שלום רב חמודתי!

היום ירדתי מעל מזוודתי. הודיעוני שהתכנית התבטלה. השלמתי כבר במחשבה זו, ואין לי דרך לתאר לך את הרגשתי כרגע. אם כי ידעתי שהשליחות שהוטלה עליי עלולה להיכשל בתחום של זמן שהיה ברשותנו, רמזה בכל זאת התקווה לראות את הארץ. להיפגש איתך ולשאוב מקורות חיים להמשך המבחנים הצפויים לנו, ולא התגשם הדבר. אבל המחשבה כשלעצמה, על אפשרות ריאלית לראות את פניך אחרי כמה שעות נסיעה, קרבה במוחי את המרחק הגיאוגרפי המפריד בינינו. שליחות חייל החוזר למשפחתו... הרי נדע לספר רבות על חוויה שעברה עלי במאורע של שינוי מושגי המרחקים...

על אופייה הכללי של המועצה וסדר יומה מסרתי לך אתמול. היום עבר בהשתתפות ערה ומתוחה בויכוח שנסב על בעיות עתידנו, כיצד ניקלט בכלכלה, האם נחזור כמבקשי זכות עבודה, ונתבע זכויות יתר לעומת ניצולי הגהנום – או נהווה כוח יוצר ומניע של יצירה עצמית בכל שטחי הכלכלה, בהתיישבות ובחרושת, בתחבורה ובקואופרציה. כפי הגדרת בן-ציון "גיבוש הרצון הקולקטיבי ליצירת משק עצמי".

הדפוסים והכלים הארגוניים הם בראשית התהוותם, והוטל על המזכירות החדשה להגביר את פעולת הארגון והיוזמה בעידוד הקמת תאים התיישבותיים וקואופרטיבים. יוגבר הקשר עם הארץ ותתקבל תוכנית מקיפה לפתרון שאלת עתידנו.

בחלל המועצה ניכר היה שבלב החטיבה היא. והפרובלמות המטרידות אותנו אשר אינן קשורות בעתידנו הרחוק, כי אם לקראת הימים הבאים, שאלות המילואין, ערכה של החטיבה העלול להיפגע, החריד את כולם. ובדברי כל המתווכחים הייתה ספוגה הנימה הזאת.

גם הבריגדיר הביא למועצה את ברכתו והבטחת עזרתו המקסימאלית בחיזוק התביעה כלפי הממשלה ושלטונות הצבא לדאגה לעתידנו. עצם נוכחותו מבטיחה למעשה לגליזציה של הסתדרות החיילים. ורבים ציינו את המאורע הזה כעובדה חיובית חשובה.

ובתוך מסכת השאלות, הדאגה לגולה, לפליט וליתום, לאלה שכבר שוחררו, ועתידים להשתחרר. כיצד נתכונן להצלתם מחיי ניוון וכליה? כיצד נצילם משמד? והזעקה של דובדני  "שמה שלא השמיד היטלר יכחד על ידי השמד" זעזעה את אוויר האולם.

נחרדנו לשמע הידיעה שבתקופה האחרונה 4000 יהודים המירו דתם. ואלו אשר מטעמים הומניטאריים החביאו יהודים בתקופת שלטון הרשע, מבקשים גמול לא גדול בעד מעשה צדקה זה, המרת הדת. רק בכוחנו ליצור את הסדר שיעצור בעד השיטפון הזה של שמד.

ראינו לנו זכות גדולה לקבל על אחריותנו היום, בית יתומים אשר בו יתרכזו מאות הילדים המפוזרים גם כיום בכנסיות ומנזרים. ויהיו הילדים נתונים בטיפול וחינוך יהודי. ובקעה גם התביעה ל"יציאת אירופה".

אין פתרון אחר ליהודים מאשר עלייה מיידית. כבר עכשיו, חודשים אחדים אחרי שחרור חלקים שונים של אירופה, מתגלה שאין דרך אחרת לפתרון שאלת היהודים.

על המפעלים השונים שאנו מקימים פה, במקצת כתבתי לך במכתביי הקודמים, והרבה קשה לי להוסיף.

ובערב הייתה מסיבת המחלקה שלנו. היה זה שבת אחים יחד באחד החדרים ב"מלון" שלנו, והשמחה שרתה במחננו. כי חדוות החיים, שמחת הזכות שהתגלתה לנו בגילוי כוחות חיים כאלה, רעננות נפשית, ועמידה במבחן ראשון, ראויים לציון. וקיימנו את הפסוק "אם אשכחך שארית הפליטה, תשכח ימיני".

על ראש שמחתנו העלינו את זכר הניצולים מהגיהנום. ותוך התרוממות רוח הצטבר מייד סיכום שלמעלה משלושת אלפים לירה והרי זה קיום ל-4 נפשות, לפי הקצבת הג'וינט – 800 ל"י לנפש. והרי למדנו "כל המקיים נפש בישראל"...

לפעמים הנני עומד ותוהה, מהי ההשראה הזו של גילוי כוחות נפשיים גם לרצון לנקמת דם, למלחמה, לניצחון, וגם להצלת יהודים. כפי הנראה שכרוכים ושלובים ירדו הדברים בעולם. וחזית אחת היא זאת.

ומצב בריאותי הוטב, השיעול כמעט עבר. הראש עוד כואב קצת. אחרי שכמה ימים, יצאתי מהמסלול. אבל אכנס לשטף החיים וימחה העניין.

היי בריאה ילדתי, ואל תצטערי שלא התגשם עניין הנסיעה. מן השמיים נגזר...

שלומות לצפרה,

שלך בשפע אהבה ונשיקות,

שמואליק