"ימים יגידו אם עמית ארז יצא מדפי "במה חדשה" אל עבר קריירה אמיתית במוסיקה, כפי שקורה בימים אלו ליוני בלוך. Wish I Could Make It A Story מראה בבירור שיש לו כישרון, אבל בו בעת גם תוקע לו גול עצמי עם יצירה לא שלמה, לא מוגמרת ולא ראויה מספיק כדי שתימכר כאלבום. טוב יעשה אם יתיייחס לשירים אלו כאל גרסאות ראשוניות, דמואים, ולא כגרסה סופית. איתם הוא צריך להידפק על דלתותיהם של מפיקים מוסיקליים, עד שימצא זה שיסכים לעבוד איתו ולהצליח להוציא ממנו את הפוטנציאל הגלום בו".
ארבע וחצי שנים, אפילו קצת יותר, עברו מאז שכתבתי את המילים האלו על עמית ארז.
אז, ב-2003, יצא אלבום הבכורה שלו, Wish I could make it a story
קיבלתי אותו, שמעתי אותו מספר פעמים, ואז כתבתי עליו את הביקורת הזו.
הבוטום ליין: יופי של חומר, שהולך לאיבוד בעיקר עקב חוסר משווע בהפקה מוסיקלית.
לא כולם הסכימו איתי. חלק ממעריציו של ארז, שכבר אז היה ממתק סודי של יודעי דבר, טענו שאני לא מבין על מה אני מדבר. שאם אני לא מומחה לענייני ניק דרייק (השפעה כבדה על ארז) אני לא יכול לשפוט כראוי את היצירה (כאילו היה זה סוג של תנאי קבלה להאזנה). היו שטענו שהביקורת שלי לא רלוונטית, מכיוון שהדיסק מבטא את התוכן והצורה שארז היה מעוניין ליצור ולהעביר למאזיניו. מישהי אמרה לי שכותרת הביקורת שנתתי (Wish I could make it an album) היא נבזית. אני חייב להודות שגם היום, אני חושב שהכותרת הזו קלעה בדיוק לתחושה שקיבלתי מההאזנה לדיסק. האם העובדה שאמן הוציא את המוסיקה שלו בצורה שלדעתו מייצגת אותו (ואותה) באופן המדויק ביותר - יכולה לבטל טענות מסוג "זה היה צריך להישמע אחרת"? גם על אלבום הבכורה של פיטר רוט נשמעו טענות דומות. על שלל הביקורות שקטלו אותו וטענו שרוט תקוע במוסיקה הישראלית של שנות ה-70, ושאלבומו נשמע כמו מחווה ליוצר שולי כגרי אקשטיין, הוגב ע"י רוט (ואחרים) ש:"זה מה שאני אוהב, וזה מה שרציתי לעשות".
חשבתי על העניין הזה לא מעט. ועדיין - דעתי היא שמהרגע שהאמן מעביר את יצירתו לקהל, תחושתו האישית לגבי איכותה אינה רלוונטית, לפחות בנושא הביקורת. לא תמיד מתממשקת כוונתו של האמן לאוזנו של המאזין. בנוסף, קיים הרי חוסר אובייקטיביות מובנה אצל האמן לגבי יציר כפיו (לעתים חוסר האובייקטיביות הזה קיים גם אצל חלק מהמעריצים...). מחר הרי יכול להחליט מוסיקאי מסוים להוציא אלבום שכולו רשרושים, קרקושים ורעשים שעשה עם מסורית. הוא יכול לטעון שזו המוסיקה שלו וזה בדיוק מה שרצה להעביר. במקרה כזה סביר להניח שיהיה קשה להביא את הטיעון הזה כסנגוריה הולמת ליצירה שלא נשמעת טוב למאזינים.
לכן, גם היום אני חושב ש- Wish I could make it a story הוא יותר אסופת דמואים מאלבום. שירים עם פוטנציאל, שעקב הנסיבות לא טופלו בצורה שמגיעה להם.
משמח מאוד לראות שעכשיו, ארבע וחצי שנים אחרי הנסיון ההוא, עמית ארז חוזר בדיוק בפורמט הרצוי. באמצע הוא הוציא EP עם חמישה שירים ("Black Light"), שדי שמר על אופיו של הדיסק הקודם (גם בו הגיטרה האקוסטית משחקת את התפקיד הראשי), אבל היה הרבה יותר מלוטש ועשיר. עכשיו הוא מוציא אלבום שלם, בו הוא מלווה בחבורת נגנים תותחית (ביניהם אדם שפלן ואור בהיר - חבריו מלהקת "אטליז", אליה הצטרף) ומופק בקפידה ובעושר רב יותר.
שוב לשמחתי, באלבומו החדש וחסר השם (רק השם "עמית ארז" כתוב על העטיפה, כאילו אכן מדובר באלבום ראשון) נכללים כמה משירי הדיסק הראשון, בעיבודים חדשים. דבר שנותן לי הרגשה שאולי הבין ארז בעצמו שלפחות חלק מהשירים שהוציא ראויים למעטפת מהוקצעת יותר.
אחד מהם, Clever and strong, יצא כסינגל הראשון מהאלבום החדש.
תיארתי לעצמי שבהפקה המחודשות ובליווי להקה יודגש דווקא הצד ה-mellow
הטבעי שבשיר. אבל בעוד הבתים שומרים, פחות או יותר על הרוח הזו (תופים דומיננטיים ברקע קצת שוברים אותה), בפזמון מדברות דווקא הגיטרות החשמליות והופכות את השיר במפתיע לרוקנ'רול לרגע. הערבוב מחדש הזה מצליח. התוצאה היא יופי של שיר (אותו אפשר לשמוע ב-My Space של ארז).
ה-B side של הסינגל הזה (גם הוא נמצא ב- My Space של ארז)הוא קאבר מפתיע ל- My Will של מינימל קומפקט.
מפתיע, כי המרחק בין הצליל הקודר והמתכתי של מינימל לחום הטבעי שלו הוא גדול מאוד.
אבל מה שארז עושה מהשיר הזה הופך אותו לשיר שלו לכל דבר. מי שלא מכיר את המקור של מינימל לא יחשוב לרגע שלא מדובר בארז אורגינל. הוא מוריד לו את הטון, מדגיש את הגיטרה האקוסטית ושר בקולו העדין והרך. בכך הוא בעצם מפרמט את השיר מחדש, נותן לו כיוון אחר ושונה מאוד מהמקור. הוא בעצם עושה את מה שהכי חשוב כשעושים קאבר - אם אתה כבר שר שיר של מישהו אחר, תביא אותו מנקודת מבט אחרת, שונה, שחושפת רבדים שלו שלא נראו או לא היו קיימים במקור. אחרת - אתה לא יותר מ"כוכב נולד".
כמו עם Clever and strong, גם כאן התוצאה היא לא פחות ממענגת. ממש עושה חשק לבוא מחר לבארבי ולראות את הופעת ההשקה שלו. נראה לי שכדאי. |