כותרות TheMarker >
    ';

    רמיאב, סיפורים, שירים, חרוזים וגם דיווחים מצולמים.

    פרוזה, שירה וחריזה ודיווח. אשמח לתגובות.
    =============#==============
    מותר ורצוי להגיב גם לפוסטים ישנים :).
    =============#==============
    לרוב לא אשיב מתחת לתגובה
    אלא במסר אישי ועמכם התודה.

    0

    קשה להיות קברן - סיפור הזוי מאת רמיאב -

    25 תגובות   יום שני, 19/3/12, 22:47

      קשה להיות קברן - אוי למי שצוחק :) -

      -   סיפור הזוי מאת רמיאב   -

    (ש.  ח.)


    '...  ר' געצל מוסר לי פתק: "גוש י"ח, חלקה 18, שורה 13, מקום 7." ואומר שאגמור לחפור את הקבר לפני שתיים. אני שם על האופניים את האת, את התיק-אוכל ואת הטרנזיסטור. יום חם, כמעט צהריים. רוכב לי לאיטי, שורק את "אבינו מלכנו".

     

    מגיע למקום, צרות, בדיוק על יד קוברים. ר' חיים הצולע, גומר לבקש סליחה מהנפטרת.... מתחילים, אוי וי, להספיד...מה הם מקשקשים? גב' אחת מדברת בשם איזה ארגון נשים, על הנפטרת שהפסיקה להראות סימני חיים... נו שיגמרו כבר אני צריך לעבוד... סוף-סוף... מניחים פרחים... סיבובים מימין, סיבובים משמאל... לוחצים ידיים... ממלמלים "שלא תדעו צער"... "להתראות בשמחות"... "רק בשמחות..." מסתלקים לאט-לאט...  זהו אפשר לחפור... ברוך השם...

     

    המסגרות האלה מהבטון שעושים בזמן האחרון בבית הקברות, ממש המצאה טובה, חוסך עבודה, אבל המרפקים נפצעים בעבודה. סך הכל מטר ששים על ששים, צר וקצר ומי שיותר ארוך ישכב במחילה, עם הראש או הרגליים, או שניהם, מתחת לשביל... אני מוריד את המעיל השחור הזה, שם עם התיק אוכל על המצבה של... מי אלה? משפחת פרומר? שיהיה... מדליק הטרנזיסטור, המחייה... ערוץ הקודש... דברי תורה, שפתיים יישקו.

     

    כבר הקבר השלישי היום. אני מפרק את הקלקר שמכסה למעלה את המלבן הריק ומתחיל לחפור... מזיע... הגב כואב... אוי וי מאוחר, יותר מהר... אני עומד בפנים עד המותניים, כשאני מניף את האת, נתקל שוב ושוב במסגרת הבטון, יימח שמו  מי שהמציא אותה, את ההמצאה המטומטמת הזאת, והמרפקים פצע וחבורה ומכה טרייה. אין זמן, אני מקווה שהנפטר קטן, בטח קטן, לא יכול להיות שלושה גדולים באותו יום... נוותר על ה"מגירה" לרגליים, זאת החפירה מתחת לבטון של השביל, שאנחנו עושים לארוכים. לפעמים הם כבר קשים הנפטרים, אם חיכו לקבורה יומיים-שלושה, אז אי אפשר לכופף אותם... לשבור את הבטון, שייכנסו בקלות, אפשר רק עם "דיסק" או עם "קונגו".

     

    חזקאל מגיע לעזור, לשים את המסגרת של הבלוקים למטה, בפנים. נראים מבטון, אבל מלאים פרורי קלקר, שלא יהיו כבדים...

     

    נו, נשארו עוד עשרה רגעים, יושבים לאכול... מברכים "המוציא לחם מן הארץ"... לחם, קבנוס, חמוצים... אוף אי אפשר לאכול בשקט...  הנה הם באים כבר.

     

    ממהר לכבות הרדיו. אני קופץ פנימה לבצע את חילוץ האלונקה והנחת הנפטר על משכבו... חזקאל יהיה המגיש.

     

    ר' שמחה שר "צדק לפניו יהלוך..." וששה בחורים מגישים את האלונקה השחורה.  אוי, חושך בעיניים... כמה שמן... איזה אורך?... אולי שני מטר.... לא נכנס... לא מתכופף. "להוציא!... להוציא!..." אני צועק. אין מקום לשנינו בפנים.

     

    חזקאל נותן לי את האת ומוסיף בלחש: "בור כרה ויחפרהו..." אני מתכופף לעשות את ה"מגירה" לרגליים. בדיוק עכשיו נתפס לי הגב... אני חופר וחופר... ומתמתח...וחופר. והקהל מתעצבן ודוחק ורותח. אוי. הזעה בעיניים והגב...

     

    ניסיון שני, מחליקים את הנפטר באלכסון, מישהו תפס בתכריכים והרגליים היחפות החליקו החוצה. אני חושב נעליים מספר 48... בקיצור סוחבים חזרה, צריך עוד לחפור. אני שולח מבט מתחנן לחזקאל שיחליף אותי... הוא לא רואה ה"ממזר".

     

    גבר ג'ינג'י עצבני, תופס אותי מתחת לזרועות, שולף אותי מהבור וזורק אותי החוצה. מה הוא רוצה האידיוט?!... הוא, מסתבר אחד המלווים, קופץ פנימה וחופר במקומי מנהרה  כמעט עד לראש של הקבר מעבר לשביל. יוצא מזיע, תוקע בי מבט של זלזול וחיוך של ניצחון אל המלווים האחרים.

     

    חזקאל דוחף אותי שוב פנימה לקבר... הניסיון הבא להחליק את הנפטר היה קשה, אבל בסוף... אין דבר העומד בפני הרצון... הצלחנו. אני גומר להניח את הבלטות על מסגרת הבלוקים... יוצא ואז אנחנו אומרים לקהל ש"מיצווה לכסות", והם אוכלים את זה בגדול, תופשים את האתים ומכסים... שעה שרב שמחה מזמר פרק מתהילים... "אשרי האיש..."

     

    קשה לקבור את הגדולים, באמת.

     

    הטקס נמשך ואני אוסף את הכלים אל האופניים בצד. פתאום אני רואה את הבן של הנפטר אומר קדיש יתום.

     

     אלוקים... הוא עוד יותר גדול...ענק, שני מטר ועשרה אולי...

    בחיי, אני לא מקנא בקברן שלו...  '

     

     

     


    כל הזכויות שמורות (C)

     

    גם קוראים מזדמנים, שלא מרשימת החברים, רשאים בהחלט להגיב... חיוך

     


    דרג את התוכן:

      תגובות (25)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/3/12 19:40:
      עד מאה ועשרים לכולנו, שנעסוק בחיים ובאהבה ונצחק עד דמע, גם מסיפורים יפים ומשעשעים כאלה
        24/3/12 19:43:
      רק רגע רמי,אני מטר שמונים ושבע .שאתחיל לדאוג מעכשיו לבור מתאים ? או ש...ח"צקעל יזיע קצת?!
        24/3/12 14:54:

      רמי'לה, הגדלת לעשות הפעם!!

      איזה סיפור נפלא, כאילו צפית ביום עבודה של אחד כזה - כל כך אותנטי, עד הדקויות שבדקויות והסוף - הכי מוצלח שאפשר!

      [בנעוריי הייתי חולפת על פני חנות נעליים שבעליה היה תמיד ניצב בפתחה ומודד בעיניו את נעליהם של העוברים ושבים. כל אחד ופרנסתו... :-) ]

      אני חושבת שהסיפור הזה הוא מן הטובים שלך, אם לא הטוב שבהם.

      חייכתי, צחקתי ואהבתי ביותר!

        23/3/12 18:56:
      הגעתי פעם לבית קברות ושאלתי היכן קבור: ענו לי מחברת קדישא ...\ה עולה 60 ש"ח, בעד עוד...אמרתי לא רוצה אמצא בעצמי...לדעתך מצאתי או לא?
        22/3/12 22:49:
      העיקר שחזקאל מגיע לעזור בזמן .. (: בתי הקברות של היום זה מפעל אחד גדול .. של בטון . תודה על הסיפור המרתק וההזוי משו .. חח
        21/3/12 10:28:
      חייכת אותי....אוהבת את הסיפורים שלך...אפילו קברן..אצלך הוא מצחיק.
        21/3/12 00:34:
      הכי טוב לא ליפול לידיהם לא כן? איך אתה מצליח לעשות סיפור מושך מקברנים(: תבורך
        20/3/12 19:39:
      אוי איזה גו'ב מצא לו. מה לא מעבירים אותם שם השתלמות? מאחלת לכולם לא להתעסק בסוגיות כאלה.
        20/3/12 16:11:
      מזכיר את קבורת סבא שלי..רק תוסיף גשם זלעפות שירד בלוויה.
        20/3/12 15:36:
      אכן טוב שהסיפור הזוי....וטוב שאני לא גדולה במיוחד...יהיה לי מקום להתרווח.....תודה רמיאב על עוד סיפור מבית היוצר רמיאב......שבוע טוב...סאלינה
        20/3/12 14:48:

      ''

      מוותר מראש על "התענוג" כשיגיע יומי. שישרפו.

        20/3/12 13:30:

      אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק...

      ובכלל הרעיון לשמוע על קברנים...

      רעיון מקורי והספור מצחיק!

        20/3/12 12:55:
      הווי של קברנים
        20/3/12 12:24:

      ממרום גילי חייבת לציין שאך טבעי-שליוויתי לא מעט בדרכם האחרונה.

      כמה מהם היו גדולים-תרתי משמע.

      מעולם לא שמתי לב לבעיה/תופעה הזו שאתה כותב עליה בחוש הומור האופייני לךחיוך

        20/3/12 11:21:
      משעשע וכתוב היטב, מה שפחות להיות שם.
        20/3/12 09:08:

      תודה לך רמי.

      עתה למדתי פרק

      מאד חשוב שכלל לא ידעתי...

      אין ניפטרים מהנפטרים:)))))

      תודה על חוש ההומור הנפלא הזה שלך....

        20/3/12 07:33:
      נקודה אפילו מחוייכת .. סיפור מרתק.. תודה רמי *
      קברן, "חתיכת מקצוע". יש לשלום עליכם סיפור ענק. "אין מתים" כך ניקרא הסיפור. במרכזו, אישיותו של הקברן . אפילו ניסיתי ללמוד אותו בע"פ כדי לספר. אבל איפה יש קהל לסיפורי שלום עליכם ועוד על קברן.:-) כתבת יפה.
        20/3/12 06:27:
       

      רמיאב

      וואאוו איזה סיפור

      גם לא ידעתי שזה רק מטר שישים:)

      תמיד תהיתי האם הגבוהים יותר "מקבלים" יותר....

      עכשיו אני רגועה:)

      תודה על עוד סיפור מבית היוצר

      רק בשמחות...רק בשמחות

      בוקר נהדר מאד

      (לגבי בעלי מקצוע..תמיד מעדיפה את האינסטלטורים..חשמלאים...

      מראש מוותרת על ה...קברנים)קריצה

        20/3/12 05:07:
      אף פעם לא חשבתי על ה"סקטור" הזה.. של הקברנים זאת אומרת. אולי כבר הגיע הזמן לפתרונות יותר מתקדמים..
        20/3/12 01:25:
      על זה נאמר "קורה במשפחות הכי טובות ":
        20/3/12 00:53:
      רמי, אני מכיר מקרה כזה שקרה במציאות לאבא של איש תקשורת ידוע שנפטר. לא נעים לי להזכיר את שמו בגלל כבוד המת...
        20/3/12 00:24:
      :) קשה.
        20/3/12 00:24:
      ומי יקבור את הקברן?
        19/3/12 23:40:
      טוב שהסיפור הזוי.

      ארכיון

      פרופיל

      רמיאב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין