מהו המקום המועד ביותר להידבקות בזיהומים קשים? צינורות ביוב? גן חיות? בריכה שלא מתוחזקת כראוי? שימו לב, האתר המסוכן ביותר הוא גם זה שמבטיח להגן על בריאותנו, בית חולים • כך הפכו בתי החולים למדגרת חיידקים עמידים • וגם: לא לפחד לדרוש מהצוות הרפואי לשטוף ידיים!! בית החולים היה ונשאר מקום מסוכן, מערכת הבריאות במדינת ישראל בעייתית... המצב בבתי החולים במדינת ישראל, נכון להיום, הוא "קח את הכסף וברח". הצלחת להתאושש קצת? הימלט מבית החולים כמה שיותר מהר; צא מהמערכת וחפש מסגרת טיפולית או סיעודית תומכת, רק לא בית חולים". את המילים המרשיעות הללו לא הפטירו טיפוסים הזויים שמתנגדים לרפואה הקונבנציונאלית. מדובר בעדות בעל דין! ד״ר איל מצר, מומחה לזיהומים בבית החולים ׳תל השומר/ מודה ביושר לב כי בתי החולים במדינת ישראל הם פצצה מתקתקת.
ארבעת אלפים קורבנות בשנה!
תחקיר מסייט שנערך בתקשורת, מגלה, כי מדי שנה, בבתי החולים במדינת ישראל, נדבקים שלושים אלף איש בחידקים עמידים, מהם מתים ארבעת אלפים בני אדם!! רבים מהם היו צעירים, בריאים וחסונים קודם ההידבקות, וללא מחלות רקע. ובכל זאת, במהלך האשפוז, הם נדבקו בחיידק עמיד ומתו. לפני כחצי שנה, נפצעה ש.ד.(44) מירושלים בתאונת דרכים. לאחר ההלם הראשוני התברר כי מדובר בפציעה לא מסובכת, ש., אשה בריאה לחלוטין, עברה ניתוח ירך אותו ביצע פרופסור ידוע בתחומו. המשפחה היתה רגועה, על פי הצפי, היתה ש. אמורה להשתחרר מבית החולים לאחר מספר ימים. אלא שאז החלו הצרות, מקום הניתוח הזדהם, חום גופה של ש. עלה והרופאים החלו לחפש את מקור הזיהום. ״הכל התנהל בעצלתיים״, מספר הבן במרירות, ״הרופאים הסבירו שאין מה לדאוג, שבמקרים רבים לאחר ניתוח ישנם זיהומים קלים ן ושהכל יהיה בסדר. אולם מהר מאד החלה הדר־ דרות, ביקרתי אצל אמא בבוקר, בערב היא כבר היתה מטושטשת. אז כבר הודו הרופאים שמדובר ב״חידק של בית חולים". ״בפעם הראשונה נחשפנו לזוועה המכונה ״חידק עמיד״. היינו המומים, ראינו את החיים של אמא אוזלים וחומקים מבין האצבעות. הרופאים היו חסרי אונים, הם הסבירו שהם משתמשים בכל סוגי האנטיביוטיקות, אבל למעשה, אין להם מענה״. ש. נפטרה, לא מהפציעה, אלא מחידק שנמצא אך ורק בבתי חולים. כך, במאה ה־21, הפך בית החולים, מקום האמור להגיש סעד, תמך ותרופה־־ לחממת מוות. הרופאים בבתי החולים לא אוהבים לדבר על האויב השקוף, שאורב בכל מקום בבית החולים. מדובר בגורם תמותה שהפך לאימת הרופאים והצוות הרפואי; חידקים אלימים ועמידים לכל סוגי האנטיביוטיקות, שאין להם תרופה. במקרים בהם מתרחשות טרגדיות, מגישים הרופאים הסברים מגומגמים ומתחמקים, למרבה הצער, המצב השכיח הוא שבתי החולים והרופאים מנסים להסתיר נתונים. ״צר לי להודות שאנחנו חוזרים לעידן הפרה אנטיביוטי״, אומרת פרופסור גליה רהב, מנהלת היחידה למחלות זיהומיות, בבית החולים ׳שיבא תל השומר׳. ״היו לי מספר מקרים של חולים שלקו בזיהום קשה, מחידק העלול לגרום לנכות קשה ואף למוות. טיפלנו טיפול מקומי, הגשנו טיפול תומך, אולם בגדול, לא היתה לנו אנטיביוטיקה להציע״. (על עמידות החיידקים לאנטיביוטיקה, במסגרת).
האוכלוסיה הפגיעה ביותר לחיידקים עמידים, היא הקשישים, החולים, הפגים, אלה הסובלים מפגיעה כל שהיא במערכת החיסונית ועוד. אולם יותר ויותר בני אדם בריאים וחסונים, לוקים בחיידקים הללו ואף מקפחים את חייהם. חיידקים עמידים רבים פיתחו עמידות לאנטיביוטיקה כך ה־ vre, זן של החיידק אנטרוקוקוס, שנפוץ בגוף האדם, אך נחשב למסוכן משום שפיתח עמידות לאנטיביוטיקה ואין טיפול יעיל נגדו אחרי הפיכתו לפעיל; החיידק אילקולי, שמאפשר העברת עמידות לחיידק נוסף בשם פרוטאוס; והחיידקים קלבסיאלה, קלוסטרידיום, פסוידומונס, אקינטובקטר, cdt וה־ mrsa או בשמו המלא: סטאפילוקוקוס זהוב עמיד למתיצלין, שפיתח עמידות נרחבת נגד אנטיביוטיקה. הצינטובקטר הוא גורם מרכזי בזיהומים נרכשים בבתי חולים, הוא גורם לאלח דם, לדלקת ראות בחולים שמבוצעת בהם הנשמה, לזיהום בצ־ נתר ורידי מרכזי ובפצע הניתוח. הטיפול נוגד אצינטובקטר מהווה אתגר עקב עמידותו לתרופות אנטיביוטיות רבות, ולאחרונה תוארו אף חיידקים שבודדו כעמידים בפני כל תרופה קיימת. בגיל 26 עבר ד. ניתוח לקיבוע ברך בבית חולים במרכז הארץ. מספר ימים לאחר הניתוח הוא חש בכאבים עזים ברגלו. בקופת החולים טענו ש״הגבס לוחץ״, החליפו אותו ושלחו את ד. הביתה. רק כעבור חודש התברר שבמהלך הניתוח חדר חיידק מסוכן לברך וגרם עם הזמן לנזק בלתי הפיך למפרק. אורבים בכל פינה, משחרים לטרף
החידקים העמידים שורצים בכל פינה בבית החולים, במכשירים הרפואיים, על הוילונות, בכפתורי המעליות, על מעקות הבטיחות שבמסדרונות, בכלי האוכל, מקלדות המחשבים ועוד ועוד. היקף התופעה הוא מדהים, אולם ישנן מחלקות שבהן הסיכון הוא גבוה פי כמה. חדרי ניתוח, מחלקות לטיפול נמרץ, מחלקות אורתופדיות ועוד. קחו למשל מחלקה אורולוגית בבית חולים ירושלמי ידוע, שם ההידבקות בחידקים אלימים היא רוטינה מאיימת. כך מספרת לנו ב. בתה של חולה שאושפזה במחלקה האורולוגית: ״לא היה חולה אחד, אחד!!! שלא לקה בחידק האצינטובקטר. היינו מאושפזים שם במשך שבו־ עות, ועקבנו בשימת לב. הנתון מדהים, כל החולים לקו בחידק. לצד זה, היו כאלה שלקו בחידקים עמידים נוספים. אני לא מדברת על זה שחולים רבים יותר מדי נפטרו, ומ־ דובר בכאלה שנכנסו לבית חולים על שתי רגליהם, בגלל בעיה טריוויאלית, ונפטרו בגלל זיהום״. האם מדובר באסון ידוע מראש? ובכן, ניתן לקבוע בודאות שמישהו מעגל פינות ולא עושה את עבודתו. ולא אנחנו אמרנו; פרופסור יהודה כרמלי, מנהל היחידה למני־ עת זיהומים בבתי החולים, הממוקמת ב׳איכילוב׳, (מטעם משרד הבריאות), טוען חד משמעית: ״אפשר היה למנוע את מותם של כאלף חולים מתוך הארבעת אלפים״ ״השכיחות הגבוהה של החיידק במחלקות ובבתי החולים, הוא סמן כללי לכישלון במניעת העברה סביבתית של חידקים עמידים בכלל, והאצינטובקטר בפרט״, קובע פרופסור כרמלי. מדובר בחיידק שיודע לשרוד בסביבה תקופה ארוכה, אפילו חודשים, והוא חידק שיודע גם להרוג. אולם אין להניח שמדובר במצב נתון, בפירוש יש מה לעשות. ״הנחת היסוד חייבת להיות שהחידקים העמידים נמצאים בכל מקום, במכונת ההנשמה, בצנרת ואיפה לא״, אומר ד״ר מיטשל שוואבר, מהיחידה למניעת זיהומים. ״הנה מצב שכיח; חולה משתחרר מהמחלקה, לאחר שהצוות עשה הכל כדי להצילו. ואז מתאשפז חולה אחר ונכנס לעמדה של החולה הקודם. למרבה הצער, העמדה כולה לא עברה ניקיון וחיטוי יסודיים״.
החידק הזדוני שרד; החולה האומלל, מוטב שנכנה אותו ״קרבן״, נדבק ממשהו בסביבה, מיטה, לחצן במ־ נשם, צנרת כל שהיא ואין ספור אפשרויות נוספות. ואז מגיעה האחות, לוחצת על הכפתור במנשם, והופ, מדביקה את החולה. אנשי הצוות הרפואי, כך מעלים הנתונים, הם הבלדרים הראשיים שמעבירים חיידקים עמידים ואלימים. במדינת ישראל הבעיה חמורה פי כמה, היות שמספר מועט של רופאים ואחיות מטפל ביותר מדי חולים. ויותר מזה, כשה־ צוות הרפואי נתון בלחץ, כשמדובר בהצלת חיים ובעניין של דקות, הדבר האחרון שמעניין את הצוות הרפואי הוא שטיפת ידיים וחיטוי. אתה תגיד לי לשטוף ידיים? למרבה הצער, גם כשלא מדובר בהצלת חיים, הפרסונל בבתי החולים מזלזל בחשיבות החיטוי והרחיצה, וגם האכיפה השטחית לא תורמת לעניין. הנה סיפורה של הדס פרי בר ז״ל. במוחה של הדס (31), התגלה גידול שפירי. ״ראש המחלקה, פרופסור צבי רם, הרגיע אותנו״, מספרת האם, ״הוא הסביר שהגידול ממוקם במקום לא קשה, שניתן להוציאו בשלמותו, ושבתוך מספר ימים היא תשתחרר הביתה. היה ברור לנו שהדס תחזור לעצמה וכבר תכננו את החתונה שלה, הכל היה טוב״. אלא שמספר ימים לאחר הניתוח, הופיע חום ומקום הצלקת התנפח. ״רק לאחר עשרה ימים הובהר לנו שבמהלך הניתוח הדס נדבקה בקלבסיאלה, חידק עמיד״. הדס עברה ניתוח נוסף, ניקוז זיהום וטיפולים שונים. במהלך שלושת החודשים הבאים היא נכנסה ויצאה ביחידות טיפול נמרץ ובחדרי הניתוח, שם נדבקה בשני חיידקים עמידים נוספים, אחד מהם הוא החידק הרווח האצינטובקטר. המצב הדרדר בהתמדה, המוח חדל לתפקד והדס נפטרה. ״התרענו שאנשים נכנסים למחלקת טיפול נמרץ, בלי חלוקים ובלי לשטוף ידיים״, אומר ד״ר אילן פרי בר, אביה של הדס. ״התגובה שזיעזעה אותי יותר מכל היתה של ראש המחלקה. הוא אמר: ״תשמעו חבר׳ה, כאן זה לא ברלין״. זוכרים את המחלקה האורולוגית? כך ממשיכה ב. לתאר את מציאות החיים במחלקה. ״ביקשנו מהאחיות לשטוף ידיים, בכל פעם שהן ניגשו לאמא. התגובות היו תמיד אנטיפטיות ועצבניות: ״אני יודעת את העבודה שלי״, ״זה בסדר״, ״את יכולה לסמוך על הצוות״. בעיני ראיתי מקרים בהם העבירו כסא שירותים מחולה לחולה, בלי שום חיטוי או ניקיון״. קחו למשל חולה שמוזן בהזנה תוך ורידית, כל המערכת חייבת להיות סופר סטרילית, שכן מדובר בוריד מרכזי. ״אמרו לנו להזכיר לאחיות שיחטאו ידיים״, מספר ש. בעל של חולה, ״האחיות זעמו עלינו, היו כאלה שנזפו וכעסו״. מוטב שנפנים, החידקים לא שוכחים ולא סולחים. ״החידקים לא מתפשרים״, אומר ד״ר שוואבר, ״אם נקטת ב־98 אחוזים של הפעולות הנדרשות, החידק ימצא נתיב לשני האחוזים הנותרים, וידביק את החולה״. חידק כזה חיסל חיסול ממוקד את אביה של סיגל בנימין, (76) שאושפז בבית החולים ׳וולפסון׳ בחולון. ״אבא עבר בדיקות רוטיניות״, מספרת סיגל, ״אקו לב, בדיקות דם ועוד. הוא סבל מהיצרות בכלי הדם, תופעה שבפרוש לא מתים ממנה. שחררו אותו מבית חולים כאדם בריא. שלוש שעות לאחר השחרור, התקשר אלי אחי ואמר בבהלה שאבא לא בסדר. שהוא סובל מקשיי נשימה. אחותי ואני טסנו אליו, הוא היה צהוב ובקושי הלך״. בנימין הובהל לבית החולים, ״אבא אדם בריא״, אמרה סיגל לאחות, ״מה קורה פה? ממה הוא סובל?״. האחות הודתה: ״נכון, הוא נדבק פה, בבית החולים, במרסה״. מדובר בחידק עמיד אלים ביותר, שהוא אימת הרופאים והזיהומולוגים. האחות הסבירה שהחידק לא מגיב לטיפול אנטיביוטי, אולם בכל זאת, החולה יופצץ באנטיביוטיקה ובעצם ״תתחיל הספירה לאחור״. כלומר, מדובר במלחמה שבה יש מנצח אחד, החולה או החידק. לאחר שלושה שבועות הוכרע הקרב, החידק ניצח, בנימין נפטר. ״אבא סבל מיסורי תופת שאין לתארם, הוא היה תחת מורפיום, ולמרות הכל הסבל היה איום ונורא״.
המקרים שכיחים יותר ויותר, אולם רק מיעוטם מתפ־ רסם. יש להבין שפעמים רבות, לאחר תביעה בגין רשלנות רפואית, מגיע בית החולים לפשרה עם התובעים, מחוץ לכותלי בית המשפט. התנאי הוא אי פרסום של העובדות. אולם גם המקרים הקשים שנודעים בציבור, מספיקים כדי לסייט את כולנו. אולי בית החולים בו אתה מתאשפז, הוא מלך המזהמים? ״אפשר לקבוע בקלות איזו מחלקה מזוהמת יותר״, אומר לנו רופא בבית חולים מרכזי בירושלים, ״ניתן לבדוק את כמות חומרי החיטוי בה משתמשים, ולהסיק אם מדובר במחלקה בה נהלי ההגיינה מוטמעים. ישנן מחלקות שהעניין מוקפד, וישנן אחרות שהייתי בורח מהן כמו מאש. הרופאים יודעים היטב אילו מחלקות מסוכנות, והם גם משערים מיהם בתי החולים הבעיתיים. אני חייב להודות כי במקרה בו קרוב משפחה או ידיד מתכוון להתאשפז בבית חולים מסוים, אני מזהיר אותו שידיר את רגליו מהמקום״. לצד מחלקות מועדות לפורענות, ישנם בתי חולים הידועים כמזוהמים יותר. בבתי חולים בהם הבניינים מיושנים, הסכנה חמורה יותר, כללית, ניתן לקבוע שבית חולים גדול, בו נערכים ניתוחים רבים ונעשות פרוצדורות רפואיות מגוונות ומורכבות, מאכלס יותר חידקים עמידים. בנקודה הזו הגענו אל הסוד השמור ביותר במדינה; מדובר במידע מסווג פי כמה מפירוט ארסנל הנשק הגר־ עיני של מדינת ישראל. שלושה אנשים באים בשעריו, ותו לא. מדובר בדו״ח המפלח את בתי החולים על פי כמות הזיהומים שנגרמו מחיידקים אלימים, ומספר החולים שנפטרו כתוצאה מכך. הרשימה מופצת בין מנהלי בתי החולים במדינת יש־ ראל, בתי החולים ממוספרים אולם שמם אינו מופיע. כל מנהל יודע אך ורק את מספר בית החולים שלו, ומוצא את מיקומו ברשימה המפלילה. אין לו מושג מיהו בית החולים הנקי ביותר, ומיהו המזוהם. יהיה מי שיטען שזכות הציבור לדעת מיהו בית החולים המזוהם, וכי האינטרס הלאומי מחייב את פרסום הרשימה. אולם יש בפירוש צד שני. פרופסור שוקי שמר, בעבר מנכ״ל משרד הבריאות, מסביר כי דווקא האינטרס הלאומי מחייב המשך הסתרה וסודיות. ״במקרה בו הרשימה תפורסם, בתי החולים ימנעו מלדווח דיווחי אמת, וכך תפגע בריאות הציבור. המצב הנוכחי הוא הרע במיעוטו, היחידה הממונה במשרד הב־ ריאות מטפלת בבתי החולים, המנהלים יודעים שמישהו שם למעלה יודע, מבקר ומנטר, והם ממשיכים לדווח. חשוב להבין, זיהומים מחיידקים אלימים ומקרי מוות כתוצאה מכך, הם השפלה לבית החולים, הצוות מתבייש בנתונים כאלה״. הנתונים חמורים, מדינת ישראל מצויה במקום גבוה ביותר במספר הזיהומים מחידקים עמידים, ומקרי המוות שנגרמו כתוצאה מהם, יחסית למדינות המפותחות. מחקר של האיחוד האירופי, שסקר 33 מדינות, אינו מחמיא למדינת ישראל ומציב אותה כמעט בתחתית הטבלה, קצת מעל יוון, שבה המצב גרוע יותר. האשמה נעוצה בין השאר, גם בצפיפות החמורה בבתי החולים, מספר המיטות בבתי החולים הוא מהנמוכים בעולם המערבי, והמערכת נתונה במצב של אי ספיקה מתמיד של רופאים ואחיות. יש הטוענים כי אחד הגורמים לעמידות הגבוהה של החיידקים במדינת ישראל, נעוץ בת־ זונה הרווחת בבתי החולים, המציעה מזון מן החי המכיל אנטיביוטיקה. וכמובן, שימוש יתר באנטיביוטיקה גורמת להתפתחות זנים עמידים לתרופה, אלימים וקשים לטיפול. ״אני מתנגד לקביעה שאפשר להציל אלף מתוך ארבעת אלפים שנפטרו מהחידקים העמידים״, אומר פרופסור שמר. ״לדעתי המטרה היא אפס, יש לשאוף לכך שלא יהיו חללים כלל״.
האם מדובר בחלום פז, או במציאות שיכולה וחייבת להתגשם? קחו למשל את הולנד, מדינה בה תופעת ההידבקות בחיידקים אלימים, לא קיימת. ממשלת הולנד החליטה למגר את כל החיידקים העמידים מבתי החולים, בבית החולים האוניברסיטאי בכרונינגן, תופעת החיידקים העמידים פשוט לא קיימת. פרופסור שמר: ״ממשלת ישראל חייבת להשקיע בכיפת ברזל נגד טרור החיידקים העמידים. מצב שאנחנו מעצימים אותו במו ידינו, ויש מה לעשות״. יש להשקיע בחינוך להגיינה ואכיפה כלפי הצוות הרפואי, בהגדלת מספר המיטות והקטנת הצפיפות, בהוספת תקנים, וכמובן, בשימוש מושכל באנטיביוטיקה, ועוד ועוד. במדינות אירופה הפחיתו כמעט לאפס את ההידבקויות מחיידקים אלימים, גם במדינת ישראל אפשר לעשות זאת. הכל תלוי בתקציבים ובמיצוב המטרה כאינטרס לאומי. ובינתיים, אם עליכם להתאשפז, היו עירניים. ודאו שהצוות הרפואי שוטף ידיים לפני כל טיפול. ההערה אולי לא תהיה נעימ ה, אולם לחלות בחידק עמיד הוא מצב קצת פחות נעים. בררו אם החדר שבו אתם שוהים נוקה כהלכה. היו אס־ רטיבים ובידקו אם אכן יש צורך בעירוי, לעיתים ההחלטה על עירוי אינה חד משמעית, ומצד שני, בעירוי קיים סיכון להעברת זיהומים העלולים לגרום לתוצאות קשות. גם בהמשך יש לברר אם הכרחי להשאיר את העירוי, משום שעם כל יום נוסף, הסיכון לזיהום עולה. הקפידו אם הצוות הרפואי מחליף תחבושות באופן סדיר. במקרה של פצע פתוח, על הצוות הרפואי להשתמש בכפפות תוך כדי החלפת תחבושות וטיפול בפצע. והחשוב מכל, במקרה בו הרופא מפנה לאשפוז, שוחחו איתו על הנחיצות וההיגיון שבשהות בבית חולים. אם אינכם חייבים להתאשפז בבית חולים, חפשו חלופה בריאה יותר ומסוכנת פחות.
פלמינג, מאחוריך!! רפואה על זמן שאול שלושה דורות חי המין האנושי עם האנטיביוטיקה, השתמש בה במסיביות ובחוסר אחריות מפליג, ואיתגר את החיידקים. השימוש הבלתי מושכל באנטיביוטיקה, גרם לכך שהחיידקים החלשים ייכחדו והחזקים ישרדו. ״לוקח בערך בין עשר לעשרים שנה עד שחיידקים שהפכו ליותר עמידים ונעשו נפוצים בבתי חולים, הופכים להיות נפוצים גם בקהילה״, אומר פרופ׳ יהודה כרמלי, מבית החולים ׳איכילוב׳. ״כשהתחילו להשתמש בפניצילין, כל חיידקי הסטפילוקוקוס אאורוס, שגורמים זיהומים קשים ומשמעותיים, היו רגישים לפניצילין. בתוך עשר שנים מתחילת השימוש בתרופה כמעט כל זני בתי החולים הפכו להיות עמידים לפניצילין. אחרי עשרים שנה, כלומר עשר שנים אחרי תחילת התפתחות העמידות שלהם בבתי החולים, כמעט כל זני הקהילה הפכו גם הם להיות עמידים לפניצילין. היו שנים שהיה מאוד קשה לטפל בזיהומים כאלה עד שהגיעו תרופות ממשפחת המתיצילין, שהן דור מתקדם יותר של פניצילין״. המתיצילין החזיקה תקופה קצרה בלבד לפני שחלק מהחיידקים גברו גם עליה. החיידק האמריקאי, שהוא ההוכחה הניצחת לסכנה הפוטנציאלית של חיידקים עמידים בקהילה, נקרא סטפילוקוקוס אאורוס שעמיד למתיצילין, או בקיצור מרסה (mrsa). עד העשור האחרון הוא פעל בעיקר בבתי חולים, אולם בשנים האחרונות דווח על התפרצויות של חיידק כזה, עם מאפיינים קצת אחרים מאלה של חיידק בית החולים, שנרכש בקהילה אצל אנשים בריאים ובמדינות נוספות ברחבי העולם. החיידק הזה גורם בעיקר לזיהומי עור ולזיהומים של הרקמות הרכות, אבל גם לדלקות ריאה קטלניות, זיהומי עצמות ואלח דם קשה. תחילה מדובר היה במקרים בודדים, בהמשך נוצר מצב מאיים, בו עשרה או עשרים אחוזים מהחיידקים שרווחים בקהילה, הם עמידים. ישנם מקומות בארצות הברית בהם החיידק העמיד שכיח בעשרים עד שלושים אחוזים מהבידו־ דים של סטפילוקוקים בקהילה. קבוצה נוספת של חיידקים שגורמים לתחלואה נרחבת בקרב צעירים ובריאים בקהילה מכונה esbl. מדובר בחיידקי מעיים ששוכנים בדרך כלל ללא הפרעה במערכת העיכול, אולם הם עלולים לגרום לדלקות בכליות, לדלקות ריאה ולזיהומים חמורים בדם. רופאים בבתי החולים מדווחים יותר ויותר על מקרים של זיהומים שנגרמו מהחיידקים הללו, שעמידים למרבית סוגי התרופות האנטיביוטיות, ומחייבים טיפול בתרופות חדישות וחזקות פי כמה. (הניתנות בעירוי תוך ורידי). על פי ההערכות, חמישה עד שמונה אחוזים מהצעירים הבריאים במדינת ישראל נושאים את החיידקים האלה ללא סימני מחלה. ״חלק מהחיידקים שמסתובבים עכשיו בקהילה, ובראשם 71-esbl, הם צרה צרורה״, אומר פרופ׳ כרמלי. ״מדובר בחיידקים בעלי מנגנון עמידות. בתחילת שנות האלפיים הוא כבר היה נפוץ מאוד בבתי החולים בארץ, ולאחרונה אנחנו רואים יותר ויותר צעירים שמפתחים את הזיהומים האלה וצריכים לקבל את הטיפול התרופתי דרך הווריד. אישה צעירה שיש לה זיהום במערכת העיכול, אדם שנושא את החיידק וסובל מקרע במערכת העיכול אחרי שנפגע בתאונת דרכים, אדם שהתוספתן שלו התפוצץ וגרם לזיהום - כל אלה עלולים לקבל זיהום כתוצאה מחיידק כזה, שיוצא ממערכת העיכול ומתפשט הלאה. היום יש לנו עדיין כלי נשק נגד החיידקים האלה, אבל הם לא רבים״. קחו למשל את חיידק האי-קולי, חיידק מעיים שנחשב לגורם מספר אחד של זיהומים בדרכי ההפרשה. בעשור האחרון החיידק הזה הפך להיות יותר ויותר עמיד. בעבר היו תשעים אחוזים מהחיידקים הללו רגישים לאמפיצילין, שזו האנטיביוטיקה הכי פשוטה. נכון להיום, שבעים-שמונים אחוזים של חיידקי האי -קולי עמידים אליה. הקערה התהפכה על פיה. |