אלוויס חותם שיר מרגש בכמה משפטים בלתי נשכחים - תקשיבו...אחרי הקריאה.

אתמול יצא לי להבין יותר את 'הזקנים' שלנו.

בדיוק כמו הזקנים שלי, הוא כלל לא נראה זקן. אדם רב פעלים, צנחן לוחם בדימוס, לבוש ג'ינס, חובש ראש צעיר וטונות הומור.

בא לסעוד את אשתו בבית החולים.

הנסיבות הפגישו בינינו ולפתע אמר לי, למרות שלא הכיר אותי כלל:

"הייתי רוצה שהילדים יתקשרו לשאול אותי לפחות 'אבא, איך אתה חוזר הביתה', הם יודעים שאין לי רכב".

משפט אחד שלו, שהלם בבטני הרכה והאמהית.

משפט שהיווה את הצעקה האילמת של הורים שגם אם יש לנו עליהם... היו שם בעבורנו ומרגישים כעת כיצד אט אט מתהפכות היוצרות והם הופכים לנזקקינו.

המתנתי לו ולקחתי אותו הביתה, בשם זעקת כל ההורים כולם.

***

בגיל 41, אתה מביט בילדיך המתבגרים ומבין לראשונה משמעותה של זמניות ותהפוכות הגורל.