כותרות TheMarker >
    ';

    יוֹמַנּוּת - "לאן הדרך הולכת"

    יומנות - כשמו כן הוא. יומן אמנות. שמו של היומן מתאר את הדרך אשר מוליכה אותי ימין ושמאל לפנים ואחור. דרך האמנות שלי, היא הדרך אשר בה אני שואלת. תהליך היצירה הוא שאלה, תמיד שאלה, והתוצר הוא התשובה הזמנית עד ליצירה הבאה.
    ברשומותיי כאן אספר על יצירתי, על חקירתי, על האמנות שבאמנות וגם על מה שביניהם.

    0

    מה עשתה מלכת הלבבות בבית של עמי ותמי - בוואדי ניסנאס

    48 תגובות   יום שישי , 23/3/12, 15:12

    "מה עשתה מלכת הלבבות בבית של עמי ותמי – בוואדי ניסנאס

    (החג של החגים 8)

     

     

     

    ''

     

    מלכת הלבבות בבית של עמי ותמי - 'תום 2000' - החג של החגים - נורית צדרבוים  2000



     

    שנת 2000 – ואני ממשיכה לפקוד את "הבית שלי" הבית הערבי הנטוש, שחלונותיו אטומים, שעומד בראש תל- גבעה במרכז הוואדי, הבית שהפך להיות הקיר שממנו זעקתי-ציירתי-אמרתי- את דבריי במשך שמונה שנים רציפות. שנה אחר שנה באירועי ה'חג של החגים'.  


    הפעם קבעה האוצרת חנה קופלר, שהנושא יהיה "תום 2000". וכך היא כותבת בקטלוג של התערוכה: "פרויקט האמנות של שנת 2000 מתמקד במסלול תצוגה החושף שלושה אלמנטים מוגדרים: תמימות, היתממות ותום. על אף ההפרדה המכוונת שנעשתה בהצגת כל אחד מהם לאורך המסלול, אין להתעלם מהקשר ההדוק, הכורך אותם זה בזה, בידיעה, שהסוף מוליד את ההתחלה, וההיפך".


    אנחנו עומדים בסופה (תום) של מאה. תמימים אנחנו? מתממים אולי?

     

    ואני בתמימותי שאולי לא הייתה כל כך תמה בחרתי לחזור לילדות במבט בוגר. בחרתי לחזור לסיפורי האגדות, סיפורי הילדים שעליהם גדלתי/נו, לסיפורים שעוסקים בילדים תמימים, אך בעצם מתחת לרובד הסיפור הפשוט והתמים לכאורה מסתתרות הבנות ותובנות שאין בהם תום כלל וכלל. רוצה לומר שלא כל מה שנראה במבט שטוח וראשון, אכן כזה הוא.


    אמרתי '"תום" , אוקיי, הבית שלי הולך להיות ביתם המופלא של אגדות ילדים. אגדות תמימות שאינן תמימות כלל ועיקר.


    כזכור בשנת 1999, פתחתי לכאורה את חלונותיו האטומים של הבית וציירתי עליהם ציורי קיר שהכילו את נופי הוואדי, כפי שאני ראיתי אותם, וכפי שרציתי להראות אותם. כפי שאני מספרת ברשימתי 'איך חלונות אטומים הפכו להיות שקופים' הציורים האלה נשארו שם פרוצים לרוחות ולשמשות של כל הימים. חלפו להם אירועי החג של החגים, אך לא חלפו הציורים ששמרו את החלונות האטומים – השקופים – הסגורים – הפתוחים שנה שלמה וכמו כבר התכוננו לגזר דינם. ליום שבו אשוב ואתייצב מולם, ואחליט מה הולך להיות השנה.


    אלא שהפעם הפתעתי את החלונות עצמם, וגם את באי הוואדי הקבועים. כדרכי, תמיד אני משאירה שובל וזנב מהשנה הקודמת ואליו מצטרפת ומצרפת את מבשרי היצירה של  השנה החדשה.


