כותרות TheMarker >
    ';

    ברוכים הבאים

    הבלוג של חנה וייס

    הבנה בינדתית, שלום בטיבט, שלום עולמי, זכויות אדם, אחריות אוניברסלית, חינוך למוסר ויצירת חברה אנושית וחומלת אלה הנושאים שמעסיקים אותי היום. פועלת כדי שניקח בחפץ לב את התרופה לאפידמיית העדר המוסר הפוקדת אותנו ושניישם את תרגול המוסר בחיינו.
     
    שכל בעלי התודעה יזכו לאושר בר-קיימא!

    0

    הקשיבו לילדים Listen to the Children - Severn Suzuki

    11 תגובות   יום רביעי, 28/3/12, 20:33

    Listen to the Children - ECO

    Scroll for English transcript

     

    תגובה ל"ילדים יועצים לשלטון" , פוסט של רון קראוס (למה אי אפשר להעלות תגובה?)

    כאן המאמר בניוז 1, על הצעות חוק של ילדים, אליו רון קראוס התייחס בפוסט שלו.

     

    http://cafe.themarker.com/video/2578232/


    1992 UN Earth Summit Rio 

    6:42

    [מחיאות כפיים]

    שלום, שמי סברן סוזוקי, אני מדברת בשם "אק''ו", ארגון איכות הסביבה של ילדים.

    אנחנו קבוצה של בני 12 ו-13 מנסים להביא שינוי: וונסה סוטי, מורגן גייסלר, מישל קוויג ואני.

    גייסנו את כול הכסף לבוא לכאן בעצמנו, לבוא 5000 מייל כדי לומר לכם המבוגרים: עליכם לשנות את דרככם.

    אני נמצאת כאן היום ללא כול אינטרס מוסתר.

    אני נלחמת למען עתידי.

    אבדן העתיד שלי הוא לא כמו להפסיד בבחירות או להפסיד כמה נקודות בניירות ערך.  

    אני כאן כדי לדבר בשם כול הדורות הבאים.

    אני כאן כדי לדבר בשם הילדים שגוועים מרעב סביב העולם שבכיים אינו נשמע.

    אני כאן גדי לדבר בשם אינספור בעלי החיים שמתים בכול רחבי הפלנטה הזאת,

    כי לא נותר להם לאן ללכת.

    אני פוחדת לצאת החוצה בשמש עכשיו, בגלל החורים באוזון.

    אני פוחדת לנשום את האוויר כי אני לא יודעת איזה כימיקלים יש בו. 

    פעם דגתי בוונקובר, ביתי, עם אבא שלי, עד לפני כמה שנים, כשמצאנו את הדגים מלאים בגידולים סרטניים. 

    ועכשיו אנחנו שומעים על בעלי חיים וצמחים שנכחדים, בכול יום, נעלמים לעד. 

    במשך חיי חלמתי לראות את העדרים העצומים של חיות הבר, ג'ונגלים ויערות הגשם, מלאים בציפורים ובפרפרים, אבל עכשיו אני תוהה אם הם בכלל יהיו קיימים כדי שילדיי יזכו לראותם. 

    הם הייתם צריכים לדאוג לדברים האלה כשהייתם בגילי?

    כול זה קורה לנגד עינינו, אבל אנחנו פועלים כאילו שיש לנו את כול הזמן שבעולם ואת כול הפיתרון. 

    אני רק ילדה ולי אין את כול הפיתרונות. 

    אבל אני יודעת שאני רוצה שתבינו שגם לכם אין. 

    אתם לא יודעים לתקן החורים בשכבת האוזון, אתם לא יודעים להחזיר את דגי הסלמון לנחל מת. 

    אתם לא יודעים כיצד להחזיר בעל חיים שכבר נכחד. 

    ואתם לא יכולים להחזיר את היער שפעם גדל איפה שהיום נותר מדבר. 

    אם אתם לא יודעים איך לתקן את כול זה, בבקשה תפסיקו לשבור. 

    כאן אתם אולי נציגי הממשלות שלכם, אנשי עסקים, מארגנים, עיתונאים או פוליטיקאים.

    אבל באמת, האמהות והאבות שלכם, האחים והאחיות שלכם, הדודים והדודות שלכם, כולכם, הילדים של מישהו. 

    אני רק ילדה, אבל אני יודעת שכולנו חלק ממשפחה איתנה אחת, בת 5 מיליארד נפש.

    בעצם, בת 300 מיליארד מינים, והממשלות לעולם לא ישנו את עובדה זו. 

    אני רק ילדה, אבל אני יודעת שכולנו יחד בסיפור הזה וחייבים לפעול כעולם אחד, לקראת מטרה אחת ויחידה.

    בכעס שלי, אני לא עיוורת. ובפחד שלי, אני לא פוחדת לומר לעולם איך אני מרגישה.

    במידנה שלי, אתם מיצרים כול כך הרבה פסולת, אתם קונים וזורקים, קונים וזורקים, קונים וזורקים. אבל ארצות הצפון לא מוכנות לחלוק עם הנזקקים,. גם כאשר יש לנו יותר ממה שאנחנו צריכים, אנחנו פוחדים לחלוק. אנחנו פוחדים לשחרר חלק מה עושר שלנו. 

    בקנדה, אנחנו חיים חיי מותרות, עם די והותר אוכל ,מים ובתים. 

    יש לנו שעונים, אופניים, מחשבים, טלוויזיות. הרשימה יכולה להימשך יומיים.

    לפני יומיים, כאן בברזיל, היינו בהלם כבילינו קצת זמן על ילדים שחיים ברחובות.

    זה מה שילד אחד אמר לי: "הייתי רוצה להיות עשיר. אם הייתי עשיר, הייתי נותן אוכל, בגדים, תרופות ומחסה, חום ואהבה לכול ילדי הרחוב." 

    אם ילד ברחובות שאין לו כלום מוכן לחלוק, למה אנחנו, שיש לנו הכול, עדיין כול כך חמדנים?

    אני לא מסוגלת להפסיק לחשוב שאלה ילדים בגילי, שזה משנה המון איפה אתה נולד. יכולתי להיות אחד מהילדים האלה שחיים בפאבלות של ריו (ברזיל).

    יכולתי להיות ילד שגווע מרעב בסומליה, או קורבן מלחמה במזה''ת או קבצן בהודו.

    אני רק ילדה, אבל אני יודעת שאם היו מוציאים את כול הכסף שמוציאים על מלחמה על מציאת פתרונות לאיכות הסביבה, להביא סוף לעוני ולפתרונות להסכמי שלום, איזה מקום נהדר העולם הזה יכול היה להיות. 

     

    בבית הספר, אפילו בגן, אתם מלמדים אותנו איך להתנהג בעולם.

    אתם מלמדים אותנו לא להילחם עם אחרים, לפתור בעיות, לכבד אחרים, לנקות כשאנחנו מלכלכים, לא לפגוע ביצורים אחרים, לחלוק, לא להיות חמדן.

    אם כן, למה אתם הולכים ועושים את הדברים שאתם אומרים לנו לא לעשות?

    אל תשכחו, בזמן שאתם משתתפים בכנסים האלה, למען מי אתם עושים את זה.

    אנחנו הילדים שלכם עצמכם.

    אתם מחליטים באיזה עולם כולנו גדלים.

    הורים צריכים להיות מסוגלים להרגיע את ילדיהם במילים, "הכול יהיה בסדר, זה לא סוף העולם, ואנחנו עושים הכי טוב שאנחנו יכולים". 

    אבל אני כבר לא חושבת שאתם יכולם להגיד לנו את זה יותר.

    האם אנחנו בכלל בסדר העדיפויות שלכם?

    אבא שלי תמיד אומר, "אתה מה שאתה עושה, לא מה שאתה אומר". 

    טוב, מה שאתם עושים גורם לי לבכות בלילה.

    אתם המבוגרים אומרים שאתם אוהבים אותנו, אבל אני מאתגרת אתכם:

    אנא, שהמעשים שלכם ישקפו את המילים שלכם.

    תודה.

    [מחיאות כפיים]


    20 שנה אחרי - עכשיו תורך - בני 13 עד 30 מוזמנים, סברן סוזוקי בין השופטים לכנס הבא...


    גם ללוויתנים יש מה לומר לנו:

     

    http://cafe.themarker.com/video/2546359/

    הפלסטיק הורג 1.5 מיליון בע''ח ימיים מידי שנה

     

    "יש נוהל" - נתקלתם בזה?

     

    אין ספק שעוד נהלים וחוקים מיותרים. היום, מתוך היכרות אינטימית עם מע' המשפט, אני גם מסיקה שמרבית החוקים בין כה וכה נוסחו בעורמה על מנת לרמות את האנשים הטובים והתמימים בחברה. אני מתביישת. אני רוצה להתגאות. אשמח מאד להתגאות ולרוות נחת מהצלחתם של אחרים, גאווה אמיתית וכנה על מעשים באמת ראויים. אם רוצים לדעת מאיפה כדאי להתחיל לצמצם חוקים, הייתי מציעה לבטל אשפוז כפוי בכלל ולילדים בפרט, לבטל טיפול תרופתי כפייתי בקהילה, לבטל את חוק הנוער שמשרת אינטרסים אפלים ואינו מגן כלל על ילדים, כנ''ל חוק סעד. חוקים לא מגינים על ילדים. בני אדם מגינים עליהם, בני אדם שהם מוסריים בעלי לב חם ופתוח ואוהב וחומל. אם הנך מוצא שאתה עדיין לא אוהב את 'אויבך', צא ולמד. 

     ~  ~  ~

    הנזירה ריטה ממליצה להפחית בנהלים

    הג'יורג'יה גיידסטונס (אבני הדרך של ג'ורג'יה) ממליצות להפחית בנהלים 

    מע' משפט מתוקנת נמצאת בבהוטן - קישור מכאן


    תוכן וקישורים לבלוג ברוכים הבאים

    להצמיח את החמלה: מודל חינוך לבריאות לנוער - מצגת

    ראייה ארוכת טווח: חיים קודמים - מדע ותיעוד

    6:42

    http://www.youtube.com/watch?v=TQmz6Rbpnu0

    [Applause]

    Hello,I'm Severn Suzuki, speaking for ECO, the Environmental Children's Organization.

    We are a group of 12 and 13 year olds trying to make a difference:

    Vanessa Suttie, Morgan Geisler, Michelle Quigg and me.

    We've raised all the money to come here ourselves, 

    to come 5000 miles to tell you adults: YOU MUST CHANGE YOUR WAYS.

    Coming up here today I have no hidden agenda. 

    I am fighting for my future. 

    Losing my future is not like losing an election or a few points on the stock market.

    I am here to speak for all generations to come.

    I am here to speak on behalf of the starving children around the world whose cries go unheard. 

    I am here to speak for the countless animals dying across this planet, 

    because they have nowhere left to go. 

    I am afraid to go out in the sun now, because of the holes in our ozone. 

    I am afraid to breathe the air because I don't know what chemicals are in it. 

    I used to go fishing in Vancouver, my home, with my dad, until just a few years ago, we found the fish full of cancers. 

    And now we hear of animals and plants going extinct, every day, vanishing forever.

    In my life I have dreamt of seeing the great herds of wild animals, jungles and rainforests, full of birds and butterflies, but now I wonder if they will even exist for my children to see. 

    Did you have to worry of these things when you were my age?

    All this is happening before our eyes, and yet we act as if we have all the time we want and all the solution. 

    I'm only a child and I don't have all the solutions. 

    But I know, I want you to realize, neither do you. 

    You don't know how to fix the holes in our ozone layer, you don't know how to bring the salmon back up a dead stream. 

    You don't know how to bring back an animal now extinct.

    And you can't bring back the forest that once grew where there is now a desert. 

    If you don't know how to fix it, please stop breaking it. 

    Here, you may be delegates of your governments, business people, organizers, reporters, or politicians. 

    But really, your mothers and fathers, sister and brothers, aunts and uncles, and all of you, are someone's child. 

    I'm only a child, yet I know we are all part of a family, five billion strong. 

    In fact, 30 million species strong, and borders and governments will never change that. 

    I'm only a child, yet I know we are all in this together, and should act as one single world, towards one single goal. 

    in my anger, I am not blind. And in my fear, I am not afraid of telling the world how I feel. 

    In my country, you make so much waste, you buy and throw away, buy and throw away, buy and throw away. And yet, northern countries will not share with the needy, even when we have more than enough, we are afraid to share. 

    We are afraid to let go of some of our wealth. 

    In Canada, we live the privileged life, with plenty of food, water and shelter. 

    We have watches, bicycles, computers, television sets. The list could go on for two days. 

    Two days ago, here in Brazil, we were shocked when we spent some time with some children living on the streets. 

    This is what one child told us: "I wish I was rich. And if I were, I would give all the street children food, clothes, medicines, shelter, and love and affection."

    If a child on the streets who has nothing is willing to share, why are we who have everything still so greedy? 

    I can't stop thinking that these are children my own age, that it makes a tremendous difference where you are born. That I could be one of those children living in the favelas of Río.  

    I could be a child starving in Somalia, or a victim of war in the Middle East, or a beggar in India. 

    I am only a child, yet I know, if all the money spent on war was spent on finding environmental answers, ending poverty and finding treaties, what a wonderful place this earth would be. 

    At school, even in kindergarten, you teach us how to behave in the world. 

    You teach us to not fight with others, to work things out, to respect others, to clean up our mess, not to hurt other creatures, to share, not be greedy. 

    Then why do you go out and do the things you tell us not to do? 

    Do not forget why you are attending these conferences, who you're doing this for. 

    We are your own children. 

    You are deciding what kind of a world we are growing up in. 

    Parents should be able to comfort their children by saying: "Everything's going to be alright. It's not the end of the world, and we're doing the best we can."

    But I don't think you can say that to us anymore. 

    Are we even on your list of priorities?

    My dad always says: "You are what you do, not what you say." 

    Well, what you do makes me cry at night. 

    You grownups say you love us, but I challenge you: Please, make your actions reflect your words.

    Thank you. 

    [Applause]

     

     

    therealjannaweiss.blogspot.com

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/4/12 20:31:

      צטט: שרה בכור 2012-04-02 01:37:14

      הילדה מדהימה ודבריה עוד יותר, תודה עמוקה לך

       

       

      הילדה היא רק חלק זעיר