הטבח בטולוז היכה בתדהמה את הקהילה היהודית הגדולה בצרפת • היהודים שם חשים זה זמן כי הם מצויים בתווך - בין המוסלמים העוינים את מדינת ישראל ואת כל מה שהיא מייצגת, ומצד שני - מתעצם כוחו של הימין הקיצוני בצרפת, המלבה שנאת זרים • הקהילה היהודית נפגעת מכאן ומכאן, אך איש לא חשב שזה יגיע למעשה טבח אכזרי ביותר של ילדים בבית ספר • הארגון אליו משתייך הרוצח הנתעב - מוחמד מראח, מקבל את השראתו מארגון אל־קעידה • חבריו שונאים את המערב ומוסתים לפעול נגדו בכל מקום אפשרי • הממסד בצרפת אסר על פעילותו, אולם הדבר לא הפריע לאנשי הארגון לנסוע ולהתאמן באפגניסטן, כפי שעשה גם המחבל, ולהחזיק נשק בתוך צרפת • כך נראה האסלאם הקיצוני באירופה, שהוציא מתוכו את רוצח הילדים בטולוז • מיד לאחר הארוע המזעזע, השוותה שרת החוץ האירופית בין עזה לטולוז וחטפה ביקורת הגונה • ההשואה במקומה, אלא שבמקום לערוך אותה בין הנטבחים בטולוז להרוגים בעזה, כפי שעשתה בדבריה, היה עליה להשוות בין מבצע הרצח הנתעב למשגרי הרקטות והטילים לעבר אזרחים וילדים בתוככי ריכוזי אוכלוסייה • בין עזה לטולוז, ובתווך אפגניסטאן ופאקסטאן • קו הטרור האיסלמי העולמי •

אני לא מתחרט  על כלום", אמר הטרוריסט, מוחמד מראח, שביצע את הטבח המזעזע בטולוז.

"רציתי לנקום במדינת ישראל על הרג חיי הפלשתינים ואני לא מתחרט על כלום". מיד לאחר מכן חזר בו מדבריו. "אני בעצם כן מתחרט על דבר אחד: שלא היה לי זמן להרוג יותר"..

דבריו הנתעבים של המחבל מראח בן ה־24 - טרוריסט צרפתי ממוצא אלגי׳ראי, נאמרו בעת שניהל קרב התשה מול כוחות הביטחון הצרפתים. בשיחות שניהל עם חוקרי המשטרה באמצעות טלפון סלולרי ועם תחנת תקשורת מקומית בצרפת, הודה כי הוא המחבל שרצח שלושה חיילים צרפתים, וריסס ביריות ארבעה יהודים, בהם שלושה ילדים.

הראיון המצמרר בו תיאר המחבל, כיצד הוציא לפועל את מעשי הטבח והרצח, זיעזע את כל השומעים, והוכיח כי מאחורי המעשה ניצבת מפלצת מזוויעה. ולמרות כך, היתה מישהי אחת שהזדעזעה קצת פחות. שמה קתרין אשטון - שרת החוץ של האיחוד האירופי.

במקום להשוות בין עזה לטולוז בהקשר של מבצעי הרצח, כאשר בטולוז טובחים בילדים, ומעזה משגרים לעברם רקטות, ערכה השוואה מקוממת בעניין זהות ההרוגים - ילדי טולוז וילדי עזה. אוזנים זרות יכולות היו להבין מדבריה, כי חיילים ישראלים נוהגים לחדור לבתי הספר בעזה, לרדוף אחר תלמידים ולירות בראשם מטווח אפס, בדיוק כפי שעשה הטובח בטולוז.

״אשטון נשמעה כמו פעיל באל קעידא״, כתבו הפרשנים, ולא טעו. מאוחר יותר ניסתה לחזור בה מדבריה, וטענה כי הובנה שלא כהלכה, והדברים הוצאו מהקשרם וכר. אבל את הנעשה אין להשיב. הדברים אכן נאמרו. יש שטובחים במעשים ויש שעושים זאת במילים.

בין המוסלמים לימין הקיצוני

הטבח הנורא בטולוז, נחשב לציון דרך ביחסי היהודים עם צרפת ועם העומדים בראשה. הקהילה המקומית בטולוז מונה כ־17 אלף יהודים, המאורגנים תחת הנהגה יהודית מקומית - פעילה ודינמית. בניגוד לקהילות דומות בחו״ל, אין בטולוז התבוללות. ילדי הקהילה לומדים בבתי ספר יהודים, לרובם יש משפחות בישראל, והם עורכים כאן ביקורים תכופים.

משך תקופה ארוכה ידעו יהודי צרפת שקט יחסי. הדבר ניכר גם בעת הביקורים במקום של ראשי ממשלות ישראלים. באותם ביקורים, מקבלים הצרפתים בכבוד רב את המשלחות מהארץ. השוטרים הצרפתים רכובים על גבי אופנועים מפנים דרך לפמלייה הישראלית, בדיוק כפי שהם עושים לאמריקאים.

ביקור ברחובות פאריס מראה נוכחות יהודית גדולה,

בתי עסק יהודים ובתי אוכל עם תעודות הכשר מקומיות. פה ושם היו ארועי אלימות מקומיים, אולם האווירה הכללית לא העידה דבר על מה שעלול להתרחש. לפיכך היכה הטבח המזעזע בטולוז את יהדות צרפת בהלם.

היהודים בצרפת חשים זה זמן כי הם מצויים בתווך. מצד אחד ניכר גידול רב של המוסלמים - העוינים את מדינת ישראל ואת כל מה שהיא מייצגת. מצד שני - מתעצם כוחו של הימין הקיצוני בצרפת, הבונה את כוחו על שנאת זרים. שני הכוחות הללו - המוסלמים מחד והימין מאידך, מרכזים כוחות זה נגד זה ומלבים את השנאה והעוינות. הקהילה היהודית נפגעת מכאן ומכאן.

דווקא משום כך, חשוב היה שהדרג הפוליטי יצאו בגינוי מוחלט למעשה ויביעו סלידה מהתופעה. ואכן סרקוזי עשה זאת בצורה מרשימה. עם זאת אומרים יהודי טולוז, כי בתקופה רגישה זו, כאשר גוברים האיומים מצד איראן, ועדיין קיימת פעילות של המערב באפגניסטאן, צריכה הממשלה בצרפת להפגין יותר עירנות כלפי האיומים נגד קהילות קטנות. בעבר, בעת האינתיפאדות במדינת ישראל, הוגברה השמירה במוסדות היהודים, וכך היה צריך להיות גם בתקופה זו.

בין טולוז לקנדאר שבאפגניסטאן

המודיעין הצרפתי עקב בשנים האחרונות אחרי המחבל מוחמד מראח, בשל עברו הבעייתי, ולמרות כך איש לא מנע ממנו לצאת למחנה אימונים של אל קעידא באפגניסטאן ובפקיסטאן, ולחזור לצרפת. לא היתה כל התרעה כאשר החליט לצאת למסע הטרור הרצחני שלו.

עיון בגיליון ההרשעות שלו מגלה, כי מראח שנולד בטולוז לפני 24 שנים, הסתבך בשורה של עבירות אלימות כבר כקטין, ועבר הקצנה איסלאמית, בעקבותיה יצא לאפגניסטאן ופקיסטאן. שם חבר לטליבאן ולאל־קעידא ונלחם נגד כוחות נאט״ו. המסלול שעבר מטולוז לקנדאר שבאפגניסטאן, לא הדליק שום נורה אדומה בקרב הצרפתים. המעקב אחריו היה מינורי בלבד.

משיחות שקיים עם נציגי המשטרה, התברר, כי הוא חבר בארגון מוסלמי-סלפי צרפתי, בשם ״פורסאן אל עיזה״. חברי הארגון מצהירים על עצמם כתומכי אל קעידא ומתנגדים לשלטון הצרפתי.

