| שלום רב מתוקתי! מהי ההרגשה האמיתית, בה הנני חי, אחרי שלא זכיתי לנסוע, תביני הרי את לבד. ולשווא אנסה למצוא איזו הגדרה קולעת להרגשה זו, כי היא איננה. סיפרתי על התלבטויותיי ושיקוליי. והן תביני שמחוץ לחישובים התבונתיים יש גם דבר סמוי המקנן בלב פנימה והוא כמוס לעין כל. אפילו בכתיבה לא קל להסביר מהו החלל המתהווה אחרי שחלום גז, פורח. הכל אפור ומשעמם. וממך ילדתי, כבר לא קיבלתי ימים רבים מכתבים. וכפי הנראה השיטפונות באזור חיפה, חיבלו בתחבורה ופירקו את הגשר המחבר את עמק זבולון עם חיפה. והרי יובן לי מהו השיתוק שחל בחיים הכלכליים. ואני רגיש לעניין אחד שנפגעתי, כי גם אני בין הנטבעים, והוא הדואר. בתנאים כאלו שאני חי בהם בימים אלה, תביני מהי המועקה המתהווה עם מצב זה. ואלפי דאגות תתרוצצנה במוח. ובמצב בריאותי חל שינוי לטובה. כפי הנראה שאחרי שעוברים מבחנים, בהם עברתי, האדם מתחסן להרבה מפגעי הטבע. מה שנפגם זהו מסלול הקצב, ובו אינני מפני טעמים רבים. אני מקווה שהכל יבוא במקומו, בעוד ימים ספורים. ולא יוכר שעברתי זעזוע קל. ולך, אין כל יסוד לדאגה, אני חוזר על זאת בכל מכתביי. לא ראיתי בימים האחרונים גם את העיתונים ואיני יכול לדעת איפה הינך? בבית או בעבודה? ככה, הייתי לפחות בדמיון יוצר לי איזו שהיא הערכה על הליכות חייך בימים אלה. וגם דאגתי למצב בריאותך גוברת, אחרי הידיעות בעיתונות על הקור העובר על הארץ שזה עשרות שנים לא היה כמוהו, חושש אני שבחדרנו גם התכרבלות אינה עוזרת לך בלעדי. הקומקום כבר יצא בטח משימושו אשר גרם לך אי נעימות בהשתפכו פתאום. אז כיצד ייחם לך? לא אדע. אבל הרי כבר אחרי ט"ו בשבט ועת האביב הגיע, הסמדר ייתן ריחו. "כי הנה הסתיו עבר, הגשם חלף הלך לו, הניצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע, וקול התור נשמע בארצנו" .... (שיר השירים). כפי שהינך רואה ממכתביי הרבים, הרי בקריאה איני שקוע עד כדי רווית צימאון הדעת. חוץ מחוברות, עיתונים ולפעמים איזה ספר (כעת הננו קוראים את השירים האחרונים של טשרניחובסקי). כי בתנאים שלנו, אם אחרי העבודה עליי לשקוע גם בפעולה אחרת, הרי תביני שאין לי אפשרות של קריאה. לא פעם הנני נמצא תוהה בדרכי, האם איני נוהג בבזבוז זמן יקר, שאני כה זקוק לו? בייחוד כשגדל עומס התפקיד רואה אני את ההבדל בין אחריות המפעל ויכולת הביצוע שלו, ואני מתריע בפני חברי ומתחנן שיורידו מעל כתפיי שהן דלות מנשוא מעמסה כזו. ואין מקשיבים. ועולה המימרה "מרות". ובתנאים שלנו זהו כלי הקסם היחידי לשלטון על החברים. כי בלעדיו, מזמן הייתה מתפרקת החבורה. ונדמה לי שאני משלם מס גבוה יותר מדי. ויום יבוא ואפרוק עול. ואז לא יהיה כוח שיעצור בעדי... ובינתיים, "גרויסע צרות". ואת מתוקה, ההינך מתקבלת מכתבי בסדר? אין ערב, ויהיה זה אחרי מאמצים פיסיים או נפשיים קשים, שלא אתייחד איתך לשיחה על כל המתהווה אצלי. אמנם השיחה אינה קלה ביותר. זה תלוי במעטפה מובן. אני משער לי שהינך מבינה לרוחי, יותר מאשר אני מצליח לבטא זאת במכתביי. שלומות לכולם. שלך בשפע אהבה ונשיקות רבות, שמואליק |