| המחזה ''הא הא''נכתב ב1969 ע'י הבמאי הבריטי ריצ'ארד אייר על פי ספרה של ג'ניפר דאוסון שיצא לאור כמה שנים לפני כן. הסופרת בעצמה עברה התמוטטות עצבים, אושפזה באנגליה וכנראה יש בו גם סממנים אוטוביאוגרפיים. הוא דן בג'וזפין- חולה המאושפזת בבית חולים לחולי רוח.האחות המטפלת בה משתדלת להכינה לחיים לאחר שתבריא ותצא מבית החולים.היא מגלה חיבה יתרה כלפיה המלווה ברמזים לסביים. מטופל אחר-אלסדייר מגלה ענין בג'ניפר והיא מתאהבת בו וכאשר הוא עוזב ג'ניפר אומרת בסוף המחזה; "נולדתי לחיים לעונג.אני חיה.גם אם אני לא יודעת את הכללים אני חיה.הכל כל כך מגוחך.אין חוקים.אין כללים הכל ג'ונגל אך אני חיה ואמשיך לחיות.אעשה כל מה שיתחשק לי."השאלה הפילוסופית היא האם אדם צריך להיות משוגע כדי לשאת בעול החיים או אדם הנושא בעול החיים משוגע. התפאורה שעיצב ניב מנור-חדר בבית חולים כולו בלבן עם מיטת בי"ח ואור לבן חזק-מרטין עדין- נראית סטרילית -יפה כאשר האולם האינטימי בו הוצגה ההצגה עם תפאורה זו קיבל פנים חדשות,מרחב רב יותר וצורה נהדרת. הבימוי-אלון טיראן מענין, קומפקטי ומאפשר להתרכז במשחקם של שני השחקנים הראשיים. ג'וזפין -לי שבתאי ואלסדייר-לירון לוי שהיו מצוינים. שבתאי משחקת ברגש רב ומעבריה הסכיזופרניים אמוציונליים מורגשים ובהתאם לנאמר. יש בה מתח של חרדה,היא נבוכה ברגעים המביכים רצינית ברגעים הרציניים ונינוחה במצבי הביניים. לוי ,שובב הגובל בפרחחות חיננית,סנטימנטלי רציני וחם כשצריך,רומנטי וקונדסאי.לדבריו ג'ניפר היתה האישה הראשונה שפגש שלא משחקת משחק וזה מה שמצא חן בעיניו. נהנתי מאוד מהצורה בה גילם את התפקיד. אומר אלסדייר בהצגה"הצרה היא שאני נכנס לדברים חזק מאוד".זה נכון לירון לוי נכנס חזק מאוד לתפקידו כשובב ,כמאהב,כרגזן,כליצן,כמנצח. לראות או לא לראות:הצגה טובה מאוד לאניני הטעם. נכתב על ידי elybikoret , 18/12/2007 11:07 |