Business, with pleasure
מידע כלכלי, עצות חינם, מחשבות מקוריות, עדכונים ואתגורים - והכל עם חיוך!
התמונה מימין - יצירה של אורית. רוצו לגלריה שלה!
פוסטים פופולאריים
-
מדד הענווה – מבחן הקוף של קפה דמארקר
25/9/07 | 6658 צפיות
-
כיבוי אורות
24/3/08 | 2440 צפיות
-
איך מודדים הצלחה
18/8/07 | 6832 צפיות
-
אלבום כרטיסי הביקור – בשביל זה המציאו את הקפה...
11/1/08 | 11656 צפיות
-
מה ללבוש, לעזאזל - ואיך זה קשור לביל גייטס?
6/8/07 | 2262 צפיות
-
אם אפשר לקבל את זה חינם, כמה הייתם משלמים?
5/1/08 | 2206 צפיות
פוסטים אחרונים
- בין היורו לאולימפיאדה – הזווית הגברית 17/7/08
- לך תדע למה להאמין (מבוא לקריאה ביקורתית בקפה דמארקר) 11/5/08
- מה אתה חושב על "הסוד"? 25/4/08
- כיבוי אורות 24/3/08
- אימון אישי ללא כיוון 23/2/08
- איכות זו לא מילה גסה – זו מילה שנויה במחלוקת (גם בקפה) 4/2/08
יאללה בלגן!
למרות השם, הפוסט הזה עוסק בניהול חברות – ולמרות ההקדמה הזו, הוא עוסק גם בניהול החיים האישיים. ככה זה בבלוג שלי: האישי והמקצועי מעורבבים זה בזה. בעצם, ככה זה גם בחיים. התובנה הזו, שיש הקבלה בין חיי עסק לחיי אדם, היא לא שלי: זכויות היוצרים שמורות ליצחק אדיג'ס – לטעמי, אחד מגדולי מומחי הניהול של זמננו. אדיג'ס טבע את המושג "מחזור החיים של חברות", והקביל אותו למחזור חייו של בן אנוש. בגרסתו העדכנית, המודל כולל חמישה שלבים: o לידה וינקות – שלב ה"סטארט-אפ" o התבגרות – שלב הצמיחה המהירה o בשלות – שלב ההתבססות והבגרות o "לידה מחדש" – חידוש הצמיחה ומציאת כיוונים חדשים o דעיכה – הזדקנות כמו בחיים שלנו, לכל שלב בחיי החברה יש מאפיינים ברורים, וההשוואה לפעמים משעשעת. יש למשל חברות סטארט-אפ שמגייסות הון בתדירות דומה לזו שתינוק יונק חלב... בשנה האחרונה ביצעתי תהליכי ייעוץ וארגון בין השאר בשני ארגונים, שעברו תהליכים של צמיחה מטורפת: משהו כמו 300% בשלוש שנים! בשני הארגונים נשמעו אינספור תלונות על הבלגן וחוסר הארגון, והרגישו ש"חייבים לעשות משהו". הם באמת עשו משהו – הזמינו אותי... לאחר תהליך אבחון, הצגתי בפני הנהלות הארגונים את המודל של אדיג'ס – ברור היכן הם היו: בשלב ההתבגרות והצמיחה המהירה. ה"בלגן", הסברתי להם, אינו רק תוצאה של צמיחה פרועה – הוא בעצם תנאי הכרחי לצמיחה כזו! כדי להבין את הרעיון הזה, בואו נחזור לחיים האישיים. כולנו מכירים את המאפיינים הקלאסיים של גיל ההתבגרות: צמיחה פיזית מהירה, בלבול וחוסר שקט. יש במקביל גם התפתחות נפשית ומנטלית – ואם כופים בשלב הזה על המתבגר מסגרת נוקשה וכללים מחמירים, סביר להניח שהתפתחותו תיפגע. זו לא הדוגמא היחידה של צמיחה מהירה בחיים האישיים. מה עם קצת רומנטיקה? בואו נחשוב על התאהבות כתהליך של צמיחת הזוגיות. מי שבשלב ההתאהבות הראשונית יתחיל להפעיל את ההיגיון ויבדוק התאמת גיל / גובה / מקצוע, סביר להניח שיישאר בסופו של דבר לבד. מי שייתן לעצמו להיסחף – "בלגן" אמרנו, נכון? – אולי נוטל סיכון, אבל גם נותן סיכוי לאהבה אמיתית. זה נכון גם בחברה עסקית. מעוף, יצירתיות ואלתור – התנאים ההכרחיים לצמיחה מהירה – מתקשים לפרוח בגוף בעל מבנה ארגוני מסודר ונהלים ברורים ומחייבים. אינני פוסל ארגון וסדר – בשלבים מאוחרים יותר הם חיוניים – אבל פריצות גדולות קדימה כרוכות בדרך כלל בבלגן. הדוגמא הקלאסית – איך לא? – היא מייקרוסופט. בשמונה השנים הראשונות לקיומה, שנות הפריצה הגדולה, החברה הזו התנהלה בכאוס ניהולי מוחלט – ואיזו פריצה זו היתה! יש לא מעט אנשים שמתקשים לעכל את החיוב שבבלגן; זו בדיוק הסיבה שבשלבים הראשונים לחיי החברה היא צריכה להיות מונהגת על ידי יזם: איש חזון, פנטזיונר ובלגניסט (ביל גייטס אמרנו?). כמו שאנחנו מכירים מחיינו האישיים, יש מצבים שבהם צריך להניח את ההיגיון בצד. חשוב לא פחות לדעת מתי לשים סוף לבלגן. אותם ארגונים שהזכרתי קודם פנו אלי, כי הבלגן כבר איים להציף אותם. אחרי שמגיעים לגודל מסויים, מותר לשנות כיוון, להאיט את קצב הצמיחה ולבסס את ההישגים. הניסיון מלמד, שמי שלא עושה את זה בזמן, מגלה שהצמיחה נבלמת מאליה, והעסק בצרות. במצב זה, לפעמים דווקא "אנטי-בלגן" – שינוי ארגוני ונהלים – יכולים ליצור צמיחה מחודשת. אני מכיר ארגון, שקראתי לו (בחיבה...) "ארגון רופף" – ארגון נטול נהלים ומבנה ארגוני לחלוטין. המצב הזה נמשך שנים לא מעטות – אבל לאחר שהארגון עבר "סידור מחדש", מונו בעלי תפקידים ונקבעו נהלים – הארגון צמח ב-40% בשנה! ככה זה בחיים – הכל עניין של תזמון נכון. הזמן לבלגן הוא לא רק בתחילת הדרך; מומלץ לכל חברה בוגרת לעבור מדי פעם טלטול, שינוי והתחדשות – כפי שמומלץ לאנשים להכניס מדי פעם בלגן יזום לחיים שלהם. לפני שאתם רצים לרשם החברות או לרבנות, כדאי להירגע: בלגן לא אומר בהכרח להחליף, אפשר לעשות בלגן "מבפנים". חברה בוגרת יכולה להקים חטיבה חדשה, או לבצע שינוי כיוון עסקי – ואדם יכול לצאת לחופשה, למצוא עיסוק נוסף או למצוא אתגרים חדשים. הוא יכול גם סתם לצבוע את הקירות בכחול... העיקר – להשתנות. לצמוח. להיוולד כל פעם מחדש, כדי לדחות כמה שיותר את הדעיכה. |
תגובות אחרונות
-
amnonti
בתגובה על כיבוי אורות
-
נפרטיטי המלכה
בתגובה על אלבום כרטיסי הביקור – בשביל זה המציאו את הקפה...
-
dodido112
בתגובה על קריירה שניה – לא לפחד כלל!
-
raso
בתגובה על הערכת שווי, חלק ב' - או, החיים על פי באפט
-
פתאום
בתגובה על בין היורו לאולימפיאדה – הזווית הגברית
-
נ.י.ל.י
בתגובה על בריחה מהחתול...:))
תגובות (26)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כל התורה במשפט אחד...
תודה, הדר!
לא לפחד מבלאגן וגם לזכור מתי לסדר אותו.
מעולה. מעולה. מעולה.
תודה,מאי!
שמא תגלי לנו לאיזה נושא?
כתוב יפה, כמו שאתה יודע.
עם קריצה ענקית לחיים האישיים, וקראתי שם חלק שכמו התלבש לנושא שכתבתי :)
ענת - זה עניין מאד אישי, שונה מאדם לאדם. האמת שהתכוונתי לבלגן מסוג אחר...
