מצוות הזיכרון של סיפור יציאת מצריים מופיעה יותר מכל מצוות הזיכרון של אירועים אחרים. לדוגמה: משה רבינו "זָכוֹר אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים", רבן גמליאל "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים". יש כמובן את "ההגדה" של פסח שמבוססת על המצווה "והגדת לבנך" וזוהי כמובן רק תחילת הרשימה. לא סתם זוכה סיפור היציאה לכזה כבוד. עם כל הכבוד לשאר הסיפורים המקראיים, סיפור יציאת מצריים מכיל את השלב בו העם היהודי הופך משבט גדול לעם. לא בכדי זו נקודת הזמן שנבחרה כדי לצקת את החוקים המנהגים והטקסים שילוו את היהדות בהמשך דרכה.
סיפור יציאת מצריים לא נשאר רק באמתחתו של העם היהודי, אלא השפיע רבות גם על עמים אחרים. הסיבה לכך (מעבר להפצה של הנצרות והאסלאם) היא שלא מדובר במקרה רגיל של שבט שגדל והפך לעם. במקרה הזה מדובר בעם שהוחזק בתנאי עבדות, באנשים שגזלו את חירותם. אנשים שהחליטו (בעזרת מנהיג כריזמטי ואמונה באל) לקחת את גורלם בידיהם, למרוד בשליט הרודן והחזק ולחפש עתיד במדבר הצחיח. זהו סיפור של עם עבדים שהחליט להיות בן חורין ויהי מה.
אחת האנלוגיות המרגשות לסיפור היציאה מהעבדות הוא סיפורם של העבדים השחורים בארצות הברית. בהקשר זה הפך סיפור יציאת מצריים לסמל נגד העבדות, לסמל לכמיהה לחופש. הדוגמה המובהקת לכך הוא שיר הגוספל Let my people go (שלח את עמי) שהושר בכנסיות השחורות.
אור לגויים?
סיפור עם העבדים אינו נגמר כמובן ברגע שבני ישראל חוצים את ים סוף ומשאירים את מצריים הדכאנית על סירי הבשר שלה מאחור. זיכרון העבדות הפך את היהודים לעם שונה מהעמים האחרים שמסביבו. הדבר ניכר כבר מאוסף החוקים הראשון שמשה הוריד מהר סיני. בעשרת הדיברות, להבדיל מחוקי חמורבי וחוקים אחרים מאותו זמן, אין הבדלים מעמדיים. הדיברות מכוונות לכל בני ישראל לעני ולעשיר, לבן עבד ולבן מלך כאחד. אבל ההוכחה הטובה ביותר להשפעת העבדות על היהדות היא החוקים שמופיעים ישר אחרי עשרת הדיברות: הנה החוק הראשון: "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם”. וזה כמובן הראשון מתוך סדרת חוקים של יחס הוגן לעבד. ואם זה לא מספיק הנה באו סדרת חוקים כמו שמיטה, פתיחת יד לאביונים, אי הטיית משפט גר יתום ואלמנה, השארת לקט פאה ושכחה לעניים ואפילו השבת – על כל החוקים הללו נאמר: "וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם... עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה הַיּוֹם”.
ההשפעה של העבדות על עם ישראל לא נגמרה רק בחוקים סוציאליים. הנה החוק ביחס לגר: "כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם”. זה מצטרף לחוקים נוספים הדורשים הוגנות כלפי הגר כמו האיסור לשנוא את האדומי ואת המצרי. אפשר לתמצת את ההיגיון של חוקי בני העבדים במשפט האיקוני של הילל הזקן "מה ששנוא עליך על תעשה לזולתך”. תקופת העבדות לימדה את בני ישראל איך אסור להתייחס לחלש ולאחר – ולמעשה ביססה את מה שניטשה כינה שנים לאחר מכן "תורת הצדק של החלש".
