אנשים
הגיגים...סיפורים...ועוד....
פוסטים אחרונים
- אי של שפיות 9/8/11
- דופן הבטן 10/4/09
- פוקס טרוט 4/4/09
- אוד 29/3/09
- תודה 27/3/09
- מילה גבוהה 23/3/09
ארכיון
רוצחת
הניאונים בוהקים מעל ראשה, מסנוורים עיניה הדומעות. הדמעות הפכו ליבבות חנוקות. ואז...נמלטה זעקה מפיה....רופא, רופא..... הוא הגיע...מה קרה הוא שאל ? "נתק אלו המכשירים, אינני בטוחה...האם בטוח אתה שלא נפלה כאן טעות ?" לא חמודה...היי בטוחה, אין כאן טעות...את עושה את המעשה הנכון- הוא ענה והלך לדרכו. יומיים תמימים התייסרה, ועוד תמשיך להתייסר ביתר שאת שנים רבות אח"כ . רוצחת , קראה היא לעצמה. היאך מעזה היא לקפד חייו של זה הולד שלא נולד.
התחושה, אוי התחושה, הבטן לה קראה, לה סיפרה כי בבטנה צומח לו תינוק הלוקה בתסמונת דאון. כאחוזת טירוף פנתה היא לרופא המטפל בה, על זו התחושה לו סיפרה אך הוא בביטול לה ענה....אין כל סיבה לדאגה...ההריון תקין וגם התינוק. אך היא התעקשה, משהו לא בסדר, בדיקת מי שפיר היא דרשה. תור לבדיקה נקבע, חדר בבי"ח פרטי הוזמן.
שבועיים של מתח נוראי היא שרדה, שבועיים בהם הסתובבה כמת מהלך ודמעות כנהרות זלגה.
0700 בבוקר, כוס קפה היא לגמה, מוכנה ומזומנה לצאת ליום עבודה חדש. ואז הגיע הטלפון הנורא.....הפרופ' בכבודו ובעצמו, את הבשורה לה בישר. "התשובה הגיעה, צר לי להודיעך כי התשובה חיובית, בבטנך מתפתח ולד הלוקה בתסמונת דאון" עולמה התמוטט עליה.
ואז שם על מיטת ביה"ח רוצחת קראה לעצמה, רוצחת את ! שכבה על גבה, פנתה לאלוהה ממנו ביקשה, שטחה תחינתה "תן לי אלוהי תאומים בתמורה לזה שאתה לוקח"
..........................
.
|
תגובות (23)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כוכב באהבה, ללא מילים ...
נורית
ואולי... אולי דרך הכתיבה כעת
הלעיסה הזו...אולי אולי תשחרר מעט...
תודה יקרה
פנינה
עדינה
כך בדיוק הרגשתי שם על מיטת ביה"ח.
ברציונל הכל ברור, חד וחלק.
הרגשות...זה דבר אחר לגמרי.
ברגשות אין הגיון....
הן פשוט עולות , מציפות
ואתן אנו צריכים להתמודד.
וואו
כאחת שעברה את זה, הזיכרון עוד חרוט בראש..
ולא, את לא רוצחת, ממש אבל ממש, לא!
רוצחת? ממש לא, יקירה, לא אוהבת את הכותרת הקשה הזו לפוסט הרגיש הזה.
תראי כמה כאב ועוצמה יש בתגובות.
אני יכולה להבין אמא שמוותרת על הוולד הפגום שלה. אולי היא לא רוצה לשאת את זה על גבה כל החיים ... כמו אימי, שמתכחשת לאחד האחים שלי כי הוא חריג, אולי היא מרגישה אשמה? זהו פצע שאף פעם אנחנו לא מצליחים לרפא לה, היא לא מוכנה לדבר. הלוואי והיתה מוציאה קצת.
קשה ... במיוחד על הבוקר.
עדינה
אני יודעת ויטורה...
תודה חברי
פנינה
ירמי
תודה על החיבוק וגם על הכוכב.
פנינה
מצב לא פשוט ,שדורש המון כח להמשיך..
התעצבתי פנינה..
אמיר
מקבלת את חיבוקך הגדול באהבה .
תודה.
פנינה
אינני חולם אפילו לעמוד במקומך. קטונתי עד מאוד. ויחד עם זאת יש משהו בסיסי לדעתי בהתנהגות האמיתית הטיבעית: כאשר חיות , וגם בני האדם הקדומים - מגלים פגמים רציניים בולדותיהם - הם -ההורים "הופכים פתאום אכזריים לכאורה" ומשמידים בעצמם את צאצאיהם, או שזונחים אות למות. אני אומר דברים קשים אבל אני רק מספר מה קורה בטבע...שברא אותו האלוהים. ואני אדם מאמין. (אך לא דתי!)
לפעמים, או אולי יותר לעיתים קרובות, כדאי להביט על הטבע שסביבינו ולראות את חוכמתו, וללמוד ממנו.
אבן-חן קבלי חיבוק ותמיכה עד אין קץ.
רינתוש
תודה על מילותייך החמות
ואת החיבוק מקבלת באהבה גדולה.
עברו הרבה מאוד שנים מאז.
הזמן אינו מרפא
הזמן אולי קצת מקהה
הכאב החד הופך מעומעם
אבל הוא שם.
באיזו פינה בלב.
ולבנך אאחל רק טוב
שמחה שמצא את אושרו.
תודה לך
פנינה
יואב
תודה לך מעומק ליבי
ותודה על ששיתפת אותי
בסיפורך האישי
שכואב גם הוא עד מאוד.
אתה יודע....ברגשות אין הגיון.
אז ברציונל אני יודעת שעשיתי הכי נכון שאפשר
אבל בלב.......
תודה לך.
פנינה
אבן פז יקרה...מחבקת אותך חזק חזק....הזמן כמובן ירפא את כל ההרגשות,המשקעים ישארו,אל תתני למחשבותיך לשפוט את עצמך,ואל תתייסרי,ונסתרות דרכי אלוהים......בני הבכור נולד בסדר,שמחה גדולה,לאחר חודש הייתה מגפה של דלקת קרום המוח בעמק,והוא חלה בחיידק הכי אלים,( מנגוקוקוס) תארי לך,תינוק שהוא רק בן חודש,הוא כמעט הלך,והרופאים הצילו אותו,לא ידענו איך הוא יצא מזה,המחלה האיומה הזאת,יכולה לפגוע,בשיתוק,בעיוורון,ובליקוי מוחין.....התמזל מזלנו והוא רק חרש.....היום הוא בן 30 ונשוי גם לחרשת והם זוג מאושר.....אז עברתי מסלול לא קל לגדל ילד חריג....לכי תדעי מאיפוא זה בא.....רק שטבעי כהורים אנחנו מענשים קודם את עצמנו......הכל יעבור,שוב חיבוק רינתוש.
אבן חן, היקרה,
אני מתחבר לתחושותיך,
ולכאב המפעם בך,
כאב לבחור אוטיסט,
שלא יכולתי לדעת טרם נולד,
אינני מקנא בך על מה שעברת.
אבל מי ישפוט?
הוא החור מקסים מלא אהבה תמה!
מאושר הוא בדרכו, על פי דרכו.....
ואני אוהב את בני,
אך הכאב והקושי שמלווים גידולו,
חזקים מאתנו,
קבלי חיבוק, ואני מאחל לך כתחינתך
שניים, שיתנו לך אהבה כפליים.
אל תרגישי רוצחת, כי אולי חייו היו על פי פחת?!
יואב צח
כותבת אותי
אורית
רשפים
תודה על הקריאה וכמובן על העדוד.
ברציונל הכל ברור ומוחלט,בטוחה שלקחתי את ההחלטה הנכונה והנבונה ביותר.
אך בצד הרגשי.......זה נשאר וכנראה ימשיך להדהד תמיד.
תודה לכן.
פנינה
אוי
צבטת לי בנשמה...
פעם לפני שנים, אחרי הבן הראשון שלי
היה לי משהו דומה שונה, אבל אני עמדתי על כך שיעשו לי הפלה
הייתי מאוד שלימה עם זה
עד היום!
כל אישה שמסיבה זו ואחרת המאבדת את עוברה
מתמודדת עם מצב של אובדן ואבל עמוק .
בהפסקת הריון בשל ממצאים גנטים כמו תסמונות .
בהריון רצוי הכאב גדול .
להתנחם ולשמוח בחלקנו על מה שיש .
חיבוק :)
הנה עוד אחד מאותם מצבים
בהם יש התנגשות חדה בין
ההגיון לרגש,בין ערכי מוסר כאלה לאחרים.
הנה עוד אחד המצבים
בהם צריך לעשות החלטה
שבה מתנגשת ומתחברת
המוקצנות של החיים.
לטעמי החלטה שבאה מין ההגיון
היא טובה יותר
כי היא פותרת, פרקטית ,בעיות עתידיות
אבל משאירה את החלק הרגשי
להתמודדות קשה.
אני מחזקת אותך בהרבה אהבה.
התחושה אם נכונה....הסתבר שכן...
גם לי כואב בבטן
וצורח בלב.
מצמרר.
מציאות נכון ?