0

2 תגובות   יום ראשון, 25/3/12, 21:23

יש רגעים בהם הסתמיות חונקת את הגרון,

תחושה של ריקנות מחלחלת,

אל תוך החזה, מהפכת

בחלל הבטן

ומותירה אותך הרחק ממני.

ללא סיבה לכאורה.

אני מביט עליך, בתוך סירה, משייטת במורד הזרם

ומבטך המתרחק מופנה.

האם זה חטאי הקדמון שהודף אותך

ממני אל זרועות הניכור

שמוביל אותך בשבילי הספק

כשהיום נותר מאחור והלילה

מכבה את האור על

מבטך?

דרג את התוכן: