ציוץ ראשון של בוקר מפזר את ערפילי שנתי. עוד טרם אפקח עיני לפגוש קרן אור צעירה שמשרטטת את עלי הגן על וילון חדרי, צפות מלפני פנייך היפות. עיניך נפקחות בחיוך בישני ושערך המרדני פזור על כל השטח. את בשנתך מדלגת מחלום למשנהו, מנהלת דיאלוג עם העולם, שלך. יודע כי באחד מהם, תמצאי גם אותי ובינתיים אני נפקחות עיניי לגלות שאת בחלומי. אני כותב לך אהובתי, רוצה שתדעי כי ללב, נתיבות משלו בתוך הסערות ואם לרגע נדמה, כי מסביב ליל מחשכים והגלים שמתנפצים בלהט אל החוף, הם של חרדה, מפציר בך שתזכרי כי, כשהגלים נסוגים הם מגלים, פיסה של חוף עליו תמיד נרשמים, צעדנו בחול.. |