טניה החנתה את הסוזוקי שלה למרגלות היער, ואז החלה לטפס. זה לא היה קל. האדמה ביער גיזו משובצת אבני סלע חלקלקות, ובמקום שהיא מתגלה כאדמה, צומחים מיני סרפדים ירקרקים שחזותם תמימה ואינה מסגירה את יכולת הדקירה החדה שלהם. טניה קיללה את נעלי העקב  שלה, את גרבי הניילון ואת חצאיתה הקצרצרה, חרקה שיניים והמשיכה לטפס. שם, למעלה, מחכה לה יזהר,והוא לא אוהב שהיא מאחרת.

זו הפעם האחרונה! נשבעה לעצמה כל פעם, אך החודשים עברו, והיא המשיכה בפגישות הסתר עם יזהר מדי יום חמישי בערב. ככה עברו שנתיים, והוא עדיין סירב לוותר על הסוד שלהם. מדי פעם, כשהיו שרועים על האדמה, בין הפרחים בחשכה, היה פולט משפטים כמו "בשבוע הבא אדבר עם ורדינה על גירושין. הגיע הזמן", או "את תראי איזה מלכה תהיי בחתונה שלנו, חתונה תימנית אסלית". טניה לא ענתה.ממילא לא הבינה מה זה "אסלית". את העברית המועטה שבפיה הביאה מהאולפן, כשעלתה ממוסקבה , ואוצר המלים התימני לא היה כלול בה.

טניה נחטפה לדוגמנות כשבקושי הייתה שבועיים בארץ,אחרי עלייתה. קומתה התמירה, פני המלאך הזכות שלה, עיני התכלת שלה, שערה הזהוב,החלק, אפה הישר,המשדר תקיפות ואופי –כל אלה גרמו לשתי סוכנויות דוגמנות להילחם עליה. "יש לה מראה אירופאי עם ניחוח צברי חוצפני", התלהבו הצלמים, וכך מצאה את עצמה טניה נוסעת לצילומים בצפון, בדרום , בירושלים, בחיפה, כשתוכניותיה ללמוד רפואה בטכניון נדחקות הצדה. ברוסיה הלימודים האקדמיים הם חינם, ובארץ –הון תועפות. לבד בישראל, כשמשפחתה מסרבת להצטרף אליה, ייקח זמן עד שתחסוך ללימודים.

"זוכרת איך הכרנו כאן, ביער גיזו?", שאל יזהר, הבהוב הסיגריה שלו מאיר לרגע את החשכה. טניה זכרה. זה היה יום שישי בבוקר חורפי קר. אילצו אותה להצטלם לקטלוג האביב בגופיה ושורטס. מוקדם בבוקר, הצינה חתכה בבשרה הערום, והטל הרטיב את רגליה היחפות, כשהצלם האיץ בה "לרוץ ריצה איטית בין עצי היער, בהבעת אושר חסר דאגות על פניה...". היער היה אז מוצף רקפות ורדרדות בכל מקום, והצלם התאמץ לצלם במקומות שבהם לא נראתה הפריחה החורפית, שלא התאימה לקטלוג האביב. לשם כך דרבן אותה לטפס למקומות גבוהים במיוחד, עד שהתנשמה והזיעה כל כך, שהאיפור נמחק מפניה.

"אני חייבת לשירותים!", התחננה שוב ושוב, עד שמנהלת ההפקה התרככה והובילה אותה למושב צלפון הסמוך ליער. "זה מושב תימנים, אנשים מאוד נחמדים,לא תהיה בעיה", אמרה, ודחפה את טניה לתוך בית אחד, כשהיא מבטיחה לבעלים שיקבל קרדיט בקטלוג. "אפשר במקום קרדיט – דייט עם הדוגמנית?", הוא שאל, וזה היה הרגע שבו הבחינה בו, ביזהר.

המשיכה ביניהם הייתה מיידית. האקזוטיות שלו אל מול האירופאיות שלה.כשעיניו השחורות כפחם נאחזו בעיניה, זה היה כמו מכת חשמל. יזהר כבר היה נשוי ארבע שנים לוורדינה, אב לתאומים, מה שלא עצר אותו. טניה לא ידעה מה קרה לה. אובדן עשתונות גמור, כנראה, הוביל אותה כל שבוע ליער גיזו,למפגש אהבים חשאי.

הם היו מאוהבים עד הגג. העולם הפסיק להתקיים מחוץ לאותה חלקת עשב מתחת לעץ אורן עבות, מדי יום חמישי בערב. לאשתו אמר שהשיג עבודה נוספת ברחובות, כמאבטח בחברת הי טק,מה שיגדיל את הכנסותיהם ויכסה את המינוס התמידי בבנק. זה לא היה שקר לחלוטין, כי אחרי המפגש עם טניה,הוא אכן נסע לרחובות לעבודה שהתחילה מאוחר יותר מכפי שאמר.

טניה הייתה מגיעה למפגשים קצרת נשימה מצילומים,כל פעם בלבוש אחר, וטיפסה למעלה,לקרחת היער שאיש לא הגיע אליה בחשכת הערב. היום מלאו להיכרותם שנתיים תמימות.. "יו פו יו מט!", קיללה ברוסית עסיסית כשסרפד דקר אותה עד זוב דם. גרבי הניילון שלה נקרעו, וכשכמעט הגיעה למעלה – נשבר לה עקב נעל הלכה המהודרת שלה, וננעץ באדמת היער. "יזהר!", צעקה. "בוא למטה,תעזור לי!". אך איש לא ענה לה. סמוקה ממאמץ וזעם הגיעה לבסוף לקרחת היער ומצאה אותו שרוע על הסלע , מעשן בשלווה.

"לקח לך הרבה זמן הפעם", אמר. לאור הסיגריה הבחינה טניה ברקפות רמוסות מתחת לגופו. היא למדה לאהוב את הרקפות של היער, שכל חורף נבטו מתחת לסלעים וקישטו את הנוף בוורוד ענוג. "הרגת את הרקפות!", צעקה. "אין לך טיפת רגש לכלום!". הוא נשא מבטו אליה. "אני לא מבין מה את רוצה ממני", אמר בתימהון. "נמאס לי מהיער החשוך הזה! מתי כבר תתגרש?", צווחה ללא שליטה בעברית משופרת בהרבה מזו שלפני שנתיים. "לא יודע. ורדינה שוב בהריון...", הייתה התשובה..

היא סבה לאחור והחלה לרדת את כל הדרך למטה חזרה.במעומעם שמעה אותו קורא אחריה,אך לא עצרה עד שהגיעה למכוניתה. היא נסעה כעיוורת במהירות איטית, הדמעות מטשטשות את ראייתה. בבית השליכה את עצמה על המיטה והתייפחה בכי תמרורים. היא פשטה את גרבוני הניילון הקרועים, כשהבחינה בדבר מה דבוק אליהם. הייתה זו רקפת. שעה ארוכה היא הביטה ברקפת הורודה ששרדה . אחר שמה אותה בצנצנת מים, והמשיכה להביט בה מתאוששת, מרימה את ראשה, נפתחת שוב.

יזהר חיכה שבוע וכשלא שמע ממנה, נסע לדירתה. היא לא הייתה שם. חלק מהשכנים אמרו שחזרה לרוסיה. שכנה אחת התעקשה שטניה התחילה ללמוד רפואה בטכניון ומתגוררת בחיפה. כולם אמרו שהדבר המוזר היה שעזבה כשבידה צנצנת מים עם רקפת.

*  כל הזכויות שמורות לאלומה עברון ( c)