הניאונים בוהקים מעל ראשה, מסנוורים עיניה הדומעות.

הדמעות הפכו ליבבות חנוקות.

ואז...נמלטה זעקה מפיה....רופא, רופא.....

הוא הגיע...מה קרה הוא שאל ?

"נתק אלו המכשירים, אינני בטוחה...האם בטוח אתה שלא נפלה כאן טעות ?"

לא חמודה...היי בטוחה, אין כאן טעות...את עושה את המעשה הנכון- הוא

ענה והלך לדרכו.

יומיים תמימים התייסרה, ועוד תמשיך להתייסר ביתר שאת שנים רבות אח"כ .

רוצחת , קראה היא לעצמה.

היאך מעזה היא לקפד חייו של זה הולד שלא נולד.

התחושה, אוי התחושה, הבטן לה קראה, לה סיפרה כי בבטנה צומח לו תינוק

הלוקה בתסמונת דאון.

כאחוזת טירוף פנתה היא לרופא המטפל בה, על זו התחושה לו  סיפרה

אך הוא בביטול לה ענה....אין כל סיבה לדאגה...ההריון תקין וגם התינוק.

אך היא התעקשה, משהו לא בסדר, בדיקת מי שפיר היא דרשה.

תור לבדיקה נקבע, חדר בבי"ח פרטי הוזמן.

שבועיים של מתח נוראי היא שרדה, שבועיים בהם הסתובבה כמת מהלך

ודמעות כנהרות זלגה.

0700  בבוקר, כוס קפה היא לגמה, מוכנה ומזומנה לצאת ליום עבודה חדש.

ואז הגיע הטלפון הנורא.....הפרופ' בכבודו ובעצמו, את הבשורה לה בישר.

"התשובה הגיעה, צר לי להודיעך כי התשובה חיובית, בבטנך מתפתח ולד

הלוקה בתסמונת דאון"

עולמה התמוטט עליה.

ואז שם  על מיטת ביה"ח רוצחת קראה לעצמה, רוצחת את !

שכבה על גבה, פנתה לאלוהה ממנו ביקשה, שטחה תחינתה

"תן לי אלוהי תאומים בתמורה לזה שאתה לוקח"

..........................   

.