נכנסתי היום ל-TheMarker.com ואת עיני צד באנר. משהו עם דינוזאורים.

"אוף", חשבתי, "שוב קמפיין גיוס העובדים של מקאן דיגיטל שרודף אחרי לכל אתר?"

פתאום ראיתי שלא. זה משהו אחר. דינוזאורים מזן שונה.

הפעם הדינוזאורים לא רוצים לגייס אותי לעבודה במקאן דיגיטל, אלא ללמד אותי דבר או שניים ב"בצפר".

משום מה החליטו ב-d-say שלא ראיתי מספיק דינוזאורים בשבועיים האחרונים.

ואולי דווקא הם היו שם קודם ומקאן דיגיטל החליטו לאמץ את הרעיון?

לא ממש משנה.

העניין הוא שפעם, אם מישהו היה אומר על קמפיין שהרמת: "איזה קטע - ממש עכשיו חזרתי מזימבבואה עילית וראיתי שם קמפיין ממש זהה", היית מתבאס רצח. היום גם אם אותו המישהו יראה את הקמפיין בו זמנית באותו האתר, סביר להניח שישאר אדיש.

נכנסתי היום לסופרמרקט ואת עיני צדה אריזת סוכריות ללא סוכר.

"אוף", חשבתי, "שוב עלית מפציצים בסטנדים של MUST מכל הכיוונים?"

פתאום ראיתי שלא. זה משהו אחר. סוכריות מזן שונה.

הפעם לא מדובר בסוכריות MUST של עלית שעברו שוב מתיחה גראפית, אלא סוכריות ללא סוכר, המיובאות על-ידי ויליפוד, ונהנות מדמיון עיצובי חשוד (מי אמר גניבת עין ולא קיבל?)

העניין הוא שפעם, אם מישהו היה אומר על עיצוב שהבאת: "הייתי שמח לראות עוד כמה סקיצות", היית מתבאס רצח. היום הוא פשוט מביא לך עיצוב ואומר לך: "כזה אני רוצה."

הייתי מביא עוד דוגמאות, אבל אני מרגיש שאני מתחיל להעתיק מעצמי.