אני יודעת שזה היה מזמן..

אבל הבטחת,אבא ,הבטחת לי שלא תלך שוב..הבטחת שגם אם אמא תריב ותרגיז אתה תתאפק לא תצעק לא תלך..הבטחת לי..

היום אני בת 18..12 שנים גדלתי בלעדייך..ואז חזרת..היחסים שלנו היו מעט מוזרים לי..לא הכרתי אותך אבל עדיין אהבתי אותך..אהבתי אותך מאוד..לקח לי זמן לקרוא לך "אבא"אבל בסופו של דבר זה קרה ..

אני זוכרת שיום אחד אמרתי לך "אבא לא חשוב מה יקרה בעתיד אל תלך עוד פעם,תשאר כאן איתנו גם כשקשה..כמו שאמא עשתה" והבטחת לי שזה מה שיקרה..ואני?אני האמנתי ..

עברו עלינו חיים לא קלים אבא,הוצאות לפועל,ניתוקים התראות..וכמובן החובות שלך... אמא לא עובדת,אתה יודע..במשך השנים אמא הפכה לאדם אחר אדם מיואש..מין חי-מת כזה ,חיה כלפי חוץ אבל בפנים?בפנים הכל כבר מת ..אתה הרסת אותה אבא!במו ידייך! אמא שלי הייתה פרח לפני שנכנת לחיים שלה..!

כלכך קשה לי להסתכל לתוך עיניה הדואבות והכואבות של אמא..יש שם כלכך הרבה ..וכלכך קשה לי לגשת וניסית..באמת שניסיתי.למה אתה עושה לנו רע ? איך אתה יכול להרוס כלכך ככה אנשים אני אחותי אמא..

תמיד רציתי משפחה כזו מאוחדת ..אחת כזו שנשארת באש ובמים ..ואין לי את זה זה השפיע עלי המון..גרמת לי לי לבעיות נפשיות רבות.. את חרדת הנטישה אני מרגישה לעיתים קרובות ..אין לי כוח לעצמי ..כלפי חוץ אני משדרת בטחון שמחת חיים ואושר אבל הכל משחק..את זה ירשתי מאמא ..אמא היא אישה כזו שלא אוהבת להראות חולשה ..זו לא תמיד תכונה טובה כי אני מרגישה שאני צריכה עזרה..

אם זה היה תלוי בי היתי משנה כלכך הרבה..היתי גורמת לך לא לעזוב מההתחלה..היתי גורמת לכך שאני לא אראה אותך מכה את אימי לנגד עיני ..היתי מוחקת את דמעות אמא .. השריטות..הכחולים..הכאב.

אני פוחדת..פוחדת ממך פחד איום בכל פעם שמישו רק אומר משו עליך ליבי דופק ויש לי מועקה...ואם אתה עובר במשאית שלך..במקרה..ישר אני רצה הביתה..כי אתה השארת לי פחד..אתה משקף מבחינתי את כל הרוע,שטן!..אף פעם לא אמרתי את זה אבל לכתוב זה קל יותר..

אני רוצה לשכוח אותך..

אבל למה אני מתגעגעת?איך אפשר להתגעגע לאדם שאף פעם לא היה שם?

איך אפשר לקרוא "אבא" לאדם שלא גידל אותי?.

קשה לי ..אין יום שאני לא בוכה על הכר בלילה במיטה בשקט עליך..על זה שאתה לא כאן..

יש לי עוד כלכך הרבה לומר..אבל החנק שבגרוני שובר אותי...

אולי תחזור ונדבר על הכל?..אולי אפשר לתקן.?..