אלוויס חותם שיר מרגש בכמה משפטים בלתי נשכחים - תקשיבו...אחרי הקריאה.
אתמול יצא לי להבין יותר את 'הזקנים' שלנו. בדיוק כמו הזקנים שלי, הוא כלל לא נראה זקן. אדם רב פעלים, צנחן לוחם בדימוס, לבוש ג'ינס, חובש ראש צעיר וטונות הומור. בא לסעוד את אשתו בבית החולים. הנסיבות הפגישו בינינו ולפתע אמר לי, למרות שלא הכיר אותי כלל: "הייתי רוצה שהילדים יתקשרו לשאול אותי לפחות 'אבא, איך אתה חוזר הביתה', הם יודעים שאין לי רכב". משפט שהיווה את הצעקה האילמת של הורים שגם אם יש לנו עליהם... היו שם בעבורנו ומרגישים כעת כיצד אט אט מתהפכות היוצרות והם הופכים לנזקקינו.
|
תגובות (17)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מסכימה:)...גם בקשר להזויים בפוסט השני
כן מני
ואולי 'ילדים אחרים' זה יותר ממזל
זו עבודה קשה?
אם כך בנג'י, מקווה שנחווה יותר 'סטיות תקן' ממצאי המחקר העגום הזה:(
אם הייתי יודעת יוצא איזה דור אתה, הייתי מבינה מעט יותר מהיכן כתבת.
אבל אקבל את הדברים כך, בשמך - האומרם.
אני לא מרגישה שהדור המזדקן זנח אותנו.
כן, היתה לו הרבה יותר עזרה מאשר לנו, חד משמעית.
כן, הוא משלם את המחיר על היותו דור שאינו 'דור עקר בית'
ועם זאת לצערי עולם כמנהגו נוהג, נראה שמשחר האנושות היה המצב שכזה, לכן תמיד הסתכלנו במבט מלא השראה על חברות שעדיין הסבתא גרה עם הילדים,
שבת נפלאה
ותודה על חומר למחשבה:)
אוף, על כל דבר יש לך מה לענות?
אוף...גם לי!
אשלים:)
אל תדאג אפי
אני בסדר
בוקר טוב אפי
מה שלומך?
נורא יפה היה סשן 'אילוף הסוררת'
זה היה ממש 'עילוף הסוררת' לאחרי איבדתי הכרה עד השעה הזו.
חחחח
סוף שבוע נעים חבר
גלית
תודה שבאת אמנון והשארת תגובה נעימה
גלית