כותרות TheMarker >
    ';

    שיר/סיפור/ציור

    0

    מאנשי התמיד. מייקל

    10 תגובות   יום רביעי, 28/3/12, 07:27

    אמש חיפשתי משהו בארון. קורה שמוצאים דברים שלא מחפשים. מצאתי הגדה של פסח. מהודרת. בכריכת עור. הגדה שקיבלתי ממך. הכל צף מחדש. מייקל. החלטתי להעלות כאן דברים שכתבתי עליך. סוג של הגדה/אגדה ולא של פסח.

     

    מייקל. היה איש ועדיין איתי.

     

    יש אנשים שמופיעים בדרכי משפיעים, נותנים, מלמדים, מאירים, עוברים ושבים, עוברים ולא שבים, וגם אם עוברים מן העולם הם איתי בעולמי, לתמיד. אנשים אלה ששינו משהו משמעותי בחיי, אני מכנה בשם "אנשי התמיד". אנשים שנשארים תמיד .

    איש כזה היה מייקל. נס חנוכה לא קרה והוא הלך לעולמו אך נשאר בעולמי. לעולם.

     

    בימים שחיי נחצו ועמדתי על פרשת דרכים, הצטלבו דרכנו. לגמרי במקרה.

    באותם ימים של שפל הרוח וטרדות מן הזן הנמוך שבפירמידת החיים, הוא שפך אור חדש על כל מה שהרכיב באותה עת את ימי והנביט בתוכי שמחה ביש ובקיים.

     

    מפגשנו הראשון ארך כארבע שעות...עבורו זו היתה התרשמות ראשונית ובסיסית ללמוד אותי...חוויתי התבוננות והקשבה אחרת ובמקביל בדיקת דופקים שונים, בדיקת ציפורניים, עיניים, יציבה. הוא בחן אותי בדקדקנות האופיינית לו תוך כדי שיחה. מבטו רך וטוב, בזויות פיו תלוי חיוך נצחי ומעודן. מייקל היה איש גבוה, רזה, ג'נטלמן אנגלי, שומר מצוות ששבעה עשורים לא קלים הותיר מאחוריו. ברוב שנותיו שימש כעורך דין באנגליה. איש בעל ידע רב בכל התחומים. את הנטורופתיה למד בעצמו מהחיים, מהספרים. את משנתו היה נוהג לתבל בחן ובהומור אנגלי דקיק ומרומז. במפגשי עימו שחוק ודמע היו שלובים זה בזה. הוא אהב לשמוע את צחוקי שהתגלגל לו בחדרי הבית עמוסי הספרים. כל דבר שנגע בו עשה ביסודיות ובצניעות נוגעת ללב.

     

    מייקל לימד אותי להקשיב בעיקר לעצמי, לחזק דברים חלשים, להיפרד מהמיותר, להשמיש את מתנות הטבע ולהכיר בן. הוא רקח לי משקאות מוזרים ו"פקד" עלי לשנות את כל הרגלי התזונה שקדמו לפגישתנו הגורלית. היום ברורה לי  הדרך ואין אחרת טובה ממנה בשבילי, וגם אם אני סוטה ממנה מפעם לפעם לראות מה קורה בסימטאות האפלות וגובר בי היצר לטעום מהאסור, אני חוזרת לדרך הראשית הידועה והבטוחה. נהגתי לומר שאם כבר טועמים מעץ הדעת קשה לעשות שקר בנפשנו ולומר שאיננו יודעים. מאחר ומייקל זיהה את מרכיבי אישיותי הוא הפעיל אותי בדרך עקיפה לעשייה, על ידי מתן תפקידים, בקשת עזרה והתייעצות עימו כביכול...היום כמטפלת אני יכולה לזהות את הטכניקות בהן נקט כדי לעזור לי ואכן הצליח בדרכו השקטה והסובלנית לשנות בי מצב תודעה ולהרחיב את זוויות הראיה שלי. דרכו היתה מיוחדת, נעימה, לא נחרצת.

    מעולם לא גבה שכר טירחה על השעות הרבות שבילינו ביחד. הוא ואשתו הקדישו חייהם לעשיית מצוות, הצלת חיים ועזרה לאנשים. רבים חייבים להם את חייהם.

    הוא תמיד עזר לי לעזור לאחרים והינחה אותי ברגעים של התלבטות בדרך.

     

    הילד שבו נשאר גם בגיל 75 כשהחליט שהוא רוצה ללמוד פסנתר ולשיר אריות מתוך אופרות שאהב...הוא שיחק טניס בקביעות כמעט כל בוקר, הוא טיפס על סולמות להוריד פירות שהבשילו בבוסתן הקטן שבחצר, טיפח גינת ירק שלבלבה רק בזכות האהבה אותה הרעיף עליה. עם המבט השובב ששכן עמוק מאחורי משקפיו, הצליח להפיח גם בי חיים חדשים. אפילו זוכרת שרצתי איתו על גבעות הכורכר שהוריקו אחרי הגשמים בחוף דור... ובימים של אביב שטוף שמש ספרנו גרגרי חול בשפת הים תוך כדי דיון במשמעות החיים. על ספסל העץ בגינתו הקריא לי בדרמתיות מוגזמת שירים באנגלית שחלחלו לתוכי ועד היום שוכנים צליליהם קבע בנבכי זכרוני...

     

    השעות שחלקתי עימו היו קרני אור בשבילי, חשתי רצויה, חשתי בת בית בבית לא לי, בית הרחוק מעולמי. איני שומרת מצוות כמוהו אבל מה שלמדתי ממנו היה בעיני שלי, כל התורה. והיא איתי, מלווה אותי בחיי בכל סוגיה ושאלה. קולו יחסר לי אך זכרו לא ימוש מלבי. יהי זכרו ברוך.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/6/16 18:26:
      וכן. יש אנשים שנחרטים.
        3/6/16 18:25:
      איש מקסים. מהם החיים אם לא הנגיעות האלה, שאנשים נוגעים באנשים:)
        20/10/13 09:58:

      צטט: EliGuy 2013-10-20 09:28:56

      "גם אם [...] אני חוזרת לדרך הראשית הידועה והבטוחה". אשרי החוזרים והחוזרות לדרכים בטוחות.

       

      סימני דרך...כמו במשחק...הנה בדרך כן דרך הגעת ל"מייקל" וגם אם...אין לדעת מהי דרך בטוחה...מה זה בכלל? היום אני מתייחסת לדרך כתהליך שהזמן רק צופה בו והוא הופך לנקודה כזו שמתרחקת...וככל שהיא הולכת וקטנה אפשר להתייחס לדרך כאל דרך בכלל...ובפרט...דורכים בה מן הסתם גם במקומות לא בטוחים...אחרת זה לא ממש דרך זה אוטומט...אז אולי בכלל אשנה את המילה בטוחה, כי זה לא ממש מדויק..זה היה נכון לאותם ימים שחיפשתי סוג של ביטחון ...סוג של

      ותודה לך אלי  ואשרי שבאת לקרוא:)

        20/10/13 09:28:
      "גם אם [...] אני חוזרת לדרך הראשית הידועה והבטוחה". אשרי החוזרים והחוזרות לדרכים בטוחות.
        30/6/13 21:47:

      צטט: מרב 1956 2013-06-30 12:15:02

      מ"אנשיי התמיד" -  מוצא חן בעיני.

       

      יש אנשים כאלה...אני בעד אנשי התמיד  ומייקל איתי כל יום כל היום וכל הזמן  תודה תודה מרב!

        30/6/13 12:15:

      מ"אנשיי התמיד" -  מוצא חן בעיני.

        2/4/12 00:47:
      יוסי, תודה רבה...משתדלת תמיד
        1/4/12 22:00:
      מרשים. קווים לדמותו בדרך שבה ראית אותו. השאיר רושם רב אשר הרשים גם אותי. הצבת כתבה יפה לזכרו. יהי חסדך זה טוב גם עם החיים.
        30/3/12 14:42:
      אמת לאמיתה דניאל...נקודת ציון ומיפנה חשובה בחיי...
        30/3/12 13:02:
      יפה כתבת. נהנתי לקרוא. ניראה שהיה ציון דרך בחייך.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      HagitFriedlander
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין