מוזמנים בחום לשיח גלריה בתערוכה של לאה הרפז. "מחוץ ובתוך המילים"

יום שלישי 27 למרץ בשעה 19:00 בבית האמנים חדרה.

הפתיחה הייתה מאוד מוצלחת ומרגשת במיוחד.

מה היה? דבר האוצר על קונספט התערוכה והקשרים תרבותיים, ברכות שהביאה רונית (חברה בקפה) שציינה את הקשר והערכים בין העולם הוירטואלי למציאות, דוריאן (נכדתה של לאה) שקראה בהתרגשות משירי לאה,  בהמשך דפנה בקריאה מרגשת ולבסוף לאה שקראה בקולה המרגש שיר מיוחד שבחרה..

על המדרכה ברחוב קרוכמלנה

אִמָּא שֶׁלִּי בְּאוֹכְלָה אֲבַטִּיחַ

לָעֲסָה עַד זָרָא, גַּרְגְּרֵי יַעַר,

הֵרִיחָה אֶת פְּרִיחַת הָאֲקָצְיָּה

בְּפִרְחֵי הגָ'קָרַנְדַה שֶׁנִיחוֹחָם עֶדֶן

עֵת נַשְׁרַה עַל גִּבְעַת פָּעֳלִי הָרַכֶּבֶת בְּגִבְעָתַיִם.

לֹא הָיוּ פֹּעֳלִי רַכֶּבֶת עַל הַגִּבְעָה.

אַבָּא שֶׁל לֵאַה הָיָה פָּקִיד בְּקֻפַּת חוֹלִים

אַבָּא שֶׁל אוּרִי הָיָה מְנַהֵל בְּבַנְק הַפּוֹעֲלִים

וְאַבָּא שֶׁל אוֹרַה'לֶה נִהֵל

אֶת הַוַּעַד הַפּוֹעֵל בְּרָמַת-גַּן.

אֲנִי בּוֹצַעַת תְּאֵנָה

בּוֹלַעַת בִּשְׁקִיקָה אֶת תולעָי הַזֶּרְעוֹנִים

לְלֹֹא תָחְפֹשֶׂת אוֹ גַּעְגּוּעִים לִכְלוּם,

רוֹצֶה אֶת המִשְׁמֶשׁ שֶׁלִּי כָּתֹם

וְאֵת הג'וּּמֶז מִתְבַּקֵּעַ בִּמְתִיקוּת הָרֹך.

אַךְ אִמָּא אָכְלָה נִתְחֵי אֲבַטִּיחַ מְדַמְּמִים

בֵּין פְּרוּסוֹת לֶחֶם

חָלְמָה עַל אָגְרֶס פֶּטֶל וְאֻכְמָנִיּוֹת

עַד שהָמֶלון וְהָאֲבַטִּיחַ צֻבְּעוּ צִבְעִי הַסְוָאָה

שֶׁל גַּרְגְּרֵי יַעַר.

וְזֶה מָה שֶׁהָרַג אוֹתָהּ בְּטֶרֶם עֵת –

הַגַּעְגּוּעִים

אַל הרֹך הַמְּכַזֵּב שֶׁל פֶּטֶל מְדַמֵּם

כְּמוֹ שֶׁדִּמֵּם אָבִיהָ,

עַל הַמִּדְרָכָה בִּרְחוֹב קרוכמָלְנַה בְּגֶטוֹ וַרְשָׁה.

רשמים מהפתיחה

בית האמנים חדרה

מרכז לאמנות עכשווית

לאה הרפז "מחוץ ובתוך המילים" אוצר: ד"ר אנטון בידרמן

בתערוכת יחיד ראשונה בבית האמנים חדרה – מרכז לאמנות עכשווית, מציעה לאה הרפז חוויה אמנותית ושיח מאתגר בין כתב/דימוי הנושא את השם  "מחוץ ובתוך המילים". שלושים ושבעה ציורים, צבע על בד וכאותו מספר תמלילים שבחרה האמנית מתוך שיריה, תלויים ברצף קבוע כמחרוזת צורנית וצבעונית וכשרשרת של משמעויות ופרשנויות המעצבות את חלל התצוגה.

ציורי צבע על בד באקורדים אקספרסיביים יוצקים סמלים ודימויים, תמלילים נכתבו בכתב ידה על קיר הגלריה. העברה מהספר, (העומד לראות אור) לקיר הגלריה הפכו לרישום ציורי, למרשם גרפולוגי, לתוכן ומשמעות קונקרטית ומופשטת, כאסמכתה וכערך פלסטי המתעמת עם ערכי החומר והצבע.  ציוריה הם חיפוש אחר ארכיטיפ (אבטיפוס) דרכו היא מגלה כל פעם מחדש את רוח האדם ונוכחות הקיום. מבחינה תמטית. עבודת הציור, נגזרת מהאקספרסיוניזם והחיפוש הוא אחר תמצית העולם ובניסיון לארגונו מחדש. הצופה עובר מסעות התגלות ומרחבים של צפייה וחוויה באמצעות משחק הנערם לתחביר מורכב וסבוך לעיתים סתום, לעיתים אניגמאטי ומציע תשבץ לפענוח. ההיגיון הפנימי ביצירות, בא לידי ביטוי ברצף שבין התפרצות אינטואיטיבית בלתי אמצעית, לבין סדר וארגון המאפשרים קיום בין עולמות שונים ומנוגדים.

על כך תאמר לאה, "אדם יוצר בכמה דרכי הבעה, הדחף ליצור מספק לו רמזים באיזו שפה לבחור, להביע את הכמוס הנוהה אל האור. לעתים מילה או צרוף של מספר מלים חוזר וכופה את עצמו עליה, כאשר עדיין אין לה סיפור או שיר, והוא נארג סביב המלה, הצרוף, המשפט. אולם לעתים המציאות מכתיבה את האילוצים והברירה היא כנראה כשמה של הלהקה שהיא אוהבת: "הברירה הטבעית", כיון שהפענוח של צורכי היצירה, נוצר, בסופו של דבר במישור הנפשי הראשוני העמוק שלנו. נקודת המבט האישית  מוכפלת,  נעה כמטוטלת בין עוצמה לחולשה, בין מודעות לחוסר מודעות, בין גילוי והסתרה, בין ערכי המילה למתווה האימפסטו החומרי כמהות קיומית.

"השאיפה שלי בציור היא להגיע למצב בו אוכל למחוק מילים... לזרוק לפח נרטיבים סיפוריים... לצלול אל מעמקי הנפש... שם חבויים כל המיתוסים האישיים, הפרטיים והקולקטיביים... לצייר את ההתרחשות הפנימית שאינה ניתנת לתיאור..." מצהירה לאה.

הרהורים ודילמות על אופני ייצוג מעסיקים את האמנית. במאמר שכתבה באתר articles שואלת לאה הרפז מה בין תמונה למילה? השאלה מתייחסת לקלישאה  "תמונה אחת טובה מאלף מילים"  האמנם עדיפה התמונה על "אלף מילים"? ואולי זו קלישאה? שואלת האמנית. מאז לימודי הקולנוע שלה, היא מתנדנדת בין המלה לתמונה, ממשיכה לכתוב פרוזה ומנסה לעצב תמונות ובאופן פרדוכסלי, דווקא משום ההתבוננות בבני האדם דרך עינית מצלמה מדומיינת, כמות הפרוזה גדלה והשתבחה, כיון שהראיה המרוכזת דרך פריזמה צרה מחדדת את כל החושים. המילה משפיעה על התמונה והתמונה מעמיקה את המילה. בסיכום מאמרה היא מגיעה לתובנות:  "גם התמונה וגם המילה הן כלי הבעה לתוכו יוצקים את המטאפורה והאסוציאציה, על פי הצרכים הנפשיים הכמוסים ביותר שלנו."

כל ההרהורים והדילמות הבשילו לקונספט בתערוכה הנוכחית. הציור מקיים חיים עצמאיים  והטקסט אינו מתאר את הציור... כל אחד מציע נתיב להתחברות, לעיתים הם נפגשים ופעמים הם קפיצות בין תחושות ואסוציאציות מתחלפות ובין תודעה על זמנים עבר/הווה.  

שירים על פיהם נבנתה התערוכה: "הכניסה שלי לעולם", "שלמה המלך המולך על יונים", "אלף רוחות שמים",  "ג'ואנה רוחצת גופה", "אלוהים כבד תנועה", "אל ארץ הענקים הנכספת", "לא נבונה", "אשה קשה", "ללא ידיים", "עלמות בלבן", "החיבור בינינו", "הילארי שהייתה", "מינכן אלף תשע מאות",  "ירח לקוי", "זנב שקיעה", "FILM NOIR” , "סינדרום ירושלים", "אשת חיקו של אחאב", "אלכימיה", "על המדרכה ברחוב קרוכמלנה", "על הגבול בין הודו לתורכיה", "אז תדע האלוה", "גיאולוגיה נפשית", ב"תוך עצמו", "נִתְזי יאוש ותשוקה", "ובלילה שוב לגמנו מצוף האהבה", "בחרדה הזו", "ילדים זה שמחה", "שעת הקסם",   "קסמים זרים",  "סוסי הפרא", "הליבריט של אאידה", "נצח של פרפר", "נשירת עלה", "כשהאדמה רועדת"  "העין הנפקחת".

הנושאים הם מציאות והכתיבה עליהם מרגשת מעבר לכל התרחשות אמיתית.  כפי שדרישתו של גוסטב פלובר מהאמנות היא למודל נעלה יותר מהמציאות. לעומת כתיבתה, בציוריה  של לאה הרפז אנו פוגשים באקספרסיה צבעונית וחומרית (אימפסטו) תפורה ומולחמת מהטחות מברשת גסות ובויתור על פרטים על מנת להשיג ערך אחר. ערך זה אני מוצא במאמרו של טלוסטוי " מהי אמנות" דרישתו הראשונה היא "להפסיק להתייחס לאמנות כמקור לתענוג". הוראתו היא להתייחס לאמנות כתנאי של חיים אנושיים. גם תנאי זה מבוסס על הוראה המבקשת את הקיום האנושי כתקשורת ללא מילים אלא באמצעות הרגשות. כלומר לא מילים המעבירות מחשבות אלא רגשות המופעלים מערכי האמנות. הפעילות האמנותית מבוססת על העובדה שהאדם היוצר מעביר דרך החושים קודים המפעילים רגשות ותחושות אצל האדם המתבונן ביצירה. טולסטוי קרא לקוד הזה 'אמוציה'.

לאה הרפז, "בהביטי לאחור, לכל תקופות הציור שלי, ברור לי עכשיו שהציור מעולם לא היה עבורי כלי "ליפות" בו את חיי או את קירות ביתי. הציור שלי היה תמיד, וכנראה יהיה כזה עד סוף דרכי, חיפוש של דרכי הבעה לרעיונות הומאניים פסיכולוגיים או פילוסופיים. לכל ציור קדמו תמיד מחשבה, תכנון ותשוקה עזה לתת ביטוי להגות שלי, בכל תחום שהוא."

חלל הגלריה, הציורים והתמלילים הופכים לספר פתוח בו מתהלכים, חווים וחושבים... "מחוץ ובתוך המילים"

בית האמנים חדרה,

פתיחת התערוכה: מוצאי שבת 17 למרץ בשעה 20:00

http://www.youtube.com/watch?v=y3CsK2BGhQM