מה שמניע אותי בעולם הוא הצורך בעוצמה...

עוצמה גורמת לתחושות רמות, התרגשות בקנה מידה אינדיבידואלי ואוניברסלי כאחד,

אני חיה על האמוציות ,אותן אני מקבלת מהגורמים הבאים בעיקר:

מקצועי על הבמה-שחקנית תאטרון

אנרגיה גברית חיונית- עם גברים מסוגי בלבד...

כתיבה אישית- של הגיגיי, מחשבותיי,

קריאה של ספרי פסיכולוגיה, פילוסופיה.

שיחות נפש

אחד הקוראים בבלוג שאל אותי אם אני מוכנה לכתוב על דברים שאינם קשורים ליחסיי עם גברים...

תשובתי לכך...כנראה שהכתיבה מתקשרת אצלי לדברים שמעסיקים אותי, שמרגשים אותי, ללא שליטה על תוכנם.

במקרה כך יצא שהפוסטים שלי נגעו לגבר זה או אחר...

השבוע פנו אלי מהעיתון המקומי של מקום מגוריי החדש. הציעו לי טור...שתוכנו ייקבע על ידי...

אני תוהה...על מה הייתי רוצה לכתוב, האם על נושא בוער או שמא על נושא זעיר שניתן לפתח אותו למימדים שיאפשרו מחשבה נוספת על הדבר...

לרעיונות אשמח...מבחינתי זו הזדמנות לעמוד מול קהל הטרוגני ולעורר מעט עומק בעולם כה חומרי ...

הגבר הקסום שהכרתי כבר לא מעסיק אותי...הוכחה לכך שהיה אפיזודה חולפת, אנרגיה שיצאה כפי שנכנסה היות שלא הטביעה את חותמו...כשהסיבה לכך ידועה לי...גבר שלא הטבעתי חותמו אצלו, אינו יכול לעורר בי חותם לאורך זמן.

כיאה לנרקסיסטיות שבי, אינני יכולה להושיב ולחשוב לאורך זמן על גבר שלא הצלחתי לכובשו...

לא תקענו יתדות, אין סיבה להעמיק בדמיון דבר מה שראיתי כפוטנציאל בלבד.

ולמרות זאת, זיהיתי בו גרעין שיכול היה להכנס אל מיתרי ליבי...אך זיהוי לבדו, ובוודאי זיהוי חד צדדי, אין בו על מנת לגרום לי להמשיך ולהשתכשך ברעיונות שאין בהם ממש...

אדבר על פחדיי...בפוסט זה...

תכניות ריאליטי מסוימות יכלו לעשות עמי חסד...

מחוברות היתה תכנית אולטימטיבית שהייתי שמחה לקחת בה חלק. אינני מפחדת להיות עירומה נפשית קבל עם ועדה...מהאמת אין סיבה להסתתר...רבים המליצו לי לנסות את מזלי בתכניות מסוג אלה...אני מניחה שתשומת הלב לה אני זקוקה בחיי היום יום היתה מספקת את צרכיי אלה בהשתתפות בתכנית כזאת...אולם מעבר לתשומת הלב, אני מאמינה כי יש לי דברים לומר...כאאוטסיידרית שלא נעכלת בקלות על ידי הסביבה, כשלעתים המראה שהסביבה מספקת לי לא בהירה אף לי.

מי אני באמת כלפי חוץ ? האם אני משקפת דבר מה בהיר וברור ? האם אני אמורה להיות ברורה לפחות לעצמי ?

כל כך הרבה מורכבות, סתירות, משהו במראה החיצוני שלי מקרין מוחצנות, אובר מיניות, נשיות חזקה, אך גם מרתיעה לעתים בשל סנוביות המוקרנת כלפי חוץ, התנשאות קמעה...

ומנגד, אני מופנמת כאחד, בעלת עולם פנימי עשיר, מלאת פחדים, ילדה קטנה המסתתרת בתוכי ואינה חוששת להביע אף זאת. ולמרות כל זאת ואולי בשל כך, אשאר אנדרדוגית במושגים חברתיים...

הפסיקי להתעסק בעצמך, בניתוחייך= האישה שבתוכי מציעה לי מדי פעם, אך ההתעסקות אינה מגיעה ממגלומניות אלא מהצורך להגדיר דברים בתוכי שאינני יכולה להגדיר.

ללא ספק, אנשים מודעים לאינטלגנציה בה ניחנתי, מספיקה להם שיחה של 5 דקות על מנת להבחין בשפתי, בקו מחשבתי, ומיד אחר כך תמיהה- "את משדרת משהו מוחצן יותר ממי שאת באמת...כשבתוכך כל מה שברצונך הוא להרגיש שייכת..."...

אבל אינני, אינני מרגישה שייכת...ואולי כאן עקב האכילס שלי.

אינני מסופקת דיי ממקצועי...הייתי צריכה להיות במקום רם יותר מבחינה אומנותית אילולא פחדיי הניעו אותי בשלבים מוקדמים של חיי...ברחתי פעמים רבות מהבמה, בעודי חיה אותה בתוכי. לא הייתי מסוגלת להתערבב עם אנשים אומנותיים כמוני פעמים רבות, היות והם הזכירו לי את החלומות שלא הגשמתי והם כן...

עד אשר הבנתי שחיידק הבמה חזק ממני וכי שם הוא ייעודי האמיתי לאורך כל חיי...

מנגד, בחרתי במקביל לעסוק בתפקיד ניהולי...שהקשר בינו לבין הבמה רחוק שנות אור. עיסוק זה, האם הוא הקישור לעולם הנורמטיבי שלנו ? בתוכו אני מתפקדת אחרת, חולמנית פחות, אסרטיבית מאד, מציבה גבולות לאחרים, מכתיבה, מנהלת צוות של 30 אנשים שאין להם מושג כיצד אני מתפקדת על הבמה בתפקיד אחר משום שרגילים הם לראות אותי מחויטת, ייצוגית, מאופקת לכאורה...

אילו היו יודעים שעל הבמה הכל טרוף, מטורף ומטריף...

אך כנראה שזו הקוטביות המתנהלת בי...

האם יתכן כי כל רצוני הוא להשתייך דווקא לנורמה ?

הנורמה שלעתים אני בזה לה, לחוקיה, לגבולותיה, להגבלותיה, לשטחיות שלעתים היא מגלה.

האם יתכן כי רצוני הוא להעמיק את פראיות האדם הקיימת בי על הבמה, פורצת גבולות, מוחצנת יתר על המידה, מרדנית, נועזת.

והיכן עובר הגבול בין השניים...

אז אינני, נכון לעכשיו, אינני מרגישה שייכת, אף לא למשפחתי, אף לא להוריי הרואים בי ביזארית חסרת תקנה...

אף לא למקום מגוריי, שכן טרם מצאתי כאן אנשים מסוגי...כאלו המסוגלים להבין את עומקי ,את נפשי שלעתים מסתרבלת.

אנשים מחפשים הגדרות, גם אני ראשית להגדיר את עצמי...

אך האם יש דברים בלתי ניתנים להגדרה בעליל ?

מה גורמת ההגדרה לאנשים ? האם היא באמת עושה סדר לאנשים ?

הסדר לעתים הוא זה העלול להוציא משלווה...

מפחדת כשהכל יהיה ברור, מובן, שיגרתי.

השיגרה היא המאיימת...הפחד מהרגל...

בית, עבודה, משפחה, חוזר חלילה...

כשהגבר לצידי יביט בי בעיניו ,אך ללא חוט הניצוץ שיקשר בינינו בהתחלה...שוב גברים...לא משנה על מה אכתוב, תמיד אגיע לאותה אנרגיה העוטפת אותי בדמיוני.

"את אישה חזקה ודעתנית"- יגידו לי רבים..." מסקרנת..." יוסיפו לומר...אך יש גברים שתהווי עליהם איום"...

אחייך, משום שאלו שאהווה איום עליהם, ממילא לא אמורים להיות חלק מחיי...

ואולי, משהו בביקורתיות הנשית שלי התגבר והתקשה כלפי גברים. לאחר שנתיים שלמדתי לחיות בגפי, ללא גבר באופן סדיר, למדתי כי האושר שלי יתחיל וייגמר בראש ובראשונה בי...

ובמקום כזה, אין מקום לפשרות...

כל שנותר לי הוא להרגיש...את זה זו אני שאהיה חייבת להרגיש...