הסיפור של יציאה מעבדות לחירות הוא סיפור חשוב, אך ההתגבשות המוסרית שבאה בעקבותיו לא פחות חשובה ממנו. כי מי שיוצא מעבדות רק כדי להפוך אחרים לעבדים – עושה שמות בסיפור יציאת מצריים. שני המרכיבים של הסיפור הם הסיבה המרכזית של הציווי להגיד לבנך, של המצווה להרבות בסיפור יציאת מצריים, של הדרישה לזכור שהיית עבד במצריים. השאלה היא האם אנחנו עדיין זוכרים לספר ביציאת מצריים – או שגם את הסיפור החשוב הזה אנו דוחסים לנוסחה המוכרת – אנחנו טובים והגויים רעים – בוא נאכל משהו.
* ואם צריך עדות קטנה על השכחה שלנו את יציאת מצריים – הנה הביצוע העברי ל"שלח את עמי”. חיבור של הון שלטון (וגם עיתון) שמזמזמים ביחד את הפזמון.
האם לימים התחלנו לזכור דווקא את הפרעונים? |
תגובות (27)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
1. היהדות לא יכולה להיות העתק של החוקים שנכתבו במקרא. מי שמתיימר לעשות זאת לטעמי הוא פשוט מאחז עיניים. נראה לי שהשיטה האורתודוכסית מגבילה את היכולת של הרבנים רק לפירוש המקרא. אין ספק שפרשנות (קל וחומר מדרשים שמוסיפים סיפורי משנה על אלו שבמקרא - סיפורים שלעתים משנים את המשמעות המקורית של הסיפור), יכולה להוביל לכיוונים שונים ומשונים. בעייני הבעייתיות היא היומרה המופרכת של האורתודוכסיה להיות הנציגות של הקדוש ברוך הוא עלי אדמות, ולהמחיש זאת כאילו הם חיים על פי חוקי המקרא. בעייני אפשר להגדיר את התופעה במקרה הטוב חוסר יושר.
2. נכון שחלק מהעקרונות של האורתודוכסיה היהודית, נועדו להצדיק את נכונות התנועה וכדי לשמר את מעמדם של מנהיגיה כלפי צאן מרעיתם. אך התופעה הזו אינה ייחודית לאורתודכסיה היא נכונה לכל מסגרת פוליטית שהיא. הציונות לדוגמה הדגישה את המקורות שעזרו לבסס את הנחות המוצא שלה (כמו החשמונאים, בר כוכבא, מצדה...). גם את סיפור יציאת מצריים ניתן לראות באותו אור. ההנחה שלך שהסיפור נכתב כדי להראות את כוחו של השם כמובן נכונה (וכנראה שמהווה את הלקח העיקרי בעולם האורתודוכסי). מה גם שהשם עצמו אומר שהוא הקשיח את לב פרעה כדי שכולם יוכלו לחזות בניסיו. יש גם את הגישה (שהובעה גם בתגובה לפוסט זה) שהסיפור מראה שאנו היהודים הם הקרבן בעוד הגוי הוא הרשע (גישה שהפנמנו כנראה באופן יוצא מהכלל). יש גם גישה שהסיפור נועד להראות את עליונות שבט יהודה והלווים על פני שבטים אחרים. בקיצור התופעה שאתה מדברת עליה נכונה גם לסיפור יציאת מצריים. נראה לי שהתפקיד שלנו הוא להוציא קצת יותר מאותו סיפור.
אלה המתהדרים בבעלות על היהדות כולה טוענים שקדושתה של ההלכה נובעת מהתורה הקדושה.
אבל ההלכה האורתודוכסית השולטת רק בישראל ללא מיצרים (תוך הצרת וטיהור כל הלכות ותפיסות יהודיות אחרות) כבר ממזמן לא דומה לתורה.
רק תראה אלו המצאות המציאה לנו ההלכה (כשהיא מתרצת אותם באותו קשר שממזמן נעלם לתורה עצמה): הדרת ושירת נשים, דיני כשרות שממזמן עוסקים בתעשיית השגחה המגלגלת מיליונים בעוד שאפילו בבית שני היו משגיחים (ובודאי לא בשכר)...
בוא נלך לפסח.
פסח הוא חג החירות הלאומית והאישית. בעיקר - אישי משום שהוא מעלה את עניין העבדות של העברים והמאבק לשחרורם.
על מה הולך סדר פסח, והלכותיו? על הדגשת המורך בציות לאלוהים ומקומו רב הכוח בהלכה היהודית. על זה (אם הבנתי נכון) גם אתה כתבת פה.
אני טוען שההלכה היהודית האורתודוכסית אין בה אלא נהלים ועקרונות לשמירת כוחם הטוטאליטארי של מנהיגיה ווחכמיה של היהדות האורתודוכסית.
הסברתי יותר טוב?
משה שי וגם הפוסט הזה:
נא לקרוא את אראל סגל היום במעריב.
כאן: http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/349/112.html?hp=1&cat=479&loc=26
מעניין מה תגיד מחר בעוד 20 שנה.
אבל בעיני חדווה זה דווקא מוצא חן: "בתוך מאה שנה ישראל תהיה בעלת רוב ערבי, אך היעלמותה של המדינה היהודית לא תהיה הטרגדיה שהישראלים חוששים ממנה, משום שהיא תהפוך לדמוקרטית יותר".
ואלה כבר לא עבדים במובנם ההסטורי. עבד גר בבית אדוניו. וכאן מדובר אולי בשכיר.
בוקר טוב
מטרת התגובה הראשונה שלי היתה להראות שאני לא אקנה ספורים פלסטינים בהקשר ליציאת מצרים של בני ישראל.
ובנוסף, להראות שגם לא אקנה פרשנות מתייפייפת שמאלנית.
כתבתי לך בפוסט קודם וגם חמי רוז כותב לך - כי בפרשת משפטים, למשל, בעבד עברי הכתוב מדבר.
בענין הנגישות לתורה - אתה צודק 100% וכתבתי שהיא של כולנו.
מכיוון א) שזה לא תחום עיסוקינו העיקרי, ב) יש שם עברית בעלת משמעות אחרת משלנו דהיום ג) מכיוון שלא תוכל לבד לדעת את כל המקומות באים דנים בנושא מסוים [למשל הנביא ישעהו מזכיר קטע אח מהתורה ובמקום אחר עוד קטע] ג) ועוד ועוד... ממולץ להתעדכן וכמובן אין בעיה לראות דרך המשקפיים הפרטיות שלך.
הרשימה חלקית אך נראה לי שהכיוון מובן
יפה.
יש גם את: לא תְחָנֵּם, ועוד ועוד.
שימון, זה חסר מעש להתבסס על אלוהים וספר המעשיות הנקרא התנ"ך.טקסט דתי אינו תופס בעניינים של יחסים בינלאומיים ,הגדרת גבולות וכד'. חופרים וחופרים שנים רבות,ועד היום לא מצאו עדות ארכיאולוגית לממלכת דוד,לדוגמא.
George Carlin - Religion is bullshit.
האימפריה העות'מנית שלטה באיזור שנים רבות. במהלך שנים אלה עברו אנשים ממקום למקום בתוך רחבי האימפריה. בסוריה,למשל , יש שחקן מפורסם בשם סאמר אלמצרי.
אז מה? כל אחד ששמו אלמצרי ,ושאבות אבותיו באו ממצרים, צריך כעת לעזוב את מקום מגוריו ולחזור למצרים ?
עצבן שלום,
1) לא בזבזתי את ספור יציאת מצרים.
באמצע שנות ה-80 של המאה שעברה, מנחם בגין זצ"ל כבר פרש, והשמאל הישראלי [שהבין שבחירות 77 לא היו ענישה חד-פעמית, וגם לא טעות חד-פעמית, והלכוד וחלק מהימין הולך להיות איתנו עוד הרבה זמן, וזאת לאחר 10 שנים בין 67 ל-77 שהמערך היה יכול לוותר על "השטחים" לטובת ירדן למשל, אבל השמאל היה חלק ממנו - מן המערך], ובכן, אחרי כל זה, השמאל הישראלי המתנשא והמרושע חשף את ציפורניו המרושעות נגד מגזרים שלמים בחברה הישראלית - כינה אותם באבונים ונמוכי מצח, תקף כל זיק של יהדות, ושל ישראליות, והוציא ללאומיות בריאה ולמילה פטריוטיות שם רע.
- באותה תקופה, ובהתקרב חג הפסח, רבו בתקשרת מאמרים של ליצנים כמו אברום בורג ויוסי שריד ושאר אנשי ליצן - מאמרים של מצחיקולים: שהפלסטינים הם ממש כמו בני ישראל - עבדים במצרים, שממש מחכים לבשורת מנהיגם לצאת מעבדות לחרות.
דבר שממש לא הסתדר אז, וגם לא היום, כשכל כל יום, וגם מחר בבוקר, הם ממש נוהרים לעבוד כאן בהמוניהם כאשר כל המזרח התיכון - ארצם וביתם - פרוש בפניהם.
אז, לא היו לאנשים כמוני פתחון פה, לענות לליצנים עם ההקבלות המטופשות שלהם.
לומר להם, שאם כבר יציאת מצרים אז קדימה כפי שכתבתי בפוסט שלי שהגבת בו:
שבט/חמולת אל-מסרי - למצרים [יציאת מצרים בהפוכה];
שבט/חמולת אל-תכריתי - יציאת מצרים לעיראק;
שבט/חמולת איסטנבולי/טורקי/אותמאן.... לתורכיה או טורקיה.
וכן הלאה וכן הלאה, וששם יקראו יכתבו הגדה משלהם ויעשו ליל סדר ויפסיקו לרמות את כל העולם.
התנך הוא שלנו והוא כתוב. אז במקום שאירופה ואמריקה יתבססו על איזה מפת גבולות משנת 1898 או מ1919 על אבן גבול כזו או אחרת בהסכם סייקס פיקו, שיפסיקו לרמות את עצמם, ויתמכו בבעלות בני ישראל על ארצם שלהם, בלי שקרי פלסטין.
ולכן, לא בזבזתי את ספור יציאת מצרים. והדברים שלי כוונו לפרשנות ולאנלוגיות של השמאל.
2) את ההגדרה לגר - תוכל למצוא במקורותינו, והוא בטח לא פלסטיני, שרוצה על חשבונך וחשבון חייך.
"לא תתעב אדומי כי אחיך הוא, לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו......"
אין לי בעיה עם ציטוטים מהמקורות. אפילו אני שמח על כך. התורה היא גם שלך ושל כל אחד כאן.
אבל מקורותינו כתובים בשפה מאוד מיוחדת של פעם, ומשפטית, ומאוד מאוד מורכבת.
ואומר אור החיים הקדוש (רבנו חיים בן עטר בתחילת הפרשנות לבראשית) שבכוונת מתכוון נכתבה כך - שאם לא כן: "אין הנבוב ילבב". ממש כך.
אז עם כל הכבוד למה שלמדנו בביצפר, ותיכון, ואקדמיה, ויש כבוד, למדתי בשנים האחרונות לצד חשיבה עצמאית גם לבדוק מעת לעת ולא לזוז מהפרשנות של רבותינו ז"ל.
כי אנחנו יחידים, ועוסקים בכל מיני דברים , והם הקדישו עצמם ואת חייהם לענינים האלה סול.
ועל הפסוק: " לא תתעב וגו', מן הסתם תמצא במסכת קידושין, ובמסכת יבמות, ובמסכת ערכין, ועירובין, וכל מיני מסכתות לפי ההקשר.
רש"י ו]רשנים אחרים מסכמים את זה לאחר עיון מעמיק. יש חומשים עם רש"י ואחרים ועם מראה מקום לכל מקום שהענין נזכר בתלמוד- במשנה ובגמרא.
אז בקשר לגרמנים, אם אני מבין נכון, אז אולי לא תתעב. אבל הייתי שואל מומחים ממני.
וההסבר, סתכל ברשי" שמביא מן הגמרא - לא יבוא עמוני מואבי בקהל ישראל - והנימוק: שניסו להחטיא אתכם בדבר בלעם.
לא תתעב אדומי - לגמרי, ואף על פי שראוי לך לתעבו, שיצא בחרב לקראתך.
לא תתעב מצרי - מכל וכל, אף על פי שזרקו זכוריכם ליאור, מה טעם? שהיו לכם אכסניה בשעת הדחק. ויבואו דור שלישי בקהל, ושאר אומות מותרין מיד.
הא למדת שהמחטיא לאדם קשה לו מן ההורגו, שההורגו הורגו בעולם הזה, והמחטיאו מוציאו מן העולם הזה ומן העולם הבא.
למה? ככה. ככה זה ראש של היהודים. ותחשוב על זה.
עד כאן, לבינתיים.
1. שרידות של עם (כולל הגנה עצמית) זה ברירת המחדל. לא נראה לי שצריך סיפור כדי לשכנע מישהו להתגונן כשתוקפים אותו - וגם אם כן כל מלחמה שהיא (וכאלו לא חסר) הייתה מתאימה לעניין. נראה לי "שלבזבז" את סיפור יציאת מצריים על מסקנה כל כך טריוויאלית עושה עוול עם המקרא.
2. אתה צודק שאין הגדרה מיהו גר (לעניות דעתי הכוונה לזר - לא יהודי). ובכל זאת הייתי שמח את דעתך על הפסוק התנ"כי הבא: "לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ" (דברים כג). הרי אם היינו לוקחים את הדברים לימינו היה איסור לשנוא את הגרמנים (בימים שלאחר השואה).
3. המסקנות כפי שהן מובאות בספר הספרים הם כלפינו וכלפי הקיום שלנו.
4. הפוסט מדבר על יציאת מצריים והחוקים שנקבעו אחריה - קרי החוקים המכוננים של העם העברי - אם זה לא יהדות קשה לי להבין מה כן.
5. ומילה אחרונה לגבי שרידות - על פניו נראה שהחוקים הללו (בעצם אני מדבר על הגיון יותר מאשר על חוקים) מפריעים במלאכת השרידה, שהם כמו כבלים על ידיו של מי שרוצה להלחם או להצליח (זה בדיוק היה הטיעון של ניטשה נגד היהדות והנצרות), אלא שבמבחן הזמן דווקא חברות שסיגלו לעצמן את התנאים המגבילים הללו שרדו.
ואני כותב.
ואכן, על משקל דבריו של משה רבנו תורת זייגער, עליו השלום: ועתה כתבו לכם את דברי השירה הזו (או הזאת) - בפרשת האזינו, או לפני כן;
ועל משקל דבריו (פארפרזה באוניברסלית) של הרב עובדיה יוסף: וכן כתבתי בספרי "יביע אומר", וכן כתבתי בספרי שו"ת-"יחווה דעה" - אני כותב ממש עכשיו, שורות שורות את התנך שלי. שורות שורות הנכתבות כאן בקפה ובעולם הלוא ממש וירטואלי, את הפרשנות שלי.
ובעצם, מגיע לי, ולעוד הרבה טוקבקסטים, אחרי כל הרבה שנים (ממש מילדות) לשמוע את הפרשנות המסויימת מאוד של רון מייברג, ונחום ברנע, וגרוסמן, ועמוס עוז, וגדעון לוי ואחרים.
והמסקנות שלי לשואה לא חייבות להיות המסקנות שלך.
הן לא בהכרח מתנגשות כולן זו בזו - למשל ג'וק נכנס אלי הביתה אז זרקתי עליו מגבת וניערתי מהחלון. אז אין סיבה לכתוב על צלם ועל אכזריות.
ומה שכתוב בתנ"ך אני יודע לפחות כמוך.
וממש לא בטוח "שאין קודם אנחנו ורק אחר כך הם" - כי את ואני היינו במעמד הר סיני [וזה ממש כתוב מפורשות, ומזה, הצד שלך מתחמק כל הזמן. כתוב, אז למה אתם מתווכחים?] - ומישל אובמה וטוני בלייר ופול מקרטני למשל, לא היו שם - איתך ואיתי במעמד הר סיני.
בענין צלם אנוש - אני מנסה להזכר מתי אבדנו אותו במהלך הדורות ולא כל כך מוצא.
בענין הסיבה "לרצות בקיומו" - למה שלא תפני את השאלה שלך לגרמנים? שיתאבדו.
למה שהם ירצו בקיומם שלהם עצמם?
למה את מאיימת עלי כל הזמן בקיום שלי?
אבל זה בסדר. אני מבין אותך. את יהודיה אמיתית. לא?
או אולי בכל זאת, תפני את זה לאדם הלבן של אירופה שחיסל מליונים באפריקה ואחר כך בעבדות במשך מאות שנים, עד שאפריקה עדיין מדממת ועדיין לא מצליחה לצאת מהטראומה שלה, ולחיסולים שלו את עצמו על אדמת אירופה.
למה שהוא ירצה להמשיך בקיומו? לא נראה לי שהענין מטריד אותו כל כך.
שמעתי כאן בקפה באחד הפוסטים מפרופסור לאסטורפיסיקה - רגב שמו, שכותב בMYSAY . גם הוא משמיע צליל של איום לגבי הקיום שלנו.
כלומר, סוריה יכולה לעשות ככל העולה על רוחה, אבל אם אנחנו נעשה 1% מזה, אומות העולם יאיימו על קיומנו. והוא מזהיר אותנו, שיימאס להם מאיתנו..... שוב ??? עוד פעם ???
אז מה יוצא מזה? אנחנו יהודים.
אז בואי וקראי בתנ"ך שלי. זה יועיל לך. את שלך אני מכיר.
ולשורה התחתונה - כל עוד אתם מתחתנים בתוך המשפחה אז....
אתם לא רוצים? לכו להתבולל, תגורו כאן, או שתגורו בחו"ל זה לא משנה.
שמעון, זה מה שיהיה כתוב בתורה שאתה תכתוב, אבל זה לא מה שכתוב בתנ"ך. שם אין "קודם כל" אחנו ו"רק אחר כך" אחרים. אנחנו חייבים במקביל גם להגן על עצמנו וגם לשמור על צלם אנוש. אם נדחה את הדרישה מעצמנו להתנהגות צודקת ומוסרית לזמן בו יחיה זאב עם כבש, אנחנו נהפוך להיות עם כה אכזרי שכבר לא תהיה שום סיבה לרצות בקיומו.
כתבת יפה.
אבל צריך גם לדייק טיפה.
גר - זה לא אחד שזורק עליך קאסמים וגראדים, או מתפוצץ עליך באוטובוס.
גר זה לא אוסף של ערב-רב מסעודיה, מרוקו, תימן, לוב, מצרים, עיראק, לבנון, סוריה, תורכיה שבא עם ספור בלוף שהארץ הזו שלו מימים ימימה (כפי שכתבתי בפוסט שלי על שמות המשפחה, ששם הגבת).
בכל דור ודור חייב אדם לראות (ויש הגדות שכתוב: להראות) את (מאלף עד תו) עצמו כאילו הוא יצא ממצרים/השואה.
ולכן המסקנות, הם קודם כלפי - עצמי. ורק אחר כך עם כל השאר.
סליחה, אבל אכלנו מספיק חרא. אז מסקנות קודם עבורנו ועבור הקיום שלנו, ורק אחר כך אוניברסלי שמוניברסלי. אם אנחנו רוצים להמשיך להשאר בשורה התחתונה - להתחתן בתוך המשפחה.
אני מחוברת מאוד למוזיקת הבלוז האמריקאית שהתפתחה בשדות הכותנה, וזה אחד הביצועים הטובים.
עצבן, פוסט מעולה ובתזמון טוב. לגבי הלוקיישן, לצערי הרב, אז תחנה מרכזית תל אביב- היא מהדורה מתקדמת של ארץ גושן היהודית לשעבר.
מחכים לאדונים שיאספו אותם- תל אביב.