לפני מספר חודשים פרסם הארגון סרטון בו נראים חבריו מתאמנים בלחימה בכדורי צבע, לקראת מה שכינו: ״העימות הבלתי נמנע עם השלטונות״. גם הרוצח, כמו רבים מחבריו, רואה בשלטון הצרפתי ״שלטון כופר״.

הארגון אליו הוא משתייך, מקיים גם הפגנות קולניות, בעד החלת חוקי השריעה בצרפת ונגד ״חוק הרעלות״. לטענת הארגון, גם אשת הנשיא צריכה לעטות רעלה. באחת ההפגנות קרא אבו חמזה העומד בראשו: ״אנחנו לא מכבדים את ספר החוקים הצרפתי!״. בהמשך כרך בין סרקוזי לקהילה היהודית. ״אדון ניקולא סרקוזי וממשלתו, של יהודים וציונים״.

כך נראה איפוא האיסלאם הקיצוני באירופה, שהוציא מתוכו את רוצח הילדים.

בין המסגדים לאלימות ולטרור

הפרופיל האישי של המחבל מוחמד מראח, אופייני למאות צרפתים צעירים אחרים. בחצר האחורית של אירופה גדלה קבוצה גדולה של צעירים שרואה באסלאם מפלט. הם מתלבשים כמו סלפים מאפגניסטן ומצרים, שונאים את ״השלטון הכופר״, ומוסתים לפעול נגד יהודים הגרים בסמיכות להם.

את השינאה הם מקבלים ממנהיגי טרור ערבים בעולם דרך הרשתות האלקטרוניות, שם מטפחים בהם שנאה נגד המדינה הצרפתית והמערב.

באופן רשמי מנסים מנהיגי המוסלמים בצרפת להתנער ממעשים אלימים דוגמת הטבח המזוויע בטולוז. ״הקהילה שלנו לא יכולה להזדהות עם דרכי הפעולה של אלימות וטרור, הצהיר השבוע, דליל בובאקר, ראש המסגד הגדול בפריז.

אולם מדובר בקו רשמי בלבד - רק מול המקרופונים. מידי יום אחרי הצהריים נכנסים למסגדים צעירים מוסלמים שנראים כמו אפגנים, יושבים בקבוצות לימוד ומלמדים דברים ששיח׳ים קיצוניים ולוחמניים מאפגניסטן ומסעודיה אמרו ברשתות החברתיות האלקטרוניות.

מוחמד מראח אינו שונה מהרבה צעירים מוסלמים בצרפת, והוא נציג של תופעה הקיימת בדור הרביעי למהגרים מוסלמים. אירופה הלבנה מתקשה לדבר עליה ולקרוא בשמה, כדי שלא יאשימו אותה בנטייה לימין הקיצוני. אולם זו המציאות.

המהגרים המוסלמים שהגיעו בשנות השבעים לאירופה,

ניסו תחילה להשתלב, קיבלו את מרות המדינה ואימצו את השפה המקומית. ילדיהם לא הצליחו להשתלב בחברה, ספגו דחיה ואפליה ומצאו מפלט במסגדים.

ירי בראשו של החייל

למודיעין הצרפתי, ובכלל זה לאירופי כולו, קשה מאד לעלות על ההתארגנויות הללו במסגדים. הם מתקשים לעקוב אחר מה שקורה מתחת לאפם ממש. התפיסה האירופית מתנגדת לסימון קבוצות אתניות כחשודות.

בד בבד - אירופה היא המקום היחידי בו יהודים ואירופאים מתגוררים ליד סלפים. מדובר בזירת עימות בטוחה, שרק תגבר עוד יותר, ככל שהאוכלוסיה המוסלמית - בני הדור הרביעי, ימצאו מקלט במסגדים ולא בתוך שוק העבודה האירופי.

מראח שהיה חבר בזרם הסאלפי הקיצוני, הלך והקצין לעיני חבריו ושכניו. אולם לפי עדותם, איש לא חשב שההקצנה הזו תביא אותו למעשי רצח וטבח נתעבים. לא כולם הכירו את העבר שלו, כיון שהוא לא סיפק פרטים על כך.

ב-2007 כאשר שהה בקנדהאר, נעצר מראח על הטמנת מטענים נגד כוחות נאט״ו, ונגזרו עליו שלוש שנות מאסר. לאחר שנה בכלא הצליח להמלט בעת בריחה המונית של 400 אסירי טאליבאן. המודיעין האפגני העביר את הפרטים על זהותו לשלטונות הצרפתים, מה שהוביל את שירות המודיעין הצרפתי לעקוב אחריו.

הנפגעים הראשונים של מראח היו חיילים צרפתים, כיון שהוא ביקש לנקום בכוחות נאט״ו, עליהם נמנו גם כוחות צנחנים מצרפת. תחילה רצח את הצנחן הצרפתי, זייתן אבו עימאר, עימו קבע פגישה, לאחר שביקש לרכוש את האופנוע שלו. בפגישה שנערכה במקום מבודד, כדי לבחון לכאורה את האופנוע, שלף מראח אקדח וירה בראשו של החייל.

חוקרי המשטרה איתרו את תכתובת הדואר האלקטרוני בין החייל לבין המתענינים לרכוש את האופנוע, וכך הגיעו למחשב בבית אחיו של מראח. המשטרה זימנה לחקירה את מראח, אך הוא שוחרר מחוסר הוכחות.

מהחיילים הצרפתים לילדים היהודים

שבוע לפני הטבח בבית הספר בטולוז, היכה הרוצח שנית. הפעם מצאו את מותם שני צנחנים נוספים. למשטרה נודע פרט נוסף מהארוע. התברר כי הרוצח נמלט על אופנוע מסוג מסויים. עד מהרה התברר מסוחר מקומי, כי מכר את האופנוע לשלושה מהאחים מראח. אחד מהם היה מוחמד, שנחקר לאחר הרצח הראשון של הצנחן הצרפתי.

הסוחר הוסיף וסיפר, כי כמה ימים לפני הרצח הכפול, הגיע אליו מישהו ששאל אותו כיצד אפשר לנטרל את השבב באופנוע שנועד לאתר אותו אם יגנב. כל זה הדליק נורה אדומה אצל החוקרים. המצוד צבר תאוצה, והחוקרים הרגישו שהם קרובים למטרה.

רגע לפני שאיתרו את מראח לצורך חקירה, אירע הטבח בטולוז. מצלמות האבטחה איתרו את היורה, כאשר ירד מאותו אופנוע בו ביצע את הרצח של הצנחנים הצרפתים. למשטרה היה ברור שמדובר באותו רוצח. זמן קצר לאחר מכן איתרו את האיש בביתו.

ארבעה מחבריו של מראח, כולם ממוצא צפון אפריקאי, ניסו להגיע לדירתו וביקשו מהשוטרים שיאפשרו להם לעשות זאת, כדי לשכנעו להיכנע. אולם השוטרים סירבו לאפשר להם את הדבר, מחשש שיפגע גם בהם או שילכוד אותם כבני ערובה.

השכנים שפונו מבעוד מועד מהבניין, מחשש שמא ימלכד אותו במטעני חבלה, סיפרו, כי לא העלו בדעתם שמדובר ברוצח. מסתבר שכל העת תיכנן בקור מקפיא את מסע הטבח שלו, שהחל עם החיילים הצרפתים וכילה עם הילדים היהודים.

ריכוז תאי טרור בצרפת

המודיעין הצרפתי לא הצליח למנוע את הרצח בטולוז, אף שלקהילת הביון של צרפת, על זרועותיה השונות, יש ניסיון רב בהתמודדות עם טרור איסלמי.

