לשכה מסוכסכת

נציבות שירות המדינה מאשרת: חקירה במשרד ראש הממשלה

הלשכה המסוכסכת בתוך עצמה - לשכת ראש הממשלה, אינה מפסיקה לייצר סיפורים. השבוע סיפור נוסף, והפעם על מסמך משפטי שזויף לכאורה על ידי עובדת בכירה במשרד - העוזרת של מזכיר הממשלה צבי האוזר.

המסמך עוסק בנושא שולי לחלוטין, אולם עצם העלאת הנושא בפומבי, תוך הדלפה לתקשורת, מראה עד כמה היחסים הפנימיים בתוך הלשכה שברירים, כך שכל סיפור ולו הזניח ביותר, הופך מיד לפרשה חדשה ולחקירה של נציבות שירות המדינה.

הכל החל לפני שמונה חודשים כאשר האוזר קיבל פנייה מציירת יהודיה מחו״ל, שביקשה לתרום ציורי דיוקנאות של ראשי ממשלה ונשיאים לדורותיהם, למשרד ראש הממשלה. הציירת ביקשה להעביר את תרומתה באמצעות אגודת הידידים של האוניברסיטה העברית בירושלים. העניין הועבר ללשכה המשפטית של משרד ראה״מ לצורך ניסוח חוזה כמקובל. הלשכה המשפטית דרשה מספר תנאים בחוזה כדי לאפשר את מתן התרומה, אך התהליך נמשך ולא התקדם.

בינתים הגיעו התמונות לישראל ונתקעו במכס. לאחר זמן איימו שלטונות המכס לגרוס את התמונות או להחזירן לתורמת המתגוררת בקנדה. בשלב זה העבירה - על פי החשד - העוזרת של האוזר מסמך משפטי מתוקן לנציגי התורמים עם השינויים הנדרשים, זאת למרות שהלשכה המשפטית לא עשתה זאת. המסמך הועבר, התמונות שוחררו וכיום הן תלויות במסדרונות משרד ראש הממשלה.

אולם בלשכה המשפטית לא אהבו את ״העקיפה״, והתלוננו כי ״בחסותו של האוזר, בוצע לכאורה זיוף של חוות דעת משפטית, כדי לקבל תרומה פרטית למשרד״ העניין נבדק זה מכבר ונסגר. אולם השבוע פורסם כי הטיפול הועבר לנציבות שירות המדינה שפתחה בחקירה. גם היועץ המשפטי קיבל עדכון מלא על כך.

גורמים בלשכה אמרו כי מאחורי כל העניין עומדים מאבקי כוח פנימיים, שגרמו גם לראש הסגל, נתן אשל, לעזוב את המשרד. במזכירות הממשלה טוענים כי מדובר בשינוי קל ולא עקרוני, שעשתה העוזרת של האוזר במסמך, מתוך מטרה לשחרר את התמונות שהיו תקועות זמן רב במכס ועמדו כאמור להיגרס.

בנציבות שירות המדינה אישרו, שאכן מתקיימת חקירה מקצועית ומעמיקה בעקבות תלונה שהועברה לפני כחודש וחצי. מכל מקום הובהר כי מזכיר הממשלה, האוזר אינו נחקר כחשוד. נתון נוסף: הפעם נתניהו עודכן מראש על הפרשה ולא הופתע, כפי שהיה בחקירות אחרות בעבר.

כך או כך מתברר כי מאבקי הכוח, והסיכולים ההדדיים בלשכת ראש הממשלה לא הסתיימו. כל שבוע (כמעט) פרשה חדשה.

הקרב הבא

מהי מהות הקשר בין ועדת הכלכלה לועדת חו"ב בכנסת?

ועדת הכלכלה בכנסת הנוכחית, נחשבת למבוקשת וחשובה ביותר. הוועדה בראשותו של היו״ר הקודם אופיר אקוניס מהליכוד, והיו״ר הנוכחי שאמה הכהן, גם הוא מהליכוד, הובילה חקיקות חברתיות רבות, שיהפכו קרוב לודאי במערכת הבחירות הבאה של הליכוד לנושאים מרכזיים.

בדרך כלל עומד בראש הוועדה ח״כ מהאופוזיציה. אולם בתחילת הקדנציה, נערך הסכם בין הליכוד לקדימה, בו הוחלט להעניק את ראשות ועדת החוץ והביטחון לח״כ לשעבר, צחי הנגבי מקדימה. הנגבי היה מועמד מוסכם על נתניהו וברק, שלא ראו בו יריב פוליטי. תחת זאת קיבל הליכוד את וועדת הכלכלה. ההסכם נחשב לתקדימי כיון שבדרך כלל מקבלת כאמור מפלגת האופוזיציה הראשית את ועדת הכלכלה, ואילו מפלגת הקואליציה הגדולה מחזיקה בראשות ועדת חוץ וביטחון ומעמידה בראשה ח״כ עם רקורד ביטחוני (כפרס ניחומין, על שלא נבחר לשר).

כאשר הנגבי אולץ לאחר משפטו להתפטר מהכנסת, נבחר תחתיו חבר סיעתו שאול מופז והוצב בראשות ועדת חו״ב. מופז לא היסס להפוך את הוועדה היוקרתית לאופוזיציונית נגד ראש הממשלה, ונתניהו משיב בהתאם, כאשר הוא נמנע מלהגיע לוועדה, אלא במקרים מיוחדים.

בד בבד ספגה יו״ר קדימה לבני, ביקורת פנימית על החלטתה לוותר על ועדת הכלכלה - הנחשבת למנוף אופוזיציוני יעיל. אולם בקרוב הדברים עשויים להשתנות. בשבוע הבא יערכו הפרימריז בקדימה ולאחריהן שום דבר במפלגה הזו, לא יהיה כבעבר. אם לבני תיבחר, היא תבקש להדיח את מופז מראשות וועדת חו״ב, ולהשיב לקדימה את ראשות ועדת הכלכלה, שם תמנה את אחד מנאמניה. באם מופז יבחר, הוא יחזיק גם בתפקיד יו״ר האופוזיציה, ומרבית הסיכויים שיבקש לעזוב את ראשות ועדת חו״ב. מופז שכבר הבטיח כי יהפוך לאופוזיציה לוחמת, ירצה את ועדת הכלכלה, בראשה יציב את מאיר שטרית, התומך בו, או את רוחמה אברהם. קיימת אמנם אפשרות שמופז ירצה לשמור בידיו את ועדת חוץ וביטחון, כדי לשמר את מעמדו הביטחוני, אך הסיכויים לכך מועטים. נתניהו מצידו יעשה כל מאמץ לשמור בידיו את ועדת הכלכלה, כדי שלא תהפוך לכלי ניגוח אופוזיציוני נגדו. אם בכל זאת תעמוד קדימה בסירובה, תהיה לה זכות לקבל לידיה את ועדת הכלכלה. במקרה כזה תחזור ועדת חוץ ובטחון לליכוד. לנתניהו מצפה כאב ראש פוליטי פנימי, כאשר ידרש להכריע מי יעמוד בראשות וועדה זו.

חברי הכנסת הלוטשים עין לתפקיד הם מירי רגב ואופיר אקוניס. אולם קיימת גם אפשרות שנתניהו יבקש למנות לראש הוועדה החשובה בכנסת (מלבד הכספים) שר מכהן - בני בגין או יוסי פלד. הדבר יחייב את השר המתמנה להתפטר מהממשלה, והדבר יפתח מרוץ של הח״כים מהליכוד לשולחן הממשלה. נתניהו היה מעדיף איפוא להשאר במצב הקיים ולשמור את ועדת הכלכלה בידי הליכוד. אלא שקדימה לא הולכת לעשות לו חיים קלים בנושא.

טלטלה פוליטית

כך משפיע הטבח בטולוז על הבחירות לנשיאות הצרפתית

ההיסטוריה הישראלית והעולמית, מוכיחה כי אירועי טרור יכולים לשנות את תוצאות הבחירות, אם האירוע מתרחש בצמידות להן. כזה הוא הטבח המזעזע שארע השבוע בטולוז, חודש לפני הבחירות לנשיאות בצרפת.

הטבח המזוויע בחצר בית הספר היהודי, היכה בתדהמה מדינה שלמה. בצרפת התקשו לקבל את מה שקרה. איש לא חשב שאחרי מאורעות השואה ושיתוף הפעולה של ממשלת וישי עם הנאצים, יוצאו ילדים להורג בדם קר רק בשל דתם. אבל זה בדיוק מה שהתרחש השבוע.

התיאורים הנוראים על היורה שרדף אחרי הילדים היהודים לתוך החצר כדי לירות בהם, הצליחו לזעזע גם את הצרפתים האדישים. ארוע שכזה לא זכור בצרפת, והדבר ניכר בדברים שאמר הנשיא סרקוזי, שמיהר להגיע למקום. ״זו טרגדיה לאומית״ הכריז הנשיא הצרפתי.

מעבר לזעזוע הקשה הפוקד את העולם היהודי מקצה לקצה, יש לארוע גם פן פוליטי צרפתי מקומי. הרצח בוצע כאמור - חודש לפני הבחירות לנשיאות צרפת, כאשר המועמד המוביל בסקרים, הוא הסוציאליסט פרנסואה הולנד. אלא שהאירוע מחזק דווקא את סרקוזי.

תגובתו המהירה של הנשיא הצרפתי, שהגיע לזירת הטבח, גינה את הפיגוע וגילה מנהיגות, הקפיצה באחת את אחוזי התמיכה בו. הנשיא הודיע על העלאת רמת הכוננות הארצית בפני טרור, הורה על מצוד מיידי אחר הרוצחים, וכן על דקת דומייה בכל בתי הספר בצרפת. מלבד זאת הגיע לטקסי הזכרון שנערכו בבית הכנסת הגדול בפריז ונשא נאום הזדהות נרגש עם הקהילה היהודית המונה כ-700 אלף נפש. דברי סרקוזי שודרו וצולמו, למרות שע״פ חוקי הבחירות בצרפת, אסור לתקשורת המקומית לתת זמן אויר למועמד אחר יותר מהשני. אולם בעקבות הפיגוע, החוק בוטל, וסרקוזי קיבל השבוע הרבה תקשורת. בדבריו העניק לציבור תחושה כי ברגעי משבר, אין מתאים ממנו להוביל את צרפת.

הפרשנים הצרפתים סבורים איפוא כי האמפתיה שחש הציבור בצרפת כלפי סרקוזי, תטלטל את מערכת הבחירות ותיצור מומנטום חיובי לטובת הנשיא המכהן, מול פרנ- סואה הולנד המתמודד מולו.

האמנם קונספירציה?

אובמה ונתניהו: מיהו השוטר הטוב ומיהו השוטר הרע

ראה״מ נתניהו אינו מפסיק לרמוז, כי אם איראן לא תעצור את תוכניתה הגרעינית, הוא לא יהסס לתקוף אותה. האיום הזה עומד כיום במרכז סדר היום העולמי ונחשב להצלחה מרכזית של נתניהו. במקום לעסוק בענין המדיני הפלשתיני, נשואות עיני העולם לאיראן ולתוכניתה הגרעינית, ומנסים למנוע את התקיפה הישראלית באמצעות החרפת הסנקציות.

יש הסבורים כי מדובר בקונספירציה ישראלית. נתניהו לא באמת מתכוון לתקוף. אין לו אומץ לעשות זאת, והוא יודע את ההשלכות הצפויות. המטרה שלו - יחד עם הנשיא אובמה - היא לגרום לעולם להאמין שהוא עשוי לתקוף, ומכאן החרפת הסנקציות, רק כדי למנוע את התקיפה והשלכותיה הבינלאומיות.

בתיאוריה הזו תומכים רבים, ובהם עיתונאים ופרשנים בארץ ובחו״ל. אחד מהם - ג׳פרי גולדברג, כתב השבוע באחד מכלי התקשורת, כי אם נתניהו היה באמת רוצה לתקוף, הוא היה עושה זאת זה מכבר. אולם נתניהו חזק יותר בדיבורים מאשר במעשים, ולכן אינו ממהר לתקוף.

נתניהו אמנם מצטייר כמי שדוחף לתקיפה, עד שיש הטוענים (בלעג ובחשש) כי זה ״חלום חייו״. אולם מי שבוחן את התנהגותו של נתניהו, מגלה כי בניגוד לקודמיו, הוא פועל באמצעות כוח צבאי במקרים בודדים בלבד, ובאופן מדוד ושקול. הוא לא אולמרט שמיהר לצאת למלחמת לבנון ובהמשך למבצע עופרת יצוקה, ולבטח אינו שרון שיצא למבצע חומת מגן. אצל נתניהו הכל פועל אחרת.

כדוגמא ניתן לציין את נאומו (המצוין) של נתניהו בועידת איפא״ק. ראה״מ החזיק בידיו את מסמכי הפניות במלחמת העולם השנייה של הקונגרס הציוני לארה״ב, כדי שתפציץ את אושוויץ. בדבריו מתח קו ישיר בין השואה לאיראן. ״אם הגרעין האיראני הוא המשך ישיר של אושוויץ, היה חייב נתניהו כבר באמצע נאומו לתת למטוסים הישראלים הוראה לצאת לדרך. אולם הוא לא עשה זאת״, כותב העיתונאי גולדברג.

על פי תיאוריה זו, מעדיף נתניהו לעבוד בשיתוף פעולה עם אובמה ולהפחיד את העולם בתקיפה. נתניהו הוא השוטר הרע, ואובמה השוטר הטוב. ״אם לא תחריפו את הסנקציות, יתקוף נתניהו״ מזהיר אובמה את מנהיגי העולם. כך מצליחים שניהם יחד לסובב את כולם, ומשתפים במפתיע פעולה, למרות שלא נרשמה בינהם מעולם כימיה מיוחדת.

לשניהם כדאי ״לשחק״ את המשחק הזה. אובמה רוצה למנוע תקיפה בפועל בשנת הבחירות שלו, ואילו נתניהו יודע בליבו מהו מחיר התקיפה ומבקש להמנע ממנה. המשחק של השניים הוביל להטלת סנקציות חריפות על המסחר האיראני, מהקשות ביותר שהוטלו אי פעם על מדינה כלשהי בעולם. האיראנים יכולים לקיים היום עסקי סחר-מכר, רק במזומן. אין אשראי, ואין תשלומים.

אובמה הצליח כאמור להעביר את הסנקציות הללו, רק לאחר ששכנע את העולם כי נתניהו רציני בכוונתו לתקוף. על פי תיאוריה זו, דיברו על כך השניים בפגישתם האחרונה בבית הלבן, ויחד תכננו את המהלך לפרטיו. התיאוריה הזו נשמעת מענינת, אבל האמריקאים נערכים גם למצב שונה, בו נתניהו באמת יתקוף. מה עשוי להתרחש במקרה כזה? בקטע הבא.

"מבט פנימי"

משחק מלחמה: תקיפה ישראלית תוביל למאות הרוגים אמריקאים

מיד לאחר הפגישה של אובמה עם נתניהו בבית הלבן, נערך ״משחק מלחמה״ סודי בפנטגון - משרד ההגנה האמריקאי. התרחיש המרכזי היה שהצבא הישראלי לא שועה לבקשת ארה״ב, ויוצא לתקוף באיראן. המטרה של המשחק היתה לבדוק את ההשלכות של הפעולה הישראלית על העולם. המסקנות אינן נעימות. מתקפה כזו תוביל למלחמה אזורית שתגרור לתוכה את ארצות הברית על כל המשתמע מכך, לרבות מספר ההרוגים המוערך במאות אמריקאים.

מי שדיווח על ״משחק המלחמה״ הזה היה ה״ניו יורק טיימס״, לו מקורות טובים בפנטגון. על פי הדיווח, ציינו בכירים בממשל, כי ״משחק המלחמה״ לא נועד לשמש כ״חזרה כללית״ לקראת פעולה של הצבא האמריקאי, וכי תוצאותיו של המשחק, אינן היחידות האפשריות במקרה של מלחמה ממשית.

אולם התרחיש הזה מעורר חשש בקרב קובעי מדיניות אמריקאים בכירים, שלא ניתן יהיה להימנע ממעורבות אמריקאית במקרה של הסלמת העימות עם איראן. הדבר מסייע לאותו צד בבית הלבן, המתנגד בכל תוקף לתקיפה ישראלית מחשש של פגיעה באינטרסים של ארה״ב בעולם.

מפקד הכוחות האמריקאים במזרח התיכון, הגנרל ג׳יימס מאטיס, צוטט לאחר התרגיל באומרו, כי למתקפה ישראלית יהיו קרוב לוודאי תוצאות מסוכנות לכל האזור ולכוחות ארה״ב הנמצאים באזור.

המשחק עצמו שכונה ״מבט פנימי״, נמשך שבועיים והתבסס על העיקרון שארה״ב נגררת לעימות ישיר מול איראן, לאחר שטילים איראניים פגעו בספינה של הצי האמריקאי במפרץ הפרסי, וגרמו למותם של מאתיים חיילים אמריקאים. ארה״ב מיהרה והגיבה לתקיפה הזו, בתקיפת מתקני הגרעין של איראן, בנוסף להתקפה הישראלית שכבר בוצעה קודם.

בתרחיש נקבע כי המתקפה הישראלית הראשונה, הצליחה רק לעכב את תוכנית הגרעין האיראנית בשנה. אולם התקפת הנגד האמריקאית האטה את תוכנית הגרעין בשנתיים נוספות. עם זאת גורמים אחרים בפנטגון אמרו כי אמצעי הלחימה שבידי האמריקאים, יסבו לאיראן נזק רב וממשי, עד כדי השמדה. זאת אם הנשיא אובמה יתן אור ירוק לתגובה חזקה.

עוד צוין כי המשחק עצמו נועד גם לתרגל ולבדוק את מערך התקשורת הפנימית בתוך הצבא האמריקאי, ואת התיאום בין כל הצוותים מול המפקדה הראשית בפנטגון.

המסקנה הסופית של התרחיש: קשה לחזות מה תהיה התוצאה של מתקפה ישראלית ומתקפת נגד איראנית. הדבר בלתי צפוי ובלתי ניתן לשליטה.

סימן שאלה

כמה הרוגים יהיו חלילה בארץ, אם האיראנים יגיבו לתקיפה?

לא רק נתניהו מוזכר כ״שש אילי קרב״ לתקוף באיראן.

גם אהוד ברק. השניים מובילים יחד את העגלה המדינית- ביטחונית, ולמרבה הפלא - דוקא ליברמן המצטייר כנץ, אינו ממהר להצטרף אליהם, ונחשב (בינתיים) לנמנע.

לפעמים לא כדאי לשמוע ולכתוב רק את מה שהמערכת המדינית-ביטחונית אומרת בפומבי. לעיתים יש לחפש ראיונות שמקיימים בכירים, דוקא בכלי תקשורת קטנים, פחות חשובים ובלתי מפורסמים, שם נותנים הפוליטיקאים ואנשי הביטחון דרור ללשונם. כזה הוא הראיון שהעניק לאחרונה שר הביטחון לעלון ״יד לבנים״.

ברק העריך בראיון כי במקרה של מלחמה עם איראן, אין איום ממשי כי טילים בעלי ראש נפץ כימי, ישוגרו לעבר מדינת ישראל. ״באופן ברור, למרות שאין ודאות מושלמת, איש לא יעז להשתמש בנשק כזה נגד מדינת ישראל״. כמו כן התייחס לדיווחים על מלאי מסכות ערכות המגן ההולך ואוזל. ״יש דאגה עמוקה בעניין, אך נמשיך לחלק מסכות לכל אזרח״.

לדבריו, קיימת הפרזה באומדן של מספר ההרוגים בתרחיש של מלחמה עתידית. ״בשום תסריט לא יהיו 50 אלף הרוגים - ולא 5,000 הרוגים. גם לא יהיו 500 הרוגים. את הדבר הזה אזרחי המדינה צריכים לדעת״.

עם זאת הודה ברק כי במקרה של מתקפה, עלול העורף להיות נתון למטחי רקטות כבדים, שיהיו עזים יותר מאלה שהיו במלחמת לבנון השנייה ובמלחמת המפרץ, בה שוגרו לעבר ישראל טילי סקאד מעיראק, ואף במצב קשה יותר מאשר בסבב הלחימה האחרון ברצועת עזה.

שר הביטחון הגדיר את המזרח התיכון כ״הר געש״, שמדינת ישראל ניצבת על קצהו, ושלמרגלותיו ניצבים חיזבאללה ואיראן. לדבריו, ״מלחמה היא לא פיקניק, ולא צריך לרוץ למלחמות שאולי אין צורך לעשות אותן״.

בריאיון, מתח ברק ביקורת על הדיון הפומבי המתנהל בציבור ובתקשורת בנושא התקיפה האפשרית באיראן. לדבריו, חלק מהדברים הם הכרחיים, אך חלקם מיותרים ולא בהכרח מדויקים ומעמיקים. ״מדובר באיום רציני, לא רק לנו, אלא גם לעולם, והעובדה שהעולם רואה את האיום הזה בצורה דחופה, היא במידה לא מבוטלת, תוצאה של המדיניות שבה נוהגים ראש הממשלה ואני״.

בסוף הראיון היה לברק סיפור מעניין. ״לפני כמה שבועות, הגיעה אליי חברת כנסת מכובדת, ואמרה: ׳אני שומעת מאנשים, שאמורים לדעת, שבמקרה של מלחמה עם איראן עלולים להיות 50 אלף הרוגים׳. לא מיניה ולא מקצתיה״. בכך ביקש שר הביטחון לצמצם ולהפסיק את העיסוק בשמועות על מצב העורף. ״זה לא לטובתנו, וזה בטח לא יהיה פשוט במצב של עימות״, אמר שר הביטחון.

מה אפשר להבין מהראיון הזה? האם ברק בעד תקיפה? האם נגד? האם הוא שותף לקונספירציה לעיל? הרבה סימני שאלה, ללא שום סימן קריאה.

קדימה להתרסקות

ביום שלישי הפרימריז בקדימה - כל תוצאה תביא לפילוג

ביום שלישי זה יקרה. מפלגת קדימה תבחר יו״ר ובכך יגיע קיצה. אם לבני תנצח, היא לא תהסס לפלג את המפלגה, בכך שתערוף ראשים ותשאיר את מופז ותומכיו מחוץ לכל עמדת השפעה. הדבר יוביל אותם בהכרח בדרך החוצה.

אם מופז ינצח(מה שנראה יותר), לא תוכל לבני להישאר בקדימה ותפרוש יחד עם תומכיה. במקרה כזה היא עשויה לחבור ללפיד ולהקים עימו רשימה משותפת (וכמובן לריב איתו - מי יעמוד בראש). קיימת גם אפשרות (סבירה) שלבני תפסיד ותלך הביתה, ובכך תעזוב כליל את הפוליטיקה.

לקראת הפרימריז נרשמו עריקות רבות בין המחנות. מופז קלט ח״כים רבים שבעבר תמכו בלבני ועתה עברו אליו. אולם יש גם כמה שנטשו אותו ועברו לתמוך בלבני.

במחנה של יושבת ראש קדימה, פועלים שני כוחות עיקריים - יו״ר ועדת החוץ והביטחון לשעבר צחי הנ- גבי והשר לשעבר חיים רמון. השניים אמנם לא מכהנים כח״כים, אך יש להם השפעה בלתי מבוטלת במפלגה ובשטח. לרמון והנגבי מצטרפים עוד 12 ח״כים. הבולטים שבהם הם רוני בר-און, נחמן שי ויואל חסון.

מנגד, למופז יש 11 ח״כים התומכים בו, שמונה מהם תמכו בו גם בפעם הקודמת. העורקים ממחנה לבני הם שי חרמש, יוחנן פלסנר וזאב ביילסקי. בלבני תומכים שני ח״כים שבעבר תמכו במופז: דורון אביטל ואורית זוארץ.

גם בשטח עברו הפוקדים הגדולים מלבני למופז. מדובר באחמד דאבח מדיר אל-אסד - הפוקד הגדול ביותר במגזר הערבי, ואיתמר שמעוני מאשקלון. השאלה היא האם הם אכן שולטים בכל המצביעים שפקדו. בינתים הודיע גם ר״ע בת ים שלומי לחיאני, כי הוא תומך במופז, וכמוהו ראש עיריית גבעתיים, ראובן בן שחר. כולם מבינים לאן נושבת הרוח ומבקשים להצטרף לעגלה המובילה.

מופז בונה על כושר הארגון שלו, ולבני נשענת על מצביעים חופשיים - כאלו שלא שייכים לשום מחנה. בהתאם לכך יצאה השבוע בסיסמא חדשה לקמפיין שלה: ״תבואו - ננצח״. הסיסמא הזו נועדה לשכנע את מתפקדי קדימה - 96,000 במספר, לצאת מהבית ולהגיע להצביע. לבני משוכנעת שככל שיגיעו רבים יותר, היא תקבל מהם תמיכה.

הסיסמא הקודמת של לבני - ״רק עם לבני ננצח״, לא הוכיחה את עצמה, לאחר שהסקרים הראו כי קדימה בראשותה או בראשות מופז, זוכה לאותו מספר מנדטים. לבני ומופז מקווים שניהם, כי המועמד השלישי וחסר הסיכויים, אבי דיכטר, יסיר את מועמדותו. שניהם מקווים לקבל את קולות תומכיו.

דיכטר עצמו נוטה לטובת מופז, ויתכן כי יודיע על כך - יום לפני הבחירות. המוטו המרכזי של דיכטר: ״צריך את קדימה בקואליציה עכשיו ומיד״. לדבריו, 70% מבין חברי המפלגה מצדדים בהצטרפות מיידית לקואליציה בראשות נתניהו.

כישלון חרוץ

מחצית מח"כי קדימה ישארו לאחר הבחירות הבאות בחוץ הפריימריז האחרונים לראשות קדימה נערכו לפני שלוש שנים וחצי. לבני ניצחה בקושי רב, כאשר גברה על מופז באחוז ועשירית בלבד. 431 קולות יותר, העניקו לה את ראשות המפלגה. מופז טוען עד היום, שהזיופים בבחירות, גרמו לו עוול.

״מנהיגת קדימה נכשלה בשלוש וחצי השנים האחרונות״, תוקף מופז את לבני. ״אם היא הייתה משתפת את הצוות הבכיר בקדימה התוצאות היו אחרות, ואם היינו עם סדר יום נכון, גם מחאת הקיץ האחרון הייתה נראית אחרת״.

סקרי דעת קהל מעניקים לקדימה כעשרה מנדטים. האופטימים מדברים על 16. בבחירות הבאות לא מתכוונים להתמודד על מקום הכנסת - גדעון עזרא ואלי אפללו. מי שלבטח יצטרפו כח״כים הן צחי הנגבי ודן חלוץ. המשמעות: מחצית מהח״כים הנוכחיים של קדימה ימצאו עצמם בחוץ.

הבטוחים ברשימה (ינצח מי שינצח) מלבד הנגבי וחלוץ הם הח״כים הנחשבים לחזקים בשטח, רוני בראון, דליה איציק, מאיר שטרית, רוחמה אברהם. גם מצבם הפוליטי של זאב ביילסקי ויואל חסון נחשב לשפיר. כל השאר מתנדנדים. לבני מתעודדת מסקר מפתיע שפורסם השבוע ומעניק לה 46% מול 36% למופז. דיכטר מקבל בסקר 9%. הסקר הוזמן על ידי העיתונאית טל שניידר, ונערך בתחילת השבוע בקרב מדגם של 400 מתפקדי קדימה.

עם זאת סוקרים רבים וכן אנשי המערכת הפוליטית מסתייגים מעריכת סקרי פריימריז, שכן סקרים אלה כבר הוכחו כלא אמינים. בנוסף, כרבע ממתפקדי קדימה הם מהמגזר הערבי, שם קשה לערוך סקרים אמיתיים. בקטע הבא.

הפער והעקיצה

מה עשו לבני ועומרי שרון בביתו של אחמד דאבח בדיר אל אסאד?

הסיפור הגדול הוא כיצד יצביעו חברי קדימה שהתפקדו למפלגה באמצעות הפוקדים הגדולים בשטח. בשבוע שעבר הצפינו לבני ועומרי שרון - ממנהלי המטה שלה

-           לביתו של אחמד דאבח בדיר אל אסאד ליד כרמיאל. המטרה היתה לשכנע אותו להשאר במחנה לבני, כפי שעשה בבחירות הקודמות. לבני חשבה שתוכל לקנותו באמצעות הבטחה כזו או אחרת. בפועל זה לא קרה.

דאבח - איש אמיד ממשפחה ערבית ענפה, עמד בעבר בראשות מועצת דיר-אל אסאד. בעברו הרחוק העריץ את אריאל שרון. כאשר נפגש עימו היו השניים מגלגלים שיחה על תחביב משותף - גידול עגלים. דאבח שהיה חבר מרכז ליכוד, עבר עם שרון לקדימה, ניסה להיבחר לכנסת ונכשל. זאת למרות שהוא מחזיק בידו 2000 מתפקדים.

מאז הבחירות מסתובב דאבח בתחושה כי לא זכה לתמיכת לבני, שהעדיפה על פניו את המועמד הדרוזי מגלי והבה. עמרי שרון ולבני ניסו לדבר על ליבו, אך דאבח הודיע להם שהפעם הוא תומך במופז. ״יש לי כבוד עצמי״, הסביר לאורחיו. כאשר הבינו שאין להם סיכוי לשכנעו, עזבו את המקום עם פנים נפולות.

דאבח הוא הסיפור של הפרימריז בבחירות הללו. כמוהו יש עוד רבים שיעברו מתמיכה בלבני למופז.

בליכוד מביטים על הנעשה בקדימה ומתענגים. ״תסתכלו על עצמכם״ התגרה בהם אופיר אקוניס מעל דוכן הכנסת. ״אתם רבים על פירורים, מי יביא שמונה או עשרה מנדטים. הגעתם לסוף דרככם״.

גם גדעון סער לא שוכח לקדימה את העריקה מהליכוד. בכנס של השלטון המקומי, כאשר עלה לדבר אחרי מופז, השתעשע על חשבונה של לבני וקרא לו: ״שאול. אל תגזים עם הפער. אל תהיה אכזרי מדי״. מיותר לומר שמופז אהב את העקיצה.

דו"ח הוצאות

רשימה של הפתעות: מיהו הח"כ הבזבזן ומיהו השר הצנוע

מידי שנה מתפרסם בשורות אלו, דו״ח ההוצאות של חברי הכנסת במסגרת ״תקציב הקשר עם הציבור״. סיסמא זו של ״הקשר לבוחר״ מגלמת בתוכה הרבה הוצאות. אם הח״כ החליט לרכוש מחשב, ציוד מרכזי או שביקש ללמוד שפות, להעניק כיבוד וכדו׳, נחשב הדבר כקשר לבוחר.

חלק מחברי הכנסת חוששים מהדו״ח ומתנהגים בהתאם. חלק אחר חושבים ההפך. ככל שיוציאו יותר, הדבר יראה עד כמה הקשר שלהם לציבור גדול יותר...

הדו״ח ל-2011, מדרג את עתניאל שנלר מקדימה כשיאן ההוצאות. שנלר הוציא 94,436 שקל. במקום השני, ממוקם טלב אלסאנע (רע״ם תעל) עם 83,432 שקלים, ובמקום השלישי, ראלב מג׳אדלה (עבודה) עם 83,698 שקלים.

מעניין לראות את ההוצאות של א-סנע כפי שמתפרסמות באתר האלקטרוני של הכנסת. בין ההוצאות עליהן מדווח א-סנא: מדפסת לייזר - 5,788.40 שקל, מחשבים

-           3,990.20 שקל, מכונת צילום 3,897.60 שקל, סורק 4,268.80 שקל, ופקס 1,218.00 שקל.

וכאן הבן שואל: האם אי אפשר לרכוש מכשיר המשלב בתוכו את כל האלמנטים הללו במחיר הרבה יותר מופחת?

ויש עוד הוצאות מענינות. חנין זועבי הצהירה כי שילמה 3,800 שקל על הובלת ציוד. ושוב נדרשים לשאלת הבן: איזה ציוד הובילה זועבי (האם היעד היה ספינת המרמרה?).

עוד עולה, כי הכי כדאי לבקר את שי חרמש. תקציב הכיבוד שלו עומד על 9000 שקלים. מעכשיו התור לביקורים אצלו ילך ויגבר.

וכמו כל שנה יש גם ח״כים צנועים שהתבלטו בהוצאות מופחתות. הראשון שבהם הוא בני בגין מהליכוד. למרות שבגין כמו כל שר אחר, זכאי לחשבון הוצאות מהכנסת בסך 36,500 שקלים, הוא הוציא אפס שקלים בלבד. במקום השני עוד שר ״צנוע״ (שהשבוע מכר את דירתו באקירוב). מדובר כמובן בשר הביטחון אהוד ברק, שהוציא סכום צנוע בסך 345 שקלים בלבד לציוד משרדי.

עם זאת מדגישים בכנסת, כי אי אפשר להשוות בין הוצאות של ח״כ אחד לח״כ אחר, כיון שהדבר מורכב ממשתנים רבים הקובעים את גובה התקציב עבור כל חבר כנסת בנפרד.

ההבדלים נובעים בין היתר מתוספת שכר עבור שכירות לשכה פרלמנטארית חיצונית, תפקיד חבר הכנסת (שר, סגן שר), משך תקופת כהונתו במהלך השנה, וכן העברת עודפי תקציב שלא נוצל משנה לשנה. תירוצים יש ובשפע..

בלי הפתעות

סיכום מושב: הרב גפני בין חמשת המחוקקים המובילים

גם הפעם אין הפתעות. עם סיום מושב החורף ולקראת היציאה לפגרת פסח, שוב התברר כי בין חמשת המחוקקים המובילים, נמצא כמו תמיד, יו״ר ועדת הכספים הרב משה גפני. כמות החקיקות שהעביר בכנסת הנוכחית עומדת על עשרים חוקים שאושרו סופית, אך לא פחות מכך, רשומה הצלחתו בניהול הוועדה החשובה והאינטנסיבית בכנסת. בועדת הכספים בראשותו של הרב גפני, חוקקו עד כה 108 חוקים אשר כוללים רפורמות גדולות בתחומים שונים וחוקים חברתיים רבים. מספר החוקים הגדול אינו כולל בנוסף את כל שאר הצווים, התקנות וההעברות התקציביות שהיקפם עומד על מאות רבות, שגם הן חלק בלתי נפרד מעבודת הוועדה. למרות כל היקף הפעילות הזו כראש הוועדה, שומר הרב גפני אישית על מקומו מזה שנים רבות ברשימת המחוקקים המובילים בכנסת, גם באופן אישי כשהעביר עשרים חוקים וגם כאשר מנע חוקים אנטי חרדים ואנטי דתיים.

החוק האחרון אותו העביר, חוקק ביום רביעי האחרון והוא מאשר להעניק קצבת זקנה לקשישים שנולדו לפני 1931. כיום קובע החוק כי קשישים זכאים לקצבת זקנה רק אם נולדו לאחר מכן. התיקון לחוק יאפשר לאלפי קשישים שלא קיבלו עד היום קצבה לקבלה.

סיקור פיקנטי

תקשורת ופוליטיקה: מי אשם בסיקור הלא מחמיא של החכי"ם?

אין זה סוד שהתקשורת אוהבת לסקר את הכנסת מנקודת מבט מבודחת, צינית ועוקצנית. כל דבר שולי וזניח נהפך לדיווח מרכזי, ודוחק הצידה נושאים רצינים, רק משום שהם אינם פיקנטיים דיו. מדובר בסיקור שטחי ורדוד של העשייה הפרלמנטרית במדינת ישראל, דבר המשפיע כמובן על מעמד הכנסת והחכי״ם.

בדיוק בנושא זה, עסקו פוליטיקאים ואנשי תקשורת בכנס שנערך בבית סוקלוב בתל אביב. הכנס נועד להצביע על הבעייתיות ביחסים שבין התקשורת לפוליטיקה, ולהציע דרכים לפתור אותה.

בהצהרה המשותפת לחברי כנסת ולעיתונאים שצורפה לתוכניית הכנס נכתב: ״אנו מודאגים ממצב שבו תופעות כמו הקצנת הוויכוח, רידוד השיח ושימוש ציני בכלי התקשורת, כמו גם סיקור מלעיג, הבלטת הפופוליסטי, התמקדות בטפל והתעלמות מן העיקר, תפגענה במחויבות הציבורית לערכי הדמוקרטיה״.

במהלך הכנס התגלו סיפורים מענינים הקשורים לסיקור הכנסת, שהבליטו את ההתמקדות בפרטים הפיקנטיים, רק כדי לקבל תשומת לב תקשורתית. יוחנן פלסנר, חבר ועדת החוץ והביטחון, סיפר כיצד במהלך דיון בנושא דחיית גיוסם של תלמידי ישיבות במסגרת ״תורתו אומנותו״, ניגש אליו דובר הוועדה וביקש ממנו ליזום עימות עם הרב משה גפני.

״אם אתה לא תריב עם גפני ותגיד לו משהו בסגנון ׳פרזיטים, משתמטים׳, אלא תמשיך לנסות לחפש את הפתרון, לא נצליח לעשות שום דבר מהדיון״, נזכר פלסנר, בדברים שאמר לו הדובר.

עיתונאים אחרים סיפרו כי עימותים רבים בין החכי״ם,

הם למעשה ״ריבים מבוימים״ שחברי־הכנסת ״סוגרים בינם לבין עצמם״. זאת במטרה לזכות בסיקור תקשורתי. עובדה היא שרגע לאחר הריב הפומבי, יושבים אותם חכי״ם במזנון, מחויכים ושבעי רצון. את שלהם הם השיגו, ועכשיו אפשר לאכול יחד.

יריב לוין שהשתתף בכנס, נידב גם הוא סיפור מעניין. לדבריו, בעבר כאשר נדרש למצוא ח״כ, שייקח על עצמו מלאכה רצינית ומעמיקה של קידום הדיונים על חוק הטיס, איש מהחכי״ם לא התנדב. הסיבה: החוק נחשב אמנם לחשוב, אבל לא כזה שיקבל סיקור. לפיכך פנה ליצחק וקנין מסיעת ש״ס, וביקשו לקחת על עצמו את הטיפול בחוק. לוין סיפר, כי שיכנע את וקנין לעשות זאת כשאמר לו, כי הוא אינו צריך להיבחר באמצעות פריימריז, ולכן יש לו יכולת לעשות עבודה מקצועית ולקיים את הדיונים הנדרשים על חוק הטיס.

לטענת לוין, יש להטיל את האחריות של הסיקור הדל והשטחי בנעשה בכנסת על עורכי כלי התקשורת, ולא על כתבי הכנסת, שעושים את עבודתם בצורה יעילה, אולם העורכים חוסמים סיפורים רציניים, ומקדמים את הזניחים והפיקנטיים.

וכך נמשך לו הדיון שעות ארוכות, בשאלה מי אשם - התקשורת שמבליטה את הטפל, או הפוליטיקאים שלא עוסקים במכוון בדברים רציניים, רק בשביל שיוכלו לעסוק בפיקנטי ולקבל סיקור גדול יותר.

בקצרצרה

הסיפורים הקטנים של השבוע

לא גדול - בין המוני המנחמים שהגיעו השבוע לנחם את בניו של כ״ק האדמו״ר מויז׳ניץ זצוק״ל, היה גם שמעון פרס. בדיוק באותה עת היה במקום גם יו״ר ועדת הכספים הר.ט ב משה גפני. מישהו מהנוכחים ״התנדב״ לספר על הברכה שקיבל פרס מ״החפץ חיים״ והוסיף: ״לכן פרס הפך לאדם גדול״. גפני שמע את הדברים ואף שפרס היה לידו, לא יכול היה להבליג: ״המונח אדם גדול נאמר על גדולי ישראל. התפקיד של פרס אמנם חשוב, אבל הזכות המרכזית שלו, שסייע להסדיר את הנושא הצבאי של תלמידי הישיבות, כך שיוכלו לשקוד על לימודם ובכך חיזק את עולם התורה בארץ ישראל״. יש דברים שצריכים להיאמר, ואם עושים זאת בנחרצות אך בכבוד, הם מקבלים משנה תוקף...

ויתרו מרצון - גם זה חידוש. ששה מתוך 29 שרי הממשלה ויתרו מרצון על רכבי השרד המפוארים שהוקצו להן, לטובת רכבים פשוטים יותר - המקבילים בדרגה לרכבי הח״כים. השרים טוענים כי עשו זאת כדי שלא לנקר עיניים ברכבים היקרים, בפרט לאחר הקיץ האחרון והמחאה החברתית. אולם בשיחות פרטיות הודו, שלא רק ״הכיס הלאומי״ הפריע להם, אלא גם הכיס הפרטי. מתברר כי המעבר לרכב צנוע יותר - ״מאזדה 6״ יפחית משמעותית את מס קיצבת הרכב שמופרש משכר השרים ובסך הכל יחסוך להם כאלף שקל בחודש - 12 אלף שקל בשנה. בעידן הנוכחי - זה אכן נחשב לחיסכון. אולם אם אפשר להתהדר ולספר כי הם עושים זאת כדי לחסוך מקופת המדינה, אז למה לא. העיקר החיסכון. לא חשוב למי.

לא משפיעה - בקדימה מתלוצצים על חשבונה של לבני - רגע לפני הפרימריז. בשבוע שעבר שהתה לבני בניו יורק לרגל בחירתה לאחת מ־150 הנשים המשפיעות ביותר בעולם. ״אולי היא מצליחה להשפיע בעולם, אבל כאן בארץ, היא לא מצליחה אפילו להשפיע על פעילים מקדימה לתמוך בה״, אומרים בקדימה. ביום שלישי יוכח, האם האמרה הזו אכן הגשימה את עצמה.