תודה!
איזולדה, תודה על הלינק. בהחלט יש מה לקרוא שם.
הדגשתי שהזמן הנכון ביותר ל"בלגן" הוא בשלב הצמיחה המהירה - זהו שלב ההתבגרות, לא הינקות. בשלב זה אסור לחנוק את הצמיחה במסגרות נוקשות של פיקוח.
זהו אחד מן האתגרים הגדולים בניהול: לנווט נכון בין שינוי לסדר.
תודה על ההארות !
הנה כמה מילים מאת צביקה רול על "סדנת אומן" עם אדיג’ס במסגרת ערב עיון שארגן האיגוד הישראלי לפיתוח ארגוני (איפ”א) בתל אביב
http://zvikaroll.wordpress.com/2006/09/14/%D7%A2%D7%A8%D7%91-%D7%A2%D7%9D-%D7%93%D7%A8-%D7%90%D7%93%D7%99%D7%92%D7%A1/
מעבר לזה, לדעתי, המילה בלאגן היא לא מדוייקת. שלב הינקות הוא שלב מסוכן. כשתינוק נמצא בשלב הינקות ועושה את צעדיו הראשונים ויוצר "בלאגן" - תמיד יש ( או כדאי שיהיה ) אמא / הורה / בוגר שמשגיח על העניינים, אחרת דין התינוק אחת הוא: מוות.
כך גם בסטארטפים. מרוב שיש בלאגן ללא מבוגר אחראי בסביבה 99 מתוך 100 - פשוט מתים. ולכן ... בלאגן, על פי תפיסתי, הוא שלילי או בעייתי.
בכל גיל או שלב ( של האורגניזם החי או הארגון ) שינוי הוא דבר חשוב, שהרי צמיחה והתפתחות כרוכים בשינוי. אבל גם בשינוי צריך וכדאי שיהיה סדר, תכנון, בקרה ופיקוח ( לא שוכחת גמישות )
תודה, טל. אני באמת מאמין בזה..
ומי ששינוי משתק אותו - צריך לעזור לו.
תודה לך!
"העיקר – להשתנות. לצמוח. להיוולד כל פעם מחדש, כדי לדחות כמה שיותר את הדעיכה"
זה זה אבנר. מדוייק להפליא. לפחות לגבי.
אך ישנם אנשים ששינויים בחיים משתקים אותם לגמרי.
תודה על פוסט נהדר :-)
מריון, זו ההזדמנות להודות לך על היוזמה. יש מקום לדיונים מקצועיים בקפה - בעיקר אם מעלים אותם בצורה פתוחה שמדברת לכולם.
כתבתי לך תגובה בקפה על הדיון ועל התגובות שהופיעו. אני מודה לך ולארז על מה שכתבתם.
ומאחלת לכולנו להמשיך לשמוע ממך כי אתה מעביר ידע ומעלה סוגיות למחשבה.
תודה.
כן, זו הגדולה של אדיג'ס - להעביר רעיונות באמצעות מודלים פשוטים ומובנים לכל. אני מוצא את עצמי משתמש שוב ושוב במודלים שלו, וזה תמיד עובד.
שמחתי להכיר לך את הצדדים החיוביים של הבלגן... :)
תודה!
מרי, יופי של דימוי הבאת פה - אנחנו הטנקיסטים נוהגים לדבר על "התפזרות האבק"...
העלית את הנושא של בלגאנים כפויים, כאלה שלא בחרת בהם - אבל נראה לי שאת יודעת להוציא מהם את המיטב. נושא לפוסט בפני עצמו, לא?
תודה!
אהבתי...
הפוסט הזה הזכיר לי את הקוביות האלה מזכוכית שמנערים אותן, רסיסי שלג מתערבבים להם ואז הכל יורד למטה ורואים את התמונה....
אני חושבת שיש מי שדואג לי, כל כמה שנים מערבב לי את ה"קוביה" ומכריח אותי ליצור "תמונה" חדשה...
בלאגן זו כבר לא מילה מגונה בעיני....
תודה, ארז.
כמו שאתה מבין, מריון גייסה גם אותי - כל הכבוד לה על היוזמה והמרץ!
בהמשך למאמרים הקודמים, ודאי ברור שאני מאמין בתורות שמפשטות את החיים למנהלים, לא מסבכות אותם. אדיג'ס טוב בזה.
אדיג'ס כתב כ-10 ספרים. כדאי להתחיל מספרים הקלאסיים על "ניהול לקוי" ועל "ניהול הצמיחה בארגונים".
וכמובן - תודה על השבחים!
תודה, נטע
לא הייתי רץ לפיתרון של החלפת מנהלים - צריך לנסות תחילה לגייס מנהלים קיימים לטובת המהלך.
את ודאי מכירה את מודל EPAI של אדג'ס, העוסק בסגנונות ניהול. יש לשמור על איזון נכון בין סגנונות הניהול השונים בחברה, כשכל שלב במחזור החיים מבליט סגנון ניהולי אחר.
אח, אבנר אבנר, איזה עיתויים יש לך.
אתחיל בסיפור: לפני מספר ימים מריון, מנהלת קהילת ניהול וקריירה שולחת לי הודעה בה היא שואלת מה הייתי מעוניין לקרוא ולראות בקהילה שלה. השבתי שאיזה מאמר על אדיג'ס יהיה מתאים לי.
לא, אינני מכיר תיאוריות ניהול, בשלב הזה הם לא מעניינות אותי מדי, ואני מודה בזה בפה מלא, בסה"כ קראתי ראיון לא מזמן עם אדיג'ס והוקסמתי כל כך שקראתי את הראיון בפעם השנייה.
בן אדם מיוחד, שהצחיק אותי בעיקר העובדה שאמר שהוא ישמח אם יגלו בשנה הקרובה שהוא טעה באחת התיאוריות שלו - דווקא בגלל שבזה הוא מזכיר לי את עצמי - זה שמעוניין שיבקרו ויתקנו אותו כדי להשתפר ולהתאתגר.
והנה אתה באת ומביא תיאורייה של אדיג'ס שמשליכה על החיים ומפשט אותה. נפלא לקרוא, למדתי על ההקבלה, וכרגיל נהנה להגיב ולככב.
אבנר, חשוב לי לציין - אתה כותב בצורה קולחת, מהנה ויודע לעניין מאוד מאוד. מספיק בשביל שכל פוסט שלך יקפיץ את הRSS ואז מיד אותי. שקלת לכתוב ספר?
ועוד נ.ב
אם בענייני ספרים עסקינן, ממליץ על חומר קריאה של אדיג'ס?
יופי של פוסט
הייתי מוסיפה ומדגישה שיתכן וחלקמהעובדים - במיוחד המנהלים - לא ירגישו נוח בצורת עבודה חדשה. זו גם הזדמנות לעדכן את הנהלת הארגון ולהביא מנהליםשמתאימים לשלב החדש בו נמצאת החברה.
אכן, אירוע נדיר - יועץ נותן עצה, והיא מתקבלת...
תודה, רחל!
זהו. החלטתי. אני הולכת לצבוע את הקירות בכחול.
תודה רבה!
קשת - בלגן ככלי בניהול משאבי אנוש - יפה, לא חשבתי על זה.
אין ספק ששיעמום וחשיבה מקובעת רעים לעסקים ורעים לחיים האישיים.
תודה !
אבנר,
אהבתי את ההקבלה בין האישי למקצועי. אני מסכימה לגמרי שבלאגנים הכרחיים לחיים אחרת קיימת תחושה של מוות נפשי או סטגנטציה...
בדיוק כמו שבזוגיות חייבים לדאוג לבלאגנים, כגון ריגושים, חופשות, הפתעות ועוד', אחרת מתחילים להרגיש בשגרה.... ושגרה זה רע...
כך גם בחברות. חברות חייבות לדאוג לפיתוח מנהלים, פיתוח עובדים, העשרה, לימודים, ימי כיף,, מתנות לעובדים ועוד'... אחרת העובד מתחיל להרגיש סטגנציה ויתחיל לחשוב על בגידה, או עזיבה...
טל, היה צפוי שאם מישהו יעשה לי בלגן בפוסט, זו תהיי את...
אפשר לנהל מו"מ על הפיצוי?
קראתי יאללה בלאגן ישר באתי.
ועכשיו אני דורשת פיצוי!
:-)