לילדי החמוד, שלום!

אצלנו הציביליים, החיים מתנהלים כאילו לא קרה דבר בעולמנו. הנה למשל, גם השנה חגגתי את יום הולדתי, ועוד איך, ברוב פאר ממש.

היות והתאריך יצא בדיוק בשבת, ביקשתי את החברה לבוא אליי. זמנם היה מוגבל, היות והייתה גם הצגת הבימה בערב זה. בילינו בנעימים שלוש שעות. כשאני אומרת זאת, אני מתכוונת שעוד איתך בילינו. אתה בכל אופן, תפשת מקום בראש, בין השושנים שבצנצנת שמתי את תמונתך, וכולם שתו איתך לחיים ואיחלו לך לחזור במהרה, עטור זר הניצחון. בשנה הבאה, שתימצא כבר על ידי ושנזכה לחוג יחד את יום הולדתי. הינך יכול לתאר כמה הייתי כולי איתך ביום זה.

יד המקרה היה בדבר, שקיבלתי ד"ש חיה ממך מצודיק. מאז נסעת לא זכיתי לכך, וכאילו וידע שהיום יום הולדתי, וצריך להביא לי את הד"ש דווקא ביום זה. פירשנו ופירשנו את העובדה הזו. הוא סיפר לי עליך ועל חייך. על בילוי זמנך, ועוד ועוד. הראה לי את התמונות שיחד הצטלמתם, ולפי דבריו הינך נראה נפלא.

הוא חוזר לקבוצה ונכנס לחיים במשק, כאילו ולא היה אף פעם אתכם, ובשורותיכם. ניר-חיים זוכה לקבל עתה שלושה מאנשיה הטובים ביותר. בוריה, שייקה וצודיק. הם נהפכו לגיבורים ממש, הערצתה של הקבוצה כולה, מבלי יוצא מן הכלל, מלווה אותם בתור שכאלה. טרם ידוע באם לא יצטרכו לבוא אליכם, מטפלים בקשר לזה.

ועתה, פרטים בקשר עם יום הולדתי. הייתה לי הפתעה נעימה שביום שישי בחזרי הביתה, מצאתי את שתי חברותיי. שוניה ופרה-לי באו באופן מיוחד מבית חנון. קשה להעריך את הקרבן מצידן בימים גשומים אלה, ובבוץ של בית חנון במיוחד, אפשרות של יציאה משם. הדבר כרוך בהרבה הרבה קשיים. ובכל זאת, עשו זאת למעני ועבורי. ידעו במה קשור יום זה אצלי... ממש התרגשתי בראותן. צפרה שמרה בסוד על דבר בואן, ולכן לא הרבה חסר שאסע ביום זה לכינוס פועלי התעשייה. תאר לך, לו הייתי נוסעת...

עוד "נצח ישראל לא ישקר", וחברותיי נשארו לי נאמנות ומסורות בלי גבול. הביאו לי מתנות יפות, מעשי ידיהן להתפאר. רקמו לי חולצות ומטפחות, גם ספר ציוריו של ישראלי הביאו לי. על כמה תשומת לב ומחשבה גם יחד מוכיחה עובדה זו. הן מספרות שלא עובר יום ששעות לא תדברנה עליי. וזה לא רק ביניהן, כי אם אפילו עם ידידותיהן. שוחחנו המון והן סיפרו דברים מעניינים מאד מהחברים החדשים, שחזרו. המצב כרגע די קשה, חסר מים, חל קלקול במשאבה וצריך להביא מים בפחים. הטרקטור סוחב את החביות בבוץ, וכל ספל מים חשוב ומחושב. גם ההוצאות סביב זה גדולות מאד. גרשוני גזבר כיום, והוא מתרוצץ ממוסד למוסד בקשר לזה. יתכן שבימים אלה תתוקן סוף סוף המשאבה. גמרו עוד 2 בניינים. הם מקבלים 14 עולים חדשים מרומניה.

בדרך כלל ההרגשה כנראה יוצאת מן הכלל, והן לא מפסיקות להפציר בי לחזור לשם. אפילו שוניה שאף פעם לא שמעתי זאת מפיה, עומדת על כך. יצאה אפילו שמועה שאתה עומד להיכנס בתור חבר אליהם. נו, מה אתה אומר?

דיברנו המון, והקראתי להן קטעים ממכתביך. הן נדהמו מכישרונותיך. וכשנכנס צודיק, באמצע הקריאה למסור את הד"ש, הן פנו אליו: "ברצונך לשמוע ספרות יפה?" כנראה שטעמי לא רע, הרי תמיד הינך זוכה במחמאות בכיוון זה.

אחרי שגמרנו לשוחח, קישטו יפה את החדר עם פרחים ודברים טובים שהיו בשפע. סימה באה והביאה טורט מצוין, מקושט בקרם. באו אחר כך כל ידידותיי וידידי, רק אבא היה מהבחורים. פרנקל נסע לכינוס וקרגמן היה עסוק בהכנות להצגה. אין דבר, היה נעים גם בלי בחורים. אמנם, אבא התגוון במקצת שהיה יחידי בין כל כך הרבה בחורות נחמדות. ובאמת, החברה הייתה נעימה. כולן בלי יוצא מן הכלל יודעות לשיר יפה, ובכמה קולות. דורה, גם באה באופן מיוחד בבוץ, והיא דקלמה. אכלנו, שתינו, וחבל היה לעזוב בשעה שמונה וללכת להצגה. ביקשו ממני להיוולד לפחות פעמיים או שלוש, כדי שיוכלו הם להתענג קצת.

נו, הינך רואה שאני בכל זאת שומעת בקולך ולא נותנת עצמי לשקוע בעצבות. ולכן, ורק בגלל זה עשיתי זאת אתמול. אחרת הייתי הרבה מתעצבת ביום זה. אבל קינדה-לי, מה לעשות ולרגע אינני יכולה להשתחרר מכל הדאגות שהנני נתונה בקשר למצבך. זה לא פשוט, בהחלט לא. וכל היום לא הרפיתי עין מתמונתך, שהיא רק השתתפה איתנו ביום הולדתי. את חבילתך טרם קיבלתי. סדרי הדואר בכפר עטה... את ההודעה עליה קיבלתי עוד ביום רביעי. ולכשהלכתי להוציאה, הפקידון אמר שלא קיבל עוד פתקאות ירוקות, ולכן אוכל לקבלה רק בשבוע הבא.

מצפרה גם קיבלתי מתנה יפה, פסל לחדר, ואת הספר "מדאם קירי". מאד רציתי בו.

תיארתי לך עד הנה את יום הולדתי, וההפתעות שסידרו לי. אחר כך הייתה הצגת הבימה. הם נתנו "בנים לגבולם", הצגת בכורה. למרות שאין הביקורת טובה, אבל יוצאים בהרגשה טובה ממנה. כמובן שאין זה דבר קלאסי. על רקע של חיי הגורל, חיי קיבוץ, "אדמה הזאת" הרבה יותר טובה. אבל המשחק וגם תוכן רב יש בהצגה זו. משפחה אמריקאית באה ארצה, וביתם מחליטה להישאר בקיבוץ למרות רצון הוריה. היא נקלטת בחיים החדשים, בתוך קיבוץ חדש העובר את כל 7 מדורי הגיהינום. חוסר מים, מחלות, עזיבות וכולי. דבר אחד מאד מצא חן בעיניי, הוא התנגדות החברים לשמוע נאומים. ולכשקם אחד מהנוער ומדבר לחבריו לפני שעוזבים את הנקודה, בכדי לצאת ליצור קבוצה חדשה, אומר לו חבר: "יופי, ממש נאמת, כמו וותיק בדיוק, רק תיק ואולקוס חסר לך". ההצגה עברה בהצלחה. היה סדר באולם והסדרנים הצטיינו. האולם הוא ענקי ממש.

חזרנו בשעה אחת בלילה משם. יום אתמול היה המיועד לכתיבה, אבל כל כך מאוחר בלילה, מוחי לא פעל פשוט, ולכן השארתי זאת לבוקר. זה לא משנה, היות ואת הדואר בין כך מוציאים רק בשעה 11. אם כן, תקבל אותו בזמן. אני ילדה טובה, ולא גורמת לך ייסורים על ידי חוסר כתיבה.

ממך מיום רביעי לא קיבלתי כל דואר. אני מתחילה להיות כבר מודאגת. מה קרה בינתיים?... מה שלומך? איך הינך מרגיש? והלימודים? נחת הם גורמים לי. ומה שלום החברה? הייתי מאד רוצה להעביר לך שיירים מכיבוד יום הולדתי, אבל לא מרשים זאת. ובפיז'מה אין לך צורך? מה חדש אצלך חמוד? כתוב על הכול הכול.

קבל שפע של נשיקות מאשתך האוהבת,

דורה

ד"ש משוניה, פרה-לי, צפרה וכל היתר.