מפעילי המערכות של שיתוף הקבצים

בפוסטים הקודמים ראינו שיש שלושה גורמים עיקריים במערכות שיתוף קבצים:
-  המשתמשים,
-  בעלי זכויות היוצרים
-  ומפעילי המערכות.
תארנו בקיצור את המשתמשים ומניעיהם אח"כ תארנו גם את בעלי זכויות היוצרים. בפוסט הזה נדבר על מפעילי המערכות.

מה למעשה מניע את מפעילי המערכות הללו? למה הם משקיעים במחשוב, ברוחב פס, באחזקה וכיו"ב? למה הם מאפשרים למשתמשים שהם לא מכירים להעביר ביניהם קבצים שהם לא יודעים מהם?
ובכן, בחלק מהמקרים הסיבה היא כלכלית. מפעילי המערכות יכולים להרוויח משני מקורות עיקריים: מקור אחד הוא פרסומות שאפשר להראות למשתמשים בזמן שהם מורידים את הקבצים. מקור שני הוא תוכנות של צד שלישי, שמותקנות על המחשב של המשתמש בזמן שהוא מתקין את התוכנה של שיתוף הקבצים. היום יש ניסיונות אצל חלק מהמפעילים גם למכור חלק מהקבצים עצמם למשתמשים.

המערכות המובילות כיום הן מערכות שאינן מתבססות על פרסומות ועל התקנת תוכנות של צד שלישי. מערכות כמו ביטורנט, אימיול ואחרות הן מערכות שלמעשה אינן נותנות למפעיליהן רווח כלכלי. לפחות לא כרגע. מערכות אלה בחלקן מבוססות על קוד פתוח, כך שהמפתחים גם אינם מעונינים להסתיר מאחרים את הקוד של התכנות שהם פתחו. בחלק ניכר מהמקרים, הדבר נותן סיפוק למפעילים. כשמליוני אנשים בכל העולם משתמשים בתוכנה מסוימת, הדבר נותן הרגשה טובה למפתח ולמפעיל. זה גם גורם להם להיות ידועים ואת זה אפשר לנצל כדי לקבל עבודה טובה או לכתוב על הנושא וכיו"ב.

בנושא הכלכלי של רווחים אפשריים ממערכות שיתוף קבצים, אפשר לציין את ביטורנט כמערכת מיוחדת. מכיוון שבמערכת זו החיפוש של הקבצים מנותק לחלוטין מההעברה שלהם. בתוכנה המותקנת על מחשבי המשתמשים, אין למעשה כלל אפשרות חיפוש, אלא רק אפשרות להעביר קבצים. את החיפוש, יש לעשות באתרי אינטרנט יעודיים, בהם יש רשימות ארוכות של שמות קבצים.
זה מאפשר מודל רווח על בסיס פרסומות ואכן, באתרי החיפוש של ביטורנט, יש ברוב המקרים פרסומות. הפרסומות הללו מאפשרות לתחזק את האתר ובמקרים רבים גם לממן את השרתים שמנהלים את ההורדות (שרתים אלה נקראים טרקרים)

למפעילי המערכות יחסים טעונים עם בעלי זכויות היוצרים, במיוחד RIAA ו- MPAA בארה"ב שהם הארגונים המיצגים את חברות התקליטים ואולפני הסרטים הגדולים. מידי פעם יש תביעות ומידי פעם נסגרת מערכת זו או אחרת. לא כל מפעילי המערכות נכנעים בקלות, אבל הכסף הגדול של בעלי זכויות היוצרים יוצר לחץ גדול והיו מקרים שאחרי תביעה, מפעילי המערכות מגיעים להבנות עם בעלי הזכויות ומנסים לשנות את המערכת כך שתהפוך למערכת שבה מוכרים קבצים תחת מגבלות חמורות. זה בד"כ לא מצליח. לפחות עד עכשיו, לא יצאה מערכת גדולה ומשמעותית מסיכום כזה.

לסיכום, אפשר להבין שלפעמים אין מודל רווח ברור, אבל כשיש, רוב המודלים מבוססים על פרסומות והתקנת תוכנות של צד שלישי. נסיונות למכור את הקבצים עצמם במערכות שיתוף קבצים עדיין לא מצליחים.
המודלים הנוכחיים לא מספקים את בעלי זכויות היוצרים, נראה שיש צורך בתמחור ברור של הקבצים ובתגמול של בעלי הזכויות על כל שיכפול והעברה של הקובץ.
המשתמשים מצידם לא יוותרו בקלות על האפשרות להשיג את הקבצים בחינם, כך שיש למצוא מודל בו גם המשתמשים יוצרים נשכרים, כדי שהם יאמצו אותו.

זה נראה כמו ניסיון לרבע את המעגל. אולם יש כיום רעיונות חדשניים עם סיכוי לעשות זאת. על כך בפוסטים הבאים.