דברים מוכרים הם כל כך בטוחים.

אין שום הפתעות ואין פינות אפלות.

היום נראה כמו אתמול ומחר כמו היום.

שאלות, אם קיימות, נכתבו מראש,

גם התשובות.

הסיכונים מחושבים

עד השקל האחרון,

גם ההזדמנויות.

הרצון נע בקווים ישרים.

שאיפות אינן חורגות אל מרחבי הדימיון.

כל בוקר מתחיל עם חיוך כזה,

כל ערב נגמר עם אותו חיוך כזה.

הכל צפוי והרשות נתונה והרצון חופשי

וגבולות שאין למחשבה והשמיים הם הגבול

וקלישאות מתחכמות הן ביטוי לרוח האנושית,

החופשית וכל עוד היד נטויה, הנפש בסתר רעבה

ויום אחד מתעורר בתחושה שהחיוך הזה (כזה),

הוא בעצם עוית שנתקעה ובתוך כל הידוע והמוכר

והבטוח וכל השאר, לא נשאר בכלל מקום ל.. אחד מיותר

ובכלל לא בטוח שאני יודע לומר,

מה בתוך כל מה שנזכר,

הוא אני או

סתם כל השאר.