פרופיל
המקום של bonbonyetta
דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.
פוסטים פופולאריים
-
שחור
24/7/19 | 880929 צפיות
-
הקטע הזה עם התריסים
17/4/19 | 649853 צפיות
-
הדמעות שמוטטו אותו
27/2/19 | 425567 צפיות
-
ילדים רואים אחרת
25/5/17 | 669803 צפיות
-
האיש שאהב תפוחים
12/2/17 | 603566 צפיות
-
תקשורת
9/6/17 | 573561 צפיות
פוסטים אחרונים
- איך אתם לא מתביישים?! 31/5/20
- חוסר הערכה זה "פרווה" מול הביטוי האמיתי 20/5/20
- גילויי אהבה 12/5/20
- סלחנות לאלימות וסגידה לכוחנות זה IN 3/5/20
- "אנשים טובים" 24/4/20
- ריקושטים של קורונל'ה 10/4/20
כיסוי ותעודה תמיד צריך
 כיסוי ותעודה תמיד צריך
הפעם בניגוד גמור לפוסט קודם על "מופרעות", אני זורמת בכיוון ובמובן אחר לגמרי, יותר של שטות. "הפרשה האומללה" החלה אצל גולשת, שהעלתה פוסט "למשוגעים בלבד". ראיתי, ישר באתי. עם יד על הלב, לא היה נראה לי התוכן של הפוסט הזה באמת "משוגע". כוונתה הייתה יותר למוצר עליו היא סיפרה, שהיה "למשוגעים לדבר" (הספציפי ההוא), שעמד למכירה.
אלא מה? כנראה שעוד כמה, לא רק אני שמו לב לכותרת ובאו. נתקלתי אצלה בגולש שלויימה שטען בכל תוקף שהוא לא רק מאלה, המשוגעים, אלא יש לו תעודות וכבודו במקומו עומד מבחינה זו, והיא המארחת גיבתה אותו.
חשתי עלבון צורב. היא לא מכירה אותי היטב עדיין, והשד יודע אם בכלל מכירה באמת אותו, ומיד היא מגבה אותו ודורשת שאאמין לו? אז שמתי את השלויימה ההוא במקום, אמרתי לו להפסיק לחשוב תמיד שהוא יותר ממישהו אחר, ולגבי מידת השיגעון: אף אחד אינו יכול להיות אובייקטיבי לגבי עצמו, ולהחליט שהוא יותר מהשני, ומי שטוען שתעודות בידיו אמור להציג אותן.
העליתי טענת יסוד שהנורמלים היחידים נמצאים בבתי משוגעים כדברי אבי האהוב ז"ל, נושא רציני ופילוסופי בפני עצמו אם חושבים על זה לעומק. (זוכרים את "קן הקוקיה"?), ומפה לשם תוך כדי החלפת דעות בנושא ברומו של עולם, יצא שהתחלנו להתפרע קצת עם הומור שחור וציניות, בתגובות אחד מול השני, ולעשות צחוקים, ודי בעידודה. בהמשך החלטנו שנהיה חברים באתר כדי להכיר אחד על מידת שגעונו של השני, כשמי שמפסיד ויתברר במשך ההכרות שמידת "שגעונו" קטנה מהשני, ו"התעודות" שלו בנושא לא אמינות, יצטרך להתנצל בפומבי, באותו פוסט בו החל הבלגן.
באיזשהו שלב החליטה המארחת, שעודדה אותנו קודם, לקצץ את העניין באיבו, והגם שלפחות שלחה לנו את כל מה שמחקה, הרגשתי כציפור שקיצצו לה את הכנפיים. עד שאני כבר תופסת מוזה ורוח שטות כזו, קוטלים אותה באיבה ובפתאומיות. אכזרי ממש, הא?
בינתיים, אם מדברים על "משוגעים עם תעודות" נזכרתי לי שעשיתי לעצמי פדיחה, בדיוק ממש בדיוק בשל אותו דבר. אתמול באוטובוס ומצאתי למרבה הפליאה מקום ישיבה, אלא שחיש קל ומהר, מגיע אלי חצי בריצה איש בערך בגילי, שכנראה היו לו כמה שיבושים שם בתאים האפורים למעלה (יעני, משוגע במובן המקובל של המילה), הציג לי פיסת נייר מקומטת עליה כתוב נכה צהל, דחף אותה מילימטר מהאף (כמעט הכניס לי אותה לעיניים) והורה לי לקום, כי המקום מלכתחילה שלו "את יושבת במקום שלי". אני בתמימותי (נותר בי עדיין צד כזה, קטן, אך קיים לצערי) ....נכה צהל...קמתי.
אח"כ לפי ההבעה שלו, נפל לי אסימון קטן. נזכרתי שהתעודה שהציג לא היתה נראית בדיוק רשמית ודי מקומטת, והוא גם לא נראה נכה - לא רגיל, לא צהל, ולא כלום. כנראה אולי סתם משוגע – ועוד בלי תעודות מתאימות ! לא נראה לי שזו תעודה אותנטית במבט לאחור. התחלתי לצחוק על עצמי, טוב שהוא לא ניגש אלי עם פתק "את חייבת לי כסף" או משהו.
עם כל הצחוק והפדיחה הזו שהאמנתי וקמתי, נראה לי עצוב שאדם במצב כזה בכלל, ושעושה שימוש לא ראוי במונח "נכה צה"ל. אם לא הייתי מרחמת, הייתי מתעמתת אתו רק בשל סיבה זו. המחשבה הזו שהוא מקים עם זה אנשים סתם ונהנה מהקטע הייתה בעיני מבישה, גם היו מקומות ישיבה אחרים, אך הוא רצה דווקא את שלי (הוא אח"כ די חייך לעצמו בסיפוק).
בכל מקרה גם ל"שיגעון" חייב להיות כיסוי, ואל לו להציג את עצמו אדם מסודר, רגיל, סטנדרטי עד שעמום, נורמאלי – כמשוגע לחינם, יש גבול לכמה הפקרות אפשר לסבול כאן.
אני מתנצלת על רוח השטות שאחזה בי, זה לא קורה לעיתים תכופות, ואתם מוזמנים להגיב כראות עיניכם, להמשיך אותה או להמשיך אותה, או ככה או ככה, מה שתרצו.
|
תגובות אחרונות
-
פומיקיהאוגינל
בתגובה על old country house
-
sari10
בתגובה על ללא כותרת
-
א ח א ב
בתגובה על איך אתם לא מתביישים?!
-
sari10
בתגובה על 123RF.com Predjama Castle in Postojna Cave, Slovenia
-
שולה63
בתגובה על Angkor Wat town on Tonlé Sap lake
-
* חיוש *
בתגובה על גילויי אהבה
תגובות (42)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
זה מצחיק, כמה שזה אמת ועצוב. גבירותיי ורבותיי - נא לשאוף מעל הפופיק! מזהים את הפופיק? אפשר להתרכז בנשימה בקצה האף, אפשר גם להתרכז בנשימה בפופיק... מומלץ בחום להתחיל מהפופיק ולאט לאט להרחיב משם את מעגל החמלה...
הרחבת מעגל החמלה שלך - פרופ' רוברט תורמן (ב-24 שפות)
ומהי אובייקטיביות? ולגבי מה?
-
תודה חנה, כן, אבל אף אחד לא שואף מעל הפופיק, כולם מרמים וחיים בכחש ובסוף עוד אומרים "אוף איזה מקום מחורבן" וכדומה, כשהם אלה שעושים את המקום כזה....
--
גם אבא שלי האהוב אמר כל מיני דברים, ואחרי לכתו אני מצטטת אותו בלי סוף....הגעתי למסקנה עגומה שהוא צדק בכל כך הרבה דברים...
--
וואלה, עוד אחת ממעריצי שלויימה.....מה יהיה?
ומה אבא שלך עושה במטותא? שלא תהיה לו פרנסה אם יהיו כולם אותו דבר?
--
כן, אני יודעת הרי שיש בי גם צד כזה. מצחיק הא? התמימות הקצת מטופשת הזו לפעמים.
ובקשר לשגעון, את משוגעת על חתולים. זה בסדר. מה יעשה מי שמשוגע על חתולים, כלבים, פילים, קופים, צבועים, קיפודים....וכהנה וכהנא...אה, וגם על בתים ישנים, כלי נשק עתיקים...
להמשיך...?
--
קמצנות בדרך כלל תוקפת קשישים רבים, אצל כל אחד מהם זה בא בצורה אחרת. הם יכולים להיות קמצנים בצורה מוזרה ביותר בדבר אחד, ורחבי לב בצורה מוזרה גם כן במשהו אחר.
--
ואני בדיוק להיפך, לשפר את בתי הספר שיגיעו למצב שילדים יאהבו ללכת אליהם ! כדי שאת וכולנו כן נאמין לתעודות שלהם ושל מוסדות אחרים.
תעודה צריכה להיות תעודה כמו השם של הפוסט "כיסוי ותעודה תמיד צריך"
לא רוצה !
בהחלט !
--
אה, גם את מכירה את שלויימה? מה את אומרת עליו?
--
לפי מה שאתה מספר על לורן שלך, היא בחורה לעניין, חבל שגם היא לא בקפה
שוב פעם אתה חייב להיות ראשון?
אבל אין מה לעשות, הבטחתי, והבטחות צריך לקיים.
הראשון להגיב מקבל שי צנוע
אומרים כמו בשיר "לכל אדם כוכב יש בשמים, כוכב המתגלה עם רדת יום" שיש לכל אדם, לכל נשמה כוכב המשגיח עליו, וכל עוד כוכבו של זה דורך (בשמים) לאדם, לנשמה, שלום.
אם וכאשר יש בעיה הכוכב אינו "מתפוגג" ללא אזהרה, הוא שולח אזהרות, לא תמיד אנו חשים בהן, נותנים להם מקום.
אני מקווה שכוכבך וכוכב יקיריך ידרוך שנים רבות ויאיר ברום, בריאות וכיף וכולכם.
כן, גם לי זאת היתה הנקודה כאן, לגבי הרמאים. יש רמאי אחד קבצן בחיפה, כולם כנראה, חוץ ממני, הכירו אותו. הוא מספר סיפורים קבועים, יש לו סידרה - נגמר לו הדלק ברכב, אוכל לילדה... עובד באטליז... במסעדה... יחזיר... רק 50 ש''ח... כשראיתי אותו מוסר את הכסף לאחר ומתיישב על הספסלים בפינה, ביקשתי שישיב לי את אשר לקח במירמה. הלך והמשכתי אחריו כמה רחובות, כאשר בינתיים אני פוגשת את כול השכנים: כן גם לי הוא לקח... המשטרה לא עושה... בסוף הגענו לפחים גדולים, שם התיישב, חבר שלו חלף, מה הבעיה? כמה חסר לך? 50 ענה. חברו נתן לו חמישים, והוא החזיר לי חמישים, כאשר אני מסבירה לו שאם רק יגיד ת'אמת, אז יתנו לו, שלפחות יגיד: אני שתיין, אלכוהול זה יקר, אני ישן פה על הספסל, אני קבצן... שיגיד את האמת. כשבסוף נתתי לו 10 ש''ח נראה לי שהוא היה המום. אמרתי לו שאם יגיד את האמת אנשים ייתנו לו וגם ייאפשר לאנשים הטובים להמשיך לתת.
לגבי כול "השפויים" שמתייגים אחרים ("הם", דהיינו, כול מי שלא נתפס בעיניננו כ"אנחנו") כ"משוגעים" - עו''ד למיניהם, רופאים, שופטים, עיתונאים, עו''סים, בעלי מקצוע בכול התחומים, כול התופעה החברתית הקשה שפגשתי, כולנו בעצם (מי כבר נשאר?!) - רק האמת והיושר יירפאו את החולי הזה.
כתבתי כמה דברים על זה:
הבודהה לימד שכולנו חולי נפש
אמת ואנושיות בתקשורת
אם כול אחד מאיתנו ישאף טיפה מעל הפופיק, יהיה לנו גן עדן עלי אדמות.
עשית בדיוק מה שצריך לעשות עם חוויה כזו - פוסט מבדר.
אחרי הכל, יש כשבעה מיליארד בני אדם, חייב להיות גיוון.
מסכימה עם יוני,
אני לא יכולתי לנסח
זאת טוב יותר...
מאחר ואני נחשבת בין מקורבי למשוגעת לחתולים ובכלל בעלי חיים-אז כיף לי להיות כאן אתכם.כאן אני עוד נחשבת למשוגעת קטנה-חחחחח
ואת תמימה
והאיש באוטובוס-על בטוח יש לו בורג רופף
נסי לרחם עליו- על אותו "משוגע" שהציג בפנייך תעודת נכה צהל, כביכול.
אולי תצליחי לגלות כלפיו את אותה חמלה שאת מגלה (בצורה מעוררת השתאות) לשאר בעלי החיים...
נכי צהל לא מציגים תעודות באוטובוס.
א. אין צורך להוכיח לאיש את נכותם.
ב. הם רצים במלוא המרץ גם עם פגיעה בגפיים.
ג. בדרך כלל יש להם רכב רפואי מאחוז מסויים על פגיעת ניידות, אז למה נסיעה באוטובוס?
ד. דפוק פברקן
ה. צחקתי :)
ו. תודה.
ז. תתחדשי על ההכרות עם שלויימה, הוא, עילוי גדול :)
ח. לא רק בתורה.