לילדי החמוד, שלום!

עדיין הנני מחוסנת בפני המציאות האפורה שאליה חזרתי, כל תאי גופי ונשמתי, נשמו מהרוח המבריאה ומהאוויר הצח, במשך השבוע שהייתי בוועידה. ולא לאחד אמרתי כבר, שכדאי כל מה שעוברים. רק על מנת לזכות ברגעים אלה, שאותם אני זכיתי לחוות.

ראיתי אמנם את ההסתדרות בחוסר אחדותה ובהתלבטויותיה הרבות. אבל יחד עם זה חזקה, מלאת כוחות בנייה וביצע. זהו הכוח האחד והיחיד בארץ, ועליו עלינו לשמור מכל פגע. למטרה זו נקרא גם הכנס "תיקון בדק הבית", וסביב נושא זה הסתובבו כל הויכוחים. עלינו לחזק את ארגונו של הפועל, לתת לו אפשרות מקסימאלית לנהל את ענייניו הוא ומכאן באה גם ההחלטה על יצירת הסתדרויות ארציות. ובכדי להכשיר את ההסתדרות כמכשיר לקליטת עלייה, היה דיון רחב על צרכי החלוץ. את כל ההחלטות קראת ודאי. לא חסר היה גם קול חבריך והזדהות מלאה עם דעתם מצד כל הצירים. זהו המקום איפה שהרגשתי שאמנם קיימת דאגה וחרדה לגורלם. אבל השאלה היא לא זו, כי אם כיצד להעביר זאת לציבור הרחב ולהחדיר הכרה זו בלב כולם. לו זה היה נהפך לנחלת הכלל, ודאי שלא היינו עדים לחזיון מחפיר של חוסר מילואים. בכל אופן, בשאלה זו לא היו כל חילוקי דעות בין המפלגות.

כולם היו גם מאוחדים בהרגשת האבל שאפף אותנו מול שואת הגולה. רגע מזעזע היה כשילדה בת 14-15 חניכת השומר הצעיר, שנמלטה מאחד הגיטאות הסגורים, ובדרך נדודים בין עיירות וכפרים בארצות אירופה, הגיעה הנה. היא סיפרה קצת מהאסון הגדול של עמנו. באם היה משהו שנתן להם כוח להחזיק מעמד וללחום, זהו רק רצון החיים הכביר שפעם בהם, ותשוקת הנקם על ידי עלייה ארצה ובניית עמם ומולדתם. לא אוכל למסור לך יתר הפרטים בגלל כל מיני סיבות, אבל לו ראית את המעמד הזה, יכולת להיווכח עד כמה כולם היו חדורים בהרגשת אסון זו שקרה לעמנו. ומכאן התביעה שיתנתן לנו האפשרות לבוא הנה ולהיבנות.

תסלח לי שמדי פעם אני חוזרת לנושא הוועידה. התרשמתי חזק ממנה, ולא חזרתי עדיין למציאות זו של דברים קטנים, יום-יומיים. כשהייתי בשבת אצל דורה, היא אמרה לי שניכר עליי שכולי עוד בעולם אחר.

אתמול בבוקר הגעתי הביתה. באם היה משהו שיכול היה למשוך אותי זהו רק הדואר. השתוקקתי פשוט לרגע בו אקבל את מכתביך, שנצברו במשך השבוע. נכנסתי לחדר ריק. היה עצוב, משעמם. תקפה אותי הרגשה קשה קשה, רצון לברוח חזרה, אבל בו ברגע שמצאתי את מכתביך, השתנה הכול.

והנה התחלתי לשוחח איתך. אני רואה אותך לפני כמו שהינך, אם כי אף פעם אינך רוצה להדאיג אותי בכך שקשה לך, אבל אני קוראת הכול מבין השורות. הינך יודע הרי... לעבור מה שהינך עובר בימים אלה, לא מן הדברים הקלים הוא. רק הכרתך ורצונך העז להתגבר הוא שיוצר אצלך כוח להחזיק מעמד. אחרת איך יתואר? אני רואה את ידיך הקפואות מרוב קור, אם כי אינך כותב זאת וראשך העייף ויגע, ורצונך לשמור על זה שזקוק לשמירה.

זועזעתי ממשפט שכתבת לי, השיקצות שרות "את חכי לי ואחזור". אותם הבחורים שלימדו את הבחורות שלהם שיר זה מתוך רצון שיקויים מבוקשם. הם המלמדים בנכר את השיקצות שיר קדוש זה. כיצד יתואר? אינני נאיבית, ובטוחני שאינך מייחס לי תכונה זו. אבל קשה לי להעלות על הדעת שזה יכול וצריך כך להיות.

ממכתביך אני למדה שנהפכת ללוחם או קנאי לניקיון. חשבתי חינם שפרי עמלי לשווא הוא, ולא ידעתי בזמנו שזה יביא תועלת לאומות ממש והודות לכך בחורינו ישמרו על ניקיון שהוא יסוד הבריאות... שמחה אני לכך ותבורך ילדי. אני תקווה שעוד כמה דברים טובים וכדאיים למדת מאשתך, אינך רוצה רק להודות בכך...

התנהגותך כלפי הפליטים נגעה עד עמקי ליבי. והנה ל"כובסת" נהפכת. צחוק, לא כן? אבל אני מעריכה ויודעת להעריך את השורשים העמוקים שהניעו אותך להתנהגות זו. ביחס לפעולה ציבורית, אני רואה ששקעת בה, וכולך נתון אחרי יום אימונים בה. לי למשל, לא נראה הדבר, אבל לא אתערב, עשה כטוב בעיניך. אל תשקיע יותר מדי מרץ בריאות וזמן בה, אני יודעת שאינך יודע גבולות והסוף הוא רק לרעתך.

מה עם יתר חבריך? האם הינך נפגש איתם? בן-אשר עוד באימונים, או שעבר לעבודה אחרת? ומרדכי, הנמצא הוא יחד איתך בפלוגה? מה שלום השן? מתוקנת או מוזנחת? שמור, שמור על בריאותך, בריאותנו.

מהבית שלך לא קיבלתי דבר. ודאי הדבר שעברו, אחרת לא יתואר.

מהבית שלי קיבלתי מכתב מאבא. זה מהרבה זמן, לפני 4.5 חודש. שלושת רבעי מכתב חסר, ואין באפשרותי לצרף את כל המילים יחד למשפט אחד. אין לי מושג למה ומוציאים בזמן האחרון כל כך הרבה מן המכתבים. על פי מה שיכולתי רק לתאר לעצמי מהמילים הבודדות, הוא מבקש שישימו בתוך החבילות סבון, מסרק צפוף, סבון חתיכות גדולות וחוטים. ומצד שני, הרי ביקשו לא לשלוח חבילות עם מכס. אנסה השבוע לשלוח גם חבילות כאלה. אליכם לא אשלח עד שלא אקבל איזה שהיא כתובת.

קיבלתי הודעה על מכתב מאמריקה מהדודה. טרם הוצאתיו. במשך כל הזמן כתבתי לה פעם או פעמיים. באמת שכל רגע פנוי במידה שקיים דבר כזה אצלי, מנוצל לכתיבה.

ביחס לחוזה, השבוע אני מתכוננת ללכת לבעל הבית. ליבי דופק ממש. באם ידרוש העלאה בשכר הדירה לא אחתום, ואקח איתי את יעקב או את פרנקל.

הייה בריא חמודי. שמור על עצמך. חזק ואמץ.

קבל שפע נשיקות רותחות,

שלך תמיד,

דורה