לילדי החמוד, שלום!

ספגתי בקרבי את אווירת הוועידה, במשך שבוע ימים. אני מברכת על שזכיתי בכך. דומני שלו הייתי משתתפת בכל סמינריון שלא יהא, לא הייתי מצליחה להעשיר את ידיעותיי במידה כזו כמו במקרה השתתפות בוועידה. כמה שזה מרחיב את האופק, פותח מעיינות חדשים, מחזק את ההכרה ונוסף לכך הכרות עם טובי הבנים של האומה.

כמעט ואין אדם חשוב בארץ שלא אדע מי הוא. כנראה שהתיאבון בא עם האוכל, ורק עכשיו אני נזכרת איך שהיית מטיף לי מוסר בכיוון זה, "למה אין ולא יהיו לך פרזנטיות כן להשתתף בוועידות, מועצות?" כך היית מתווכח איתי ואני בשלי, שעוד 20 שנה אחיה בארץ, ואוכל להשלים בכך. אין זה אסון, נכון הדבר, אבל זה מפתח במידה מקסימאלית את האדם.

קיבלתי דחיפה לא לעמוד במקום אחד, לא לפגר, כי להיות ערה לכול. אני מקווה שגם להבא תינתן לי אפשרות לכך. למדתי את שאלות ההסדרות והאיגוד המקצועי, ואוכל פחות או יותר להתמצא בהן. טובי המרצים והמומחים שמעתי מדברים בשאלה זו, כמובן שאין זה די מבלי ללמוד ולקרוא גם, אבל אוכל וארצה זאת רק אחרי שנינה לי הדחיפה לכך. ועידה מחייבת את החבר לשקוד וללמוד, ורק בזה אפילו, ומילאה את תפקידה בהתפתחות הרוחנית של חבריה. מובן לכשחוזרים למציאות האפורה היום-יומית, לא קל נראים הדברים. אבל אני מרגישה שחל שינוי בחיי, אופקיי התרחבו והנני מרוצה בזה.

בקצרה בקווים כלליים רק אמסור לך על המשך הוועידה מאז מכתבי האחרון. את הסטנוגרמה המלאה תקבל בעיתון. נוסף ל"דבר" הוציאו את "דבר הוועידה", ושם הדין וחשבון המלא. מובן, שיש הבדל מקריאה עד להשתתפות בה ממש. ובכן, אחרי הרצאותיהם של דובקין בשאלת הגולה ועלייה, ופרומקין בשאלות כלכליות, החל הדיון על הגולה והארץ. הרצאתו של פרומקין לא הוסיפה על זה שכתב, גם לא נשמעה מתוך הקשבה, היות והקריא אותה. הרצאתו של דובקין הייתה מאד מעניינת, ויחד עם זה מזעזעת. הביא לנו את הסך הכל של יהדות אירופה. זו שמנתה לפני המלחמה מיליונים, שרדו ממני 1,200,000. מחריד לשמוע איך שנחרבה גולה זו. ומה הסיכויים לעתיד? מה צפוי להם אחרי שחרור ארצות אלה? האם מצבם יהא יותר טוב, האם תינתן להם אפשרות להמשיך את חייהם? אנו קוראים על כך שבארצות המשוחררות לא תמיד או ברוב המקרים רכושם לא הוחזר, מתוך כל מיני סיבות. מה צפוי להם באם לא יעלו הנה? מתוך חרדה זו וסביב זה, היה והתרכז הדיון. כולם היו מאוחדים בהרגשת האחריות המוטלת על הארץ והיישוב.

חילוקי הדעות היו בשאלת החלוץ. כמובן שהמפלגה הביאה את הצעתה ביחס להחלוץ הסתדרות אחוד. ובאותן ארצות איפה שיש גופים חלוציים שאין להם זיקה להסתדרות, למסור למוסדות המוסמכים להכרעה, בכל ארץ וארץ, מתוך מגמה של שמירת האחדות החלוצית. כולם התנגדו לכך. הם דורשים שתנתן להם האפשרות לשלוח שליחים משלהם, ולחנך ברוחם הם, אחרת מי יודע מה צפוי להם. ואיך אפשרי דבר זה? בתנאי הגולה עתה, האם אפשר להעלות על הדעת דבר כזה? חזן התווכח וגם בשאלה זו התקיף מאד. ביקשו ואיימו גם יחד, לא לקבל החלטה כזו, כי אי אפשר יהיה לבצעה מבלי שיהיו מאוחדים בה.

מבין אנשי המפלגה ברוך אייזנשטט נאם נאום חזק ומשכנע על החלוץ הסתדרות אחוד, לא סתר גם את החלטת המפלגה למסור להכרעת המוסדות התייעצות עם השליחים והשרידים. הופיעו הרבה שליחים חברים של בן דודו של סודק. הייתה זו הופעה יפה, אמיצה ורבת תביעות לישוב ולנוער. גם אשת חייל מסרה על מצב משפחות החיילים. דרשה קיום כבוד למשפחות החייל, שתיקבע דרגת משכורת להן, ומילוי מיידי לחטיבה. קבלה על חוסר אווירה ציבורית מתאימה, ביחס לשאלה זו.

אחרי המתווכחים והנואמים גם יחד, ענה להם בן-גוריון. הרביץ כהוגן לכולם, ותבע הגשמת תכניתנו המדינית. וזה ורק זה יכול לתת פתרון להמונים המתדפקים על שערי ארצנו, ומחכים לגאולה.

אחריו הרצתה גולדה על חיסול עבודה שכירה בקואופרטיבים, והוחלט לקבל זאת. לא התקיים כל דיון על כך, היות והדבר מוסכם עוד לפני שלוש שנים, והועידה הגיעה למסקנה זו מתוך ידיעת הדברים באמיתותם. הוטל עתה עליה במשך חודש ימים להביא לידי גמר טוב שאלה כאובה זו.

 ציזלינג הרצה על דרגת המשכורת לעובדי מוסדות הסתדרות והוחלט בחיוב על כך.

למחרת הביאו שורת הצעות להכרעת הוועידה. כולם נדחו על ידי הוועדה המתמדת ואחר כך בפלנום, מתוך כך שמצריכות כיוון מאוחד. וזה ייעשה או בכנס שלישי או במועצת ההסתדרות הקרובה. נוצרה חזית השמאל בוועידה זו, אבל אני מתארת לי שתחזיק מעמד כמו לפני הוועידה. אבל יכולת לראות שהשנאה מעבירה אותם על דעתם, וקרו דברים שאי אפשר פשוט לתאר. הכול כשר בעיניהם, רק נגד המפלגה. מספרים שבאחת הישיבות של חזית השמאל, אמר טבנקין "אני מברך ברוך שהחיינו, אבל אעשה זאת בלב שלם רק אז כשגם המפלגה תצורף אלינו." אגב, הוא לא הופיע בכלל בוועידה זו. ישב בודד ומבודד ברוגז עם ההסתדרות. אני חושבת שבשבילו זו איבוד עצמו לדעת, לא להופיע בוועידה. גם יערי לא נאם, עבר זמנו.

חזן הוא המופיע בשמם. על פרטים ופרטי פרטים תקרא בעיתון, ועל היתר לא אוכל למסור במכתבי. לו הייתה ניתנת לי האפשרות באופן בלתי אמצעי לשוחח איתך, ודאי שהייתי מספרת לך הרבה יותר, ובכתב אי אפשר מכל מיני סיבות.

אחרי דברי נעילה של גולדה ושפרינצק, נגמר כנס זה, בערך בשעה 5. נעשו סידורים להסיע את הצירים למקומותיהם. הנסיעה הייתה קשה עד למאד. בגלל הגשמים נפסק הקשר בין הרבה חלקי הארץ. צריך היה לנסוע דרך כרכור לחיפה...

בערך 5 שעות נסענו. הגענו ב-11 לחיפה. לא הגעתי הביתה קודם כל, אין לי כל עניין להיות ב"קבר" בשבת. ושנית, לו רציתי אפילו בכך, אז הקשר עם כפר עטה נותק בגלל הגשמים. נשארתי אצל דורה. כרגע אני נמצאת אצלה. סיפרתי להם קצת על הוועידה והם מקנאים בי. אצל איטה טרם הייתי. היום יום יפה, מלא שמש, ואני צמאה למעט אוויר צח, אחרי שישבתי במשך שבוע ימים באולם סגור ומסוגר וספגתי דברי תורה. התעייפתי עד מאד.

האם הינך מתאר לעצמך, משעה 8-9 להיות סגור במשך היום עד 1 בלילה? וחוזר חלילה. את האוויר באולם אפשר היה לחתוך בסכין, כל כך דחוס היה מהעשן. היו רגעים כאלה, שפשוט אנשים כמעט התעלפו. אין דבר, הכל היה כדאי.

ואתה, חמודי? האם מעניין אותך כל זה שכתבתי לך? מה חדש בעולמכם? מה קצב הלימודים? ומה שלום השן? התיקנת אותה? אינני יודעת, אבל נדמה לי שעברו שנים מאז פגישתנו האחרונה. זה שכל השבוע לא קיבלתי דואר מעיב עלי מאד, והנני מצפה לרגע של קבלת הדואר.

חזק ואמץ קינדה-לי שלי. הייה ילד טוב טוב.

קבל שפע נשיקות רותחות,

שלך תמיד,

דורה