
שנים הסתובב הסיפור של שולי בין החברה. אני לא הכרתי אותה, אמש החליטו השלושה לבקר אותה... ואני בחשש כבד, הצטרפתי. שולי, רופאה כירורגית בכירה. ניהלה את אחת המחלקות הנחשבות באותו בי"ח בו עבדה... בעלה, דוביק, אף הוא כירורג ניהל מחלקה דומה בבית חולים אחר. לזוג בנים בוגרים מאד מוצלחים. מה יש לומר? DNA משובח!!! משפחה למופת.... שולי, אשה יפה, חכמה, מוכשרת כמו שד. מאד התרשמה מהפעולות החיוביות שעושות שתי החברות המאד המאד ידועות, שתיהן חוקיות למהדרין. האחת מקדמת את הספורט בישראל... בונה מגרשי משחקים, תומכת בשחקנים צעירים. ואילו השניה, גם היא חברה פילנטרופית, משקיעה את כל הכנסותיה, בבניין מוסדות חינוך, תמיכה בחלשים, בתי אבות, מתנ"סים. שני הפילנטרופים האלה, בחסות ובתמיכה גלויה של הממסד, מטרה אחת להן, להועיל לקדם את החינוך והספורט בישראל.. המון פרסומות חביבות מצחיקות, מפלצונים חמודים עם שיניים מקולקלות:)) בשלל צבעים, מרצדים מעל המסך ובכל פינה, ומבטיחים לסדר לך את החיים, כל שעליך לעשות, זה רק לשלוח טופס השתתפות בכמה שקלים, רק לגרד, איזה קרטון מעוצב ויפה.. וכו, ודרך אגב, ככל שתשלח יותר, גוברים סיכוייך להעשיר את חשבון הבנק שלך. ואז, כך מובטח, יהיו לך המון חברים חדשים. מכוניות יקרות, בנות, יפלו לרגליך. תסתובב עם שועי עולם. אוטופיה!!!! שולי, אזרחית חיובית, אזרחית אלפא. מאד התרשמה, התחילה לשלוח מידי יום, מידי שעה, המוני טפסים, מאות טבלאות, מלא גירודים.. וככל שעלה סכום הפרס שלחה שולי יותר טפסים, כי בטוחה היתה, שעוד טופס ! רק אחד..! והזכיה אצלה ביד!!!! וכך, הימרה שולי והימרה, ואיש לא ידע, לקחה הלוואות בשוק האפור, משכנה את הוילה היפה שלהם במקום מאד מאד נחשב ויקר להחריד, ומשלא עמדה בתשלומים עוקלה הוילה המפוארת ע"י הבנק. יואב ,אחיה של שולי, איש אמיד, עו"ד מאד ידוע.. חס על אחותו "הקטנה" ובמות הוריהם, ויתר על מחצית חלקו בירושת ההורים, בית עם קרקע במושב פורח במרכז הארץ... גם את הבית המדהים הזה על חמשת הדונם הצמודים לבית ו-30 הדונם המשותפים במשק.. והמון המון כסף שחסכו הוריהם "בשביל הקינדער" שלהם. גם אותם הפסידה שולי... בכרטיסים, בטפסים בהגרלות... מעולם לא הימרה על דברים לא חוקיים! כי אשה טובה, שולי, מה בכלל היא רוצה, רק לקדם את הספורט והחינוך... איכשהו, נודע הדבר לדוביק, הבעל, ההמום, משהו פקע בליבו והוא מת בגיל צעיר מדום לב.. בביה"ח שלו.. בסביבה הכי הכי בטוחה, לא ניתן היה להציל את חייו. בהלוויה השתתפו מיטב הרופאים בארץ, משפחה ענפה, חברים למקצוע, מהאוניברסיטה, וגם החברים. בתוך ימי השבעה, עלה רותם, הבן הבכור אל גג הבית בו גרו, ( בשכירות, כמובן) וקפץ אל מותו.. לא יכול היה לשאת את הבושה שהביאה האם על ביתם. נועם, האח הצעיר, חזר בתשובה, אך לא מצא מרגוע לנפשו... כיום הוא חיי בהוסטל.. איש נעים הליכות, מסוגר בעצמו אך מתרחק מכל אדם. אינו עובד, חיי מקצבת ביטוח לאומי... את ,אמו, אינו מסכים לראות כבר שנים.. שולי התפטרה או פוטרה ממקום עבודתה, חולת סכרת קשה... אינה קונה תרופות, חבל לה לבזבז את הכסף, חיה כיום בחדר וחצי בהוסטל של פגועי נפש. מונה לה אפוטרופוס מטעם המדינה, המקציב לה 300 שקל לשבוע. וגם מהם שולי חוסכת כדי שתוכל לקנות כמה שיותר כרטיסים. וכן, היא ממש מכורה לגירודים. תמיד בטוחה שהכרטיס הבא , הוא זה שישנה את חייה.. שהרי היא כל כך רוצה לקדם את הספורט והחינוך בישראל ובעיקר להעשיר את חשבונה.. כי אז כולם יבינו עד כמה צדקה!!!!! ביום בו ביקרנו את שולי, פגשתי אשה מאד נחמדה, נעימה, תרבותית, חייכנית, שמחה, גרה בחדר מאד מבולגן, אין לה איש בעולם. הגענו, שלושת החברים שלה המכירים אותה מהעבר ואני החברה החדשה.. כל אחד מאיתנו הביא עמו חבילה גדולה של מצרכים, ומיני מעדנים שיהיה לה... היתה מאד נעימה, אפילו התחבקנו, התנשקנו... אך כל פעם הזמינה את אחד החברים למטבח ובשקט בשקט ביקשה שיתנו לה כמה שקלים.. כי לא מספיק לה הכסף, והחיים כל כך יקרים.. לאחר שקיבלה מהם יחד כמה מאות שקלים, הפכה באחת לחסרת סבלנות, אמרה שמאד עסוקה וביקשה שניסע הביתה כי "כבר חשוך בחוץ," רק לאחר שנכנסנו למכונית, אמר אחד מהחברה .. "היא רצתה לסלק אותנו ולרוץ ישר לדוכן הקרוב," כי היא, חייבת! חייבת! לתמוך בחינוך ובספורט.... הזמנו את שולי לבוא לאכול איתנו, אך היא סרבה שהרי היתה כל כך "עסוקה.." אין לה איש בעולם. אחיה מתכחש לה. יודע שהיא המיטה אסון על משפחתה. יודע כמה הוא עצמו הפסיד בעת שויתר על חלקו באותה ירושה נדיבה... ואני? גם אני חוטאת פה ושם.. שולחת טופס אחד, אבל רק כשהפרס המובטח עומד על איזה ארבעים מליון לפחות!!! כי לפחות מזה אני פשוט לא רגילה (: *** התמונה צולמה לפני מס' ימים בערוגה ליד דוכן "התרמה" לקידום הספורט והחינוך, תורם יקר נוסף, השאיר שם את הקבלות שלו... קרועות בזעם ואכזבה.
|