    הגיבורים שהפעם בחרתי לעבודתי היו עמי ותמי ובית הממתקים שלהם, והאורחת שלהם מלכת הלבבות שהגיעה הישר מארץ הפלאות של עליסה. תום ילדות משכר ומשקר.


    קבעתי שהבית הערבי הנטוש שלבניו שחורים מלוכלכים עתירי אזוב ואולי גם עצבת, יהיה גם יהיה בית הממתקים של עמי ותמי. הוא ייראה צפיחית בדבש. בחרתי צבעי גלידה, צבעי סוכריות, צבעי ממתקים וצבעתי את החומות, את הקירות ואת המקומות שבהם היה טיח לבן בצבעים עזים וזוהרים.

     

     

    ''

    מלכת הלבבות בבית של עמי ותמי - 'תום 2000' - החג של החגים - נורית צדרבוים  2000


     

    מתחת לבית זה שוכן באופן קבע קסיוק ברוח הקיוסקים והמכולות של פעם. וכך הפך בית הממתקים לסוג של פרסומת למצרכים שנמצאים במכולת שמתחתיו.

     

     

    ''

    מלכת הלבבות בבית של עמי ותמי - 'תום 2000' - החג של החגים - נורית צדרבוים  2000



    לא מחקתי את ציורי הקיר, השארתי אותם ולידם ובסביבתם וביניהם יצרתי את מבנה בית הממתקים. ולא, לא רק נושא הציור איזכר והזכיר ספורי ילדות ואגדות, גם האופן שבו ציירתי, היה קרוב יותר לציור ילדים. ציירתי על הקיר כמו ילדה.


     

     

    ''

    מלכת הלבבות בבית של עמי ותמי - 'תום 2000' - החג של החגים - נורית צדרבוים  2000


     

     

    צריך לזכור שבית הממתקים של עמי ותמי היה סוג מלכודת דבש. היה זה בית הממתקים, שפיתה את הילדים האבודים להיכנס אליו, ושם חכתה המכשפה הרעה שעמדה לצלות אותם לארוחת יומה. בית לא תמים, שחכה במעבה היער לילדים תמימים, שגם הם התגלו כערמומיים.


    הצבעים, העיטורים הסימנים והצורות שאותם ציירתי/ צבעתי על הקירות היו אמורים לשדר צורות שונות של ממתקים ( סוכריות, וופלות, עוגיות,) אך במקביל חשבתי על סוג של 'דגם שחוזר על עצמו' – סוג של עיבוד שמזכיר שטיחים ועבודות אורנמנטיקה שמזכירות את המזרח. שהרי, עמי ותמי כבודם במקומם מונח, אבל בכל זאת אנחנו כאן, בוואדי ניסנאס, בשכונה ערבית ששכונת במעמקי חיפה, בלב ליבה של השכונה הרותחת במרחבי המזרח התיכון.


     

     

    ''

    מלכת הלבבות בבית של עמי ותמי - 'תום 2000' - החג של החגים - נורית צדרבוים  2000


     

    ''

    מלכת הלבבות בבית של עמי ותמי - 'תום 2000' - החג של החגים - נורית צדרבוים  2000



    אז ממתקים אכן ממתקים, בית מתוק להפליא אך דברי המתיקה שלו הם צורות אורנמנטיות שהגיעו הישר מהיערות של אגדות קופנהגן ליורה הרותחת במעבה המזרח התיכון.


     

    וכשמדברים על עוגיות ודברי מתיקה, אי אפשר לשכוח את העוגיות שצורתן לב. עוגיית הלב הזאת, הפכה להיות כאן בציור, מוטיב קבוע שאותו הצגתי על הקירות בדרכים שונות. עוגיית הלב, הייתה בו זמנית גם אחד הממתקים שמהם נבנה הבית, אך גם סימנה את צעדיה ואת נוכחותה של מלכת הלבבות שהגיעה לביקור מלכותי בביתם של עמי ותמי, הישר מארץ הפלאות של עליסה.


     

     

    ''

    מלכת הלבבות בבית של עמי ותמי - 'תום 2000' - החג של החגים - נורית צדרבוים  2000


     

     

    את עוגיות הלב צבעתי באדום, ואלה התרוצצו בכל מקום אפשרי. על ציורי הקיר שנשארו שם דהויים משנה שעברה, על הגדרות, על הרצפה. בכל מקום היא ביקרה והייתה, מלכת הלבבות. וזוהי לא רק מלכת הלבבות, אלא רמז גם ללב הפועם ממריץ הדם, וגם לסימן הלב המוכר ממשחקי הקלפים.

     

    ניתן לצפות בסרטון

    ''


     

    זה היה הביקור של מלכת הלבבות, בבית של עמי ותמי.

    והיה בזה תמימות שלא היתממה כלל. כמו שגם היה בזה תום. סוף הפרויקט שלי בוואדי ניסנאס שאליו לא חזרתי יותר.


     

    © כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (48)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/4/12 08:41:
      ואוו איזה פוסט יפה , באותה הזדמנות חברה , אני מאחל לך ולמשפחתך חג שמח
        26/3/12 20:12:
      ואוווווווווווווווווווו, איזו השקעה. מברכת אותך על העבודה שלך. כמה יפה ..הפכת את הואדי למקום יפיפה. תודה לשיתוף. הצילומים כל כך "ממשיים"...מצליחה להרגיש את הרחובות הומים וכולם צוהלים.
        26/3/12 17:26:

      צטט: רפי פרץ 2012-03-26 16:38:34

      איזה אווירה כייפית ... אני חולה על ציור לבבות :-)

      תודה רפי.

      איזו תגובה לבבית!!!!!!!!!

        26/3/12 17:25:

      צטט: חוה 11 2012-03-26 07:43:35

      הצבעים מרעננים את האפור והישן.

      הי חווה. נכון.

      זה בדיוק החדש מול הישן, התפאורה ומה שמאחוריה, הגלוי והנסתר, הצבעים והאפור שביניהם. תודה.

        26/3/12 17:19:

      צטט: גליתוש. 2012-03-26 04:53:13

      לא תמימות אגדות הילדים כתב ברונו בטלהיים. צבעוני, מרתק, ונהדר. חגיגה.

      הי גלית. נכון צדקת. בטלהיים וספריו נשפו בעורפי כאשר תכננתי את העבודה. ותודה לך מאד.

        26/3/12 16:38:
      איזה אווירה כייפית ... אני חולה על ציור לבבות :-)
        26/3/12 07:43:
      הצבעים מרעננים את האפור והישן.
        26/3/12 04:53:
      לא תמימות אגדות הילדים כתב ברונו בטלהיים. צבעוני, מרתק, ונהדר. חגיגה.
        26/3/12 00:24:

      צטט: ממא רונית 2012-03-25 10:07:31

      פרויקט מעניין מאוד

      תודה רונית.

        26/3/12 00:23:

      צטט: שולה ניסים 2012-03-25 09:28:24

      "מלכת הלבבות"

      נורית,

      כשראיתי את הכותרת של הפוסט הנוכחי זה מיד היההד לי לנסיכה דיאנה, שזכתה לכינוי "מלכת הלבבות". בית המלוכה האנגלי אכן היה מלכודת דבש עבורה. הסיפור של דיאנה הוא סיפור  שכמו נלקח מאיזו אגדה אך הסתיים כפי שכולנו יודעים איך הסתיים. פעם קראתי באיזו כתבה בעיתון שקמילה פארקר עודדה את הנישואים האלה ביודעה כל דיאנה לא מאיימת על מעמדה בליבו של צ'ארלס. רכילות מרושעת או אמת? נראה לי שגם וגם.

       

      צורת הלב - אהבתי את השימוש באלמנט החבוט מרוב שימוש  והקיטשיי כביכול.  הפכת אותו לאמנות של ממש.

       תודה שולה.

      אהבתי את ההערה שלך בעניין הלב. ונחמד גם הסיפור על דיאנה אכן גם היא סוג של מלכת לבבות טראגית.

       

        26/3/12 00:22:

      צטט: לילי קינמון 2012-03-25 09:14:29

      לנורית היקרה תודה על השיתוף. בהזדמנות אעבור בואדי ואחפש את היצירה שלך. לאה.

      תודה לך לאה היקרה. מרגש אותי שאת מתכוונת לעבור בוואדי ולחפש את יצירותיי. אך צר לי לאכזב אותך ולספר, שבכל שנה היצירות משתנות. אני יצרתי בפעם האחרונה בשנת 2000 בוואדי, לאחר שעבדתי שם בעקביות במשך 8 שנים. כיום כבר אין זכר ליצירותיי שם, החיים היחידים שיש ליצירות האלה, הם ברשימות שהעליתי לאחרונה ונתתי להם תיעוד ותחייה מחודשת. בכל אופן תודה.

        26/3/12 00:20:

      צטט: razam-דודי רצם 2012-03-24 22:40:09

      נורית היקרה,
      הפעם אחרוג ממנהגי ולא אגיב על הפוסט, כיוון שדעתי וסיגנון תגובתי ידועים לך .

      כידוע לך נפשתי בחיפה עם חברים.

      היום הצלחתי לשכנע את חבריי לשנות מסלול טיול בחיפה והסביבה ולבקר בוואדי ניסנאס.

      הסתובבתי ברחובות  הוואדי,ראיתי עבודות של אומנים אחרים שהן עדיין קיימות שם כפי שציינת בעבר.

       אישית ספגתי את תחושתך... היה לי חשוב  למצוא את הבית הערבי אשר דיברת בו רבות.

      זאת הייתה עבורי חוויה אמנותית .

       מודה לך אישית.

      נ.ב נהניתי מחיפה הקסומה ,מהביקור בבהאיים, למרות מגבלתי הפיזית ברגלי.

      דודי היקר,

      הביקור שערכת בחיפה בוואדי ניסנאס במהלך הנופש של סוף שבוע - הוא אחד ההצדקות לקיומו של ה'קפה' בכלל והבלוג בפרט. הנה דוגמא מדהימה על רשימה שאתה מקפיד לקרוא בקביעות ואף מגיב אליה, מתוודע פתאום למקום מסויים שקורים בו דברים, נחשף לאמנות ותרבות, ואחר כך בעקבות ההכרות הזו שבאה דרך הקריאה הולך לראות את המקום.

      זו דוגמא מצויינת לכך שהסוג הזה של התקשורת מוליד דברים, חושף דברים ומחדד קשרים.

      ריגשת אותי מאד שהייתה לך סקרנות ללכת ולראות את המקום מקרוב ( על אף מגבלות הרגל).

      ועוד יותר רגשת אותי, ששלחת אלי בדואר פנימי תמונה מקסימה שלך ושל רעייתך כשאתם מצולמים ליד הבית הערבי הנטוש, שהצלחת אכן למצוא אותו ולזהות אותו.

      איזה יופי.

      אז תודה לך בחזרה.

      אני כמובן אגיע לתערוכתך, אם וכאשר היא תיהיה, אפילו עד רחובות .

       

        26/3/12 00:14:

      צטט: perach1 2012-03-24 22:09:12

      תודה על השיתוף בפרויקט היפה והמיוחד הזה .. הצבעים מוסיפים המון חיים .. והתמימות כה מתוקה .. (:

      תודה פרח - שהיית, קראת הגבת ונהנית.

        25/3/12 10:07:
      פרויקט מעניין מאוד
        25/3/12 09:28:

      "מלכת הלבבות"

      נורית,

      כשראיתי את הכותרת של הפוסט הנוכחי זה מיד היההד לי לנסיכה דיאנה, שזכתה לכינוי "מלכת הלבבות". בית המלוכה האנגלי אכן היה מלכודת דבש עבורה. הסיפור של דיאנה הוא סיפור  שכמו נלקח מאיזו אגדה אך הסתיים כפי שכולנו יודעים איך הסתיים. פעם קראתי באיזו כתבה בעיתון שקמילה פארקר עודדה את הנישואים האלה ביודעה כל דיאנה לא מאיימת על מעמדה בליבו של צ'ארלס. רכילות מרושעת או אמת? נראה לי שגם וגם.

       

      צורת הלב - אהבתי את השימוש באלמנט החבוט מרוב שימוש  והקיטשיי כביכול.  הפכת אותו לאמנות של ממש.

       

        25/3/12 09:14:
      לנורית היקרה תודה על השיתוף. בהזדמנות אעבור בואדי ואחפש את היצירה שלך. לאה.
        24/3/12 22:40:

      נורית היקרה,
      הפעם אחרוג ממנהגי ולא אגיב על הפוסט, כיוון שדעתי וסיגנון תגובתי ידועים לך .

      כידוע לך נפשתי בחיפה עם חברים.

      היום הצלחתי לשכנע את חבריי לשנות מסלול טיול בחיפה והסביבה ולבקר בוואדי ניסנאס.

      הסתובבתי ברחובות  הוואדי,ראיתי עבודות של אומנים אחרים שהן עדיין קיימות שם כפי שציינת בעבר.

       אישית ספגתי את תחושתך... היה לי חשוב  למצוא את הבית הערבי אשר דיברת בו רבות.

      זאת הייתה עבורי חוויה אמנותית .

       מודה לך אישית.

      נ.ב נהניתי מחיפה הקסומה ,מהביקור בבהאיים, למרות מגבלתי הפיזית ברגלי.

        24/3/12 22:09:
      תודה על השיתוף בפרויקט היפה והמיוחד הזה .. הצבעים מוסיפים המון חיים .. והתמימות כה מתוקה .. (:
        24/3/12 20:24:

      צטט: נעמה ארז 2012-03-24 19:27:33

      חזרתי, קראתי. מוכרחה יום אחד להגיע למקום גם אם כבר לא נשאר כלום מהצבעוניות הלבבית הזאת, כדי לדעת ולהבין קצת יותר את הפרוייקטים שעשית שם.

      הי נעמה.

      יופי שחזרת ותודה על תגובתך.

      אם הבנת נכון מקריאת הפוסטים שלי בנושא הוואדי הרי כל עבודה הייתה שם במשך שנה, ולאחר מכן בעקבות הנושא קמה ובאה עבודה אחרת. במהלך אירועי החג של החגים, ובחוצות הוואדי, הגענו למצב שהשתתפו בפרוייקט זה אמנים רבים מכל הארץ. ובכל שנה התערוכה התחלפה.

      אני מודה שמאז 2000 כבר לא חזרתי לוואדי, וכבר הייתי במחוזות אחרים. אבל, לעבודות האלה אין שם כבר זכר. הפוסטים שהתחלתי לכתוב לאחרונה על הפרוייקטים האלה, החזירו אותם לחיים ונתנו להם עוד סוג של תיעוד. בכל מקרה שווה לטייל בוואדי, זו פינה קסומה בלב עיר.

        24/3/12 20:21:

      צטט: יהודית מליק שירן 2012-03-24 14:18:25

      הילדות שלנו תמיד נצבעת בצבעי התום. אני מוצאת כאן הקבלה אל מכשולי החיים. ככל שמתבגרים המכשולים , ככה גדולים המבחנים שאנו צריכים לעבור. היציבות היא אותו בית שאת מתגעגעת אליו ושבה אליו בכל הזדמנות.אהבתי את צבעי הבית ואת הסיור שלקחת אותי אליו, נגיעות באגדות ילדות הנשארות תמיד אגדות, כי אנו עברנו לידן ולא נכנסנו לתוכן. אהבתי גם את הכותרת שנתנה האוצרת"תום והיתממות" זה נכון כל כך.

      תודה יהודית על דברייך כאן, שלדעתי תרמו לדיון והוסיפו.

      תודה על נקודת המבט הזאת. ואני מסכימה אתך שהנושא של התערוכה באותה שנה היה מעניין ומיוחד. אישית אהבתי אותו כי הוא באמת הכניס אותי לעולם התמימות כשאני עצמי כבר אינני תמימה כלל.