בצרפת קיימת נוכחות גדולה ומאסיבית של מוסלמים - הגדולה בכל אירופה. עשרה אחוזים מכלל הצרפתים הם מוסלמים. מלבד זאת יש לצרפת אינטרסים מדינים וכלכלים עם מדינות איסלאמיות, עליהם שלטה בעבר, דוגמת מרוקו, טוניס ואלג׳יר ומושבות נוספות באזור הסהרה כמו מאלי, מאוריטני וניז׳ר.

בשל מעמדה המיוחד של צרפת באירופה, ועקב ההיסטוריה שלה, יחד עם היותה אחת מחמש המעצמות הגר¬עיניות בעולם, הפכה צרפת בארבעת העשורים האחרונים לזירה ״אטרקטיבית״ של פיגועי טרור מצד ארגונים רבים.

ההסטוריה מגלה כי כבר בשנות השבעים פעלו בצרפת ארגוני טרור פלשתינים וערבים, שנעזרו בתאי מחתרת של סטודנטים צרפתיים וגרמניים מהשמאל הרדיקלי. מדובר בקבוצות טרור של אבו נידאל וד״ר וודיע חדאד מ״החזית העממית לשחרור פלשתין״ שפעלו בצרפת נגד יעדים ישראלים ויהודים ונעזרו בטרוריסטים כמו קרלוס.

הפיגועים היו במסעדות יהודיות ובאישים ישראלים, דוגמת איש המוסד יעקב סימנטוב הי״ד שחוסל בשנות השמונים ליד דירתו בפריז בידי מתנקשת. בהמשך הפכה צרפת לזירת פיגועי טרור של ארגוני ביון איראנים, שפעלו נגד מתנגדי הרפובליקה האיסלמית לאחר המהפכה. בנוסף פעלה בשנות התשעים בצרפת קבוצת הטרור החמושה GIA, של התנועה האיסלמית הקיצונית באלג׳יר.

שיתוף פעולה מודיעיני

קהילת הביון הצרפתית נאלצה להתמודד עם ריכוז ארגוני הטרור שמצאו לעצמם כר פעילות נרחב בצרפת. לצרפתים ארגון ביון חוץ הדומה למוסד הישראלי והסי.אי.אי. הארגון מפעיל יחידת מחקר וגם סוכנים מבצעיים, שפועלים עם שירותי הביון במרוקו, בטוניס ובאלג׳יר במאבקם נגד מה שמכונה ״אל קאעדה מגרב״. נוסף ליחידה הזו המכונה DGSE, מפעיל צבא צרפת יחי-דות מודיעין צבאיות.

אולם האחריות לביטחון הפנים בצרפת ולאבטחת נציגויותיה בחו״ל היא בידי שירות הביטחון, השב״כ הצרפתי הכפוף לנשיא סרקוזי. לצידו פועל גוף מודיעין אחר בשם ״שירות מידע כללי״ הכפוף למשרד הפנים. תפקידו לתאם את המודיעין עם יחידות המשטרה.

גם למשטרת צרפת, יש יחידת מודיעין משלה בכל הערים ויחידות ללוחמה בטרור. אחת מהן ביצעה את המצור על ביתו של המחבל בטולוז. בשנים האחרונות השתפר שיתוף הפעולה והחלפת מידע של קהילת המודיעין הצרפתית עם ארגונים עמיתים בעולם, וזה עם ארגוני הביון של מדינת ישראל. על פי פרסומים זרים, מתקיים שיתוף הפעולה הזה באמצעות נציג אגף ״תבל״ של המוסד, הפועל משגרירות ישראל בפריז, ובמקביל נציג הביון הצרפתי הפועל משגרירות צרפת בתל אביב. שיתוף הפעולה הזה לא מנע את הטבח בטולוז, שאיש לא צפה אותו. בתקופה הקרובה יהיה לשני הארגונים הללו הרבה על מה לדבר.