לכל אורך ההיסטוריה האדם צועק לשינוי, אך השינוי לא בא. כל עוד האדם לא מתפתח ולא ישיג את השינוי דרכו היא דרך יסורים. המכות דוחפות אותו מאחור והוא, מחוסר ברירה, בורח מהרע אל מקום אחר, לכאורה למקום טוב יותר, אך כעבור זמן מתברר כי גם המקום החדש אינו טוב כפי שנראה בתחילה, וכך הלאה.
אם אדם רוצה בשינוי לטובה עלו להתשנות, כלומר לעלות לדרגה גבוהה יותר. בכל עליה עליונה הוא מרגיש את עצמו קרוב יותר לאור. נשמתו מתמלאת בהתאם לרצונה ו כך הוא מגיע לסיפוק נפשי. אין שום דרך אחרת לגרום לשינוי בחיינו.
כשאדם מצפה לטוב, הוא נמשך אל הטוב. זה ההבדל בין ההתפתחות האנושית להתפתחות על פי הקבלה. העולם מתפתח מבלי להבין את הסיבות לקיומו. האנושות אינה יודעת להיכן האדם מובל, ולשם מה הוא נולד ומת. הקבלה פותחת בפני האדם את כל האופקים, מנחה את דרכו לשלמות ניצחית.
בימיינו האדם קיבל הזדמנות לשמוע על חכמת הקבלה ועל האפשרות שהיא מציע לו - היכולת להכיר ברע. מפתחת באדם הבחנה חדה ומדוייקת של מהו טוב ורע. הקושי נעוץ בזה שהדבר הרע הוא מה שנראה לנו באופן טבעי כטוב - האגו שלנו.
הקבלה עוזרת לנו לראות, וכשרואים משתנים. אם אדם יראה כי בדרך מסויימת הוא יכול להיטיב את מצבו הוא יעשה זאת, ולא חשוב איך, אם צריך לתת הוא יתן - העיקר שיהיה לו טוב. עיקר הקושי הוא לפקוח עיניים ולראות את מה שכעת נסתר מאיתנו. |