אני מאוד אוהב לחפש את הקשר
בין הציור לבין הסיפור
והפעם הקשר כל כך יפה
כל כך ברור
וכמה אהבה בשורות

יהי זכרה ברוך

 חברים ומבקרים יקרים, הפוסט ששלחתי  הינו בעל משמעות מרובה עבורי,  בחלקו  הסופי הוא הספד על אימי ז"ל . תודה גדולה לכולכם .

כתבת יפה ומרגש.
אמך היקרה לך בוודאי מודה  ומחייכת כעת, על התובנות העמוקות שהגעת אליהן.
ואכן לידה ומוות קשורים זה בזה,  פותחים וסוגרים מעגל.

הלידה היא טראומה, היציאה ממקום מוגן ומכיל לעולם בו יש לפתח את מיומנות ההשרדות.
המוות הוא שוב מנהרה כמנהרת הלידה, אולם הוא מחזיר את הנשמה לשקט ולאחדות שזכרה בטרם הגיחה לאוויר העולם.

נפלא דודי.
מנגנון החלום שלך הוא דבר מצוין.
והקשר בין העובר לאם באיור מאוד יפה.
ואמך - יהי זכרה ברוך ♥

גם אני הוצאתי פוסט לרגל יום האזכרה של אבי שנפטר לפני כמעט עשרים שנה. עוד מעט, בחודש יוני, זה יהיה עשרים שנה. שוב אוציא פוסט? לאזכרות קשה לי ללכת, לפעמים אני "מבריזה". חוסר אונים מול האבן של המצבה שלא יכולה לענות לי אם אדבר אליה. בהתחלה כעסו על זה במשפחה, עכשיו מבינים, אנחנו בוחרים לזכור את אהוביו המתים בדרכנו שלנו, ואם אנחנו לא ממלאים אחר הציוויים והנורמות המקובלות האומרות כיצד "ראוי" לזכור את המת זה לא אומר שלא איכפת לנו.
יהי זכרה ברוך.

בספר איוב כתוב "אדם לעמל יולד" - והפרשן כותב ש'עמל' זה סבל. אני הפכתי את המילים 'עמל' וחשבתי שזה גם עולם ( בכתיב חסר) . כלומר אדם נולד לעולם. ולעולם ( לעד) ימשיך ויוולד אדם. ובעצם האדם נולד כדי למלא את העולם. זה אומר שעלינו להרכין ראש ולא לחשוב שהעולם הוא לכבודינו, אלא , אנחנו לכבודו.

ומאחר ואינני רוצה להעריך כאן בתגובה, לא התייחסתי לנושא האמהות והרחם שאתה מדבר עליו. רק אומר, ובקצרה. שיש כאן באמת ניגוד עצום. כי הרחם הוא מקור הרחמים, ואילו העולם - עמל - הוא סבל. ואנחנו צריכים כמו סבלים לשאת אותו על גבינו.

אבל זו מהות החיים. אין דבר אחר. ומשום שזה מה שיש, צריך לראות שזה הכי טוב. ומכאן ליצור חיים כמו אמן ( כמו שאמרו סארטר וניטשה). חיינו בידינו כ'חומר ביד היוצר' - על כל מה שיש בהם.

תודה על הפוסט המהורהר, ועל הציור המואר והמאוייר.