        24/3/12 20:19:

      צטט: ~בועז22~ 2012-03-24 10:54:20

      אני חושב שהצלחת להפליא להכניס את המוטו פנימה אל היצירה, בעיקר משום הבחירה שלך ביצירות הילדות, אלו שחופנות מלוא כפיים תום ותמימות, סוג של היתממות אולי..., ובכול זאת - סוג של תקווה שהן עדיין לא עברו מן העולם...

      יפה שהזכרת כאן את עניין התקווה. מפני שאגדות הילדים, סיפורי הילדים והתמימות שרציתי להראות דרכן, באמת היו אמורות לשדר תקווה, כאשר מדובר בפרוייקט שהכוונות שלו הם דו קיום.

      תודה על דבריך.

        24/3/12 20:18:

      צטט: d.double you 2012-03-24 06:54:19

      איזה פרויקט מעניין

      תודה.

        24/3/12 20:18:

      צטט: ג.ע. 2 2012-03-23 23:31:38

      נורית היקרה,

      אכן, הפתעות בוודאי!! ציורים מתוך אגדות ילדים, ציורים ילדיים, צורות שחוזרות על עצמן והמון צבעים.

      ועוד דבר, אני תמיד שמה לב ליכולת שלך לשלב שורות מהשירה העברית במאמרים שלך. לפעמים אני פשוט כל כך עסוקה בפרטי פרטים של דברים רלוונטיים יותר מתוך הרשימה, וכאילו לא מתייחסת לכך, רק בכאילו, כי בזמן הקריאה בוודאי ובוודאי שזה קופץ לי, כמי שכל כך מחוברת לשירים העבריים, וכך, שמתי לב היטב לשורה הבאה: "קבעתי שהבית הערבי הנטוש שלבניו שחורים מלוכלכים עתירי אזוב ואולי גם עצבת, יהיה גם יהיה בית הממתקים של עמי ותמי", שכמובן מתכתבת עם השיר "הכותל" (מילים יוסי גמזו, לחן דובי זלצר).

       

       

      תערוכה בהחלט קצת שונה. מעניין יותר הוא למה דווקא אחריה החלטת להפסיק את השתתפותך בפסטיבל החג של החגים?

       

      האם מיצית בעינייך את כל מה שרצית להגיד בוואדי? האם אין לך עוד מה לומר שם? או אולי יש בכלל סיבות אחרות?

       

      (מצטערת אם קראתי על כך בעבר ושכחתי...)

       

       

      בכל מקרה, מזל שלפחות את עוד יוצרת - מציירת/כותבת ומשתפת אותנו.

       

       

      ג.ע.2

      הי גימל עין יקרה,

      עוד תגובה יפה שלך. יפה לך ששמת לב בין השורות גם את השורות האחרות.

      וכמובן תודה על דברייך.

      לשאלתך, למה הפסקתי בוואדי. תשובות רבות לכך. אבל נדמה שבאותו זמן (שנת 2000 ) זה היה בעיקר משום שכנראה הייתי מאד עסוקה ולא מצאתי לזה יותר זמן. אבל זו הרי לא תשובה מספיקה. סביר להניח שגם הרגשתי שמיציתי. בינתיים עשיתי ומאז עוד דברים רבים אחרים, וגם עליהם אכתוב בהמשך. אשמור אותך בתמונה.....

       

        24/3/12 20:15:

      צטט: milina 2012-03-23 22:08:36

      תודה לך נורית על הפוסט הנפלא ,עבודות מרשימות

      תודה לך מילינה שבאת וקראת והגבת.

        24/3/12 20:14:

      צטט: אריהיגודה 2012-03-23 20:00:13

      נפלא כמו חלום חברת שטראוס צריכה להודות לך מה היא עושה שם רבעק

      תודה אריה.

      ושטראוס, הם צריכים בעצם לשאול מה אני עושה שם. הם היו שם קודם. אחר כך, הם תרמו לי , בלא ידיעתם, את מותג שלהם לבית המתיקות של עמי ותמי. יותר טוב מזה?

        24/3/12 20:13:

      צטט: Avivit Agam 2012-03-23 19:21:55

      שלוב מנצח (2 האגדות הללו)

      הי אביבית,

      יפה קלטת. בדיוק.

        24/3/12 20:12:

      צטט: sari di 2012-03-23 18:40:04

      מקסים ומלא שובבות.

      תודה שרי. וצדקת. עין טובה לך ( זה ראיתי כבר בצילומים), זו הייתה עבודה עם קריצה.

        24/3/12 20:11:

      צטט: ד'ר רותי לאופר 2012-03-23 18:05:34

      לבן הקטן שלי קוראים תום, אבל לא בגלל זה אהבתי כל כך את עבודתך. ובכלל, תום בשבילי הוא סוג של אדיאל, אוטופיה אולי. לבבות אדומים לא של קלפים.

      יפה רותי. תודה. תום שם נהדר. במקרה הזה של עבודתי ללבבות האדומים היה ריבוי משמעות ואפילו נוגדים.

        24/3/12 20:09:

      צטט: IlanaHaley 2012-03-23 16:25:28

      נוריתי צפיתי בסרטון, הסתכלתי הרבה במה שעשית, אינני יודעת מה ראיתי בעבר ומה לא, את כל כך פוריה בעבודתך. ומה לומר על עבודתך שעדיין לא אמרתיץ בטח כבר משעמם לך לקרוא. עבודת קסמים, נוריתי, עבודת קסמים.

      ,תודה אילנה יקירתי על מילות הקסמים שלך. אף פעם לא משעמם לקרוא אותך. לא כשאני קוראת את יצירותייך וגם לא כשאני קוראת את תגבותייך. נשיקות

        24/3/12 20:08:

      צטט: סטאר* 2012-03-23 16:20:28

      יופי של לבבות ....שבת המלכה ...צבעוניות המחממת את הלב

      תדוה סטאר.

        24/3/12 20:07:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2012-03-23 16:09:24

      זה פשוט כל כך דינה , החום הזה שנובע החוצה מהדברים שאת עושה, השפע הנפלא, חושניות הצבע, חגיגת החיים. 'כל כך דינה' זה מושג משפחתי שלי ושל אחיותי וזה ממש כמעט נובּל. (:

      שבת שלום נורית.

      {}

      תודה יקירה. שבוע טוב

        24/3/12 20:05:

      צטט: שלויימה 2012-03-23 16:06:09

      הרבה עבודה השקעת בפרוייקט הזה, מקווה שהסיפוק היה בהתאם.

      אכן, הרבה עבודה. אמנות זו עבודה. הסיפוק ביצירה הוא build in' , ללא ספק. ומאחר וזה היה לפני יותר מעשור, הסיפוק היה עכשיו בלהעלות את זה כאן ולתעד את זה. ותודה.

        24/3/12 19:27:
      חזרתי, קראתי. מוכרחה יום אחד להגיע למקום גם אם כבר לא נשאר כלום מהצבעוניות הלבבית הזאת, כדי לדעת ולהבין קצת יותר את הפרוייקטים שעשית שם.
      הילדות שלנו תמיד נצבעת בצבעי התום. אני מוצאת כאן הקבלה אל מכשולי החיים. ככל שמתבגרים המכשולים , ככה גדולים המבחנים שאנו צריכים לעבור. היציבות היא אותו בית שאת מתגעגעת אליו ושבה אליו בכל הזדמנות.אהבתי את צבעי הבית ואת הסיור שלקחת אותי אליו, נגיעות באגדות ילדות הנשארות תמיד אגדות, כי אנו עברנו לידן ולא נכנסנו לתוכן. אהבתי גם את הכותרת שנתנה האוצרת"תום והיתממות" זה נכון כל כך.
        24/3/12 12:56:

      תודה על תשומת ה''

      יונהשבת שלום ובריאות לכולם

       

      ''
        24/3/12 10:54:
      אני חושב שהצלחת להפליא להכניס את המוטו פנימה אל היצירה, בעיקר משום הבחירה שלך ביצירות הילדות, אלו שחופנות מלוא כפיים תום ותמימות, סוג של היתממות אולי..., ובכול זאת - סוג של תקווה שהן עדיין לא עברו מן העולם...
        24/3/12 06:54:
      איזה פרויקט מעניין
        23/3/12 23:31:

      נורית היקרה,

      אכן, הפתעות בוודאי!! ציורים מתוך אגדות ילדים, ציורים ילדיים, צורות שחוזרות על עצמן והמון צבעים.

      ועוד דבר, אני תמיד שמה לב ליכולת שלך לשלב שורות מהשירה העברית במאמרים שלך. לפעמים אני פשוט כל כך עסוקה בפרטי פרטים של דברים רלוונטיים יותר מתוך הרשימה, וכאילו לא מתייחסת לכך, רק בכאילו, כי בזמן הקריאה בוודאי ובוודאי שזה קופץ לי, כמי שכל כך מחוברת לשירים העבריים, וכך, שמתי לב היטב לשורה הבאה: "קבעתי שהבית הערבי הנטוש שלבניו שחורים מלוכלכים עתירי אזוב ואולי גם עצבת, יהיה גם יהיה בית הממתקים של עמי ותמי", שכמובן מתכתבת עם השיר "הכותל" (מילים יוסי גמזו, לחן דובי זלצר).

       

       

      תערוכה בהחלט קצת שונה. מעניין יותר הוא למה דווקא אחריה החלטת להפסיק את השתתפותך בפסטיבל החג של החגים?

       

      האם מיצית בעינייך את כל מה שרצית להגיד בוואדי? האם אין לך עוד מה לומר שם? או אולי יש בכלל סיבות אחרות?

       

      (מצטערת אם קראתי על כך בעבר ושכחתי...)

       

       

      בכל מקרה, מזל שלפחות את עוד יוצרת - מציירת/כותבת ומשתפת אותנו.

       

       

      ג.ע.2

       

        23/3/12 22:08:
      תודה לך נורית על הפוסט הנפלא ,עבודות מרשימות
        23/3/12 20:00:
      נפלא כמו חלום חברת שטראוס צריכה להודות לך מה היא עושה שם רבעק
        23/3/12 19:21:
      שלוב מנצח (2 האגדות הללו)
        23/3/12 18:58:
      עבודות נהדרות. אחזור מאוחר יותר גם לקרא את ההסברים.
        23/3/12 18:40:
      מקסים ומלא שובבות.
        23/3/12 18:05:
      לבן הקטן שלי קוראים תום, אבל לא בגלל זה אהבתי כל כך את עבודתך. ובכלל, תום בשבילי הוא סוג של אדיאל, אוטופיה אולי. לבבות אדומים לא של קלפים.
        23/3/12 16:25:
      נוריתי צפיתי בסרטון, הסתכלתי הרבה במה שעשית, אינני יודעת מה ראיתי בעבר ומה לא, את כל כך פוריה בעבודתך. ומה לומר על עבודתך שעדיין לא אמרתיץ בטח כבר משעמם לך לקרוא. עבודת קסמים, נוריתי, עבודת קסמים.
        23/3/12 16:20:
      יופי של לבבות ....שבת המלכה ...צבעוניות המחממת את הלב
        23/3/12 16:09:

      זה פשוט כל כך דינה , החום הזה שנובע החוצה מהדברים שאת עושה, השפע הנפלא, חושניות הצבע, חגיגת החיים. 'כל כך דינה' זה מושג משפחתי שלי ושל אחיותי וזה ממש כמעט נובּל. (:

      שבת שלום נורית.

      {}

        23/3/12 16:06:
      הרבה עבודה השקעת בפרוייקט הזה, מקווה שהסיפוק היה בהתאם.

      ארכיון

      פרופיל

      נורית-ארט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין