0

מזמן לא צחקתי כל כך

81 תגובות   יום שבת, 24/3/12, 18:55

 

 ''

 

אני מודה שיש לי צחוק מתגלגל. כשאני מתפקעת מצחוק אני יכולה להתגלגל אתו שעות נוספות

ולפעמים נדמה לי שחנק הולך ובא עלי. חברי בתיאטרון ידעו מתי אני נמצאת באולם לפי טביעות הצחוק שלי, ואם נקלעתי להרצאה מצחיקה, מי שמכיר אותי יכול היה להמתין לי בסופה.

 

כל ההקדמה נועדה להבהיר עד כמה אני אוהבת לצחוק. כמה חביבות עלי תנועות הסרעפת. כשאני הולכת לאיבוד במתגלגל, יש לי הרגשה של לונה פארק. ברור שאני מכורה לארץ נהדרת, ולכל התוכניות שמבטיחות אינספור פאנץליינס.

 

לפני מספר ימים ראיתי בטלביזיה ראיון עם שני צרפתים יוצרי הסרט " מחוברים לחיים". השנים, יהודים הגיעו ארצה לכבוד שבוע צרפת בסינמטק, פתחו את לבם והצחיקו. נכנסתי לגוגל ראיתי את הטריילר של הסרט, וכשהזמינו אותי הבן ורעייתו לסרט של שבת בצהרים בחרתי ב"מחוברים לחיים" ולא טעיתי.

 

העלילה, המבוססת על ספור אמיתי, מספרת על איש אמיד משותק בכל חלקי גופו מהצוואר ומטה, שנעזר בכושי שהגיע לפריס מסנגל ואין לו שום כישורים של עובד סעד, אח או מטפל. הבחור יפה התואר והמראה הזה מלא בחוש הומור, לוקח את החיים במידה ומביא רוב אושר על המטופל שלו. מהרגע הראשון ועד הרגע האחרון הסרט מציע הומור עדין עד צחוק של ריאות מלאות. הדיאלוגים נהדרים, האירוניה דקה, המוסיקה מדויקת התזמור של הצילום,של המשחק, של האתרים ושל המסרים הפילוסופיים וירטואוזי.

 

רוצו לראות את הסרט. ותרחיבו את החיוך אצלכם בשפתיים למקסימום, כלול באחריות.

דרג את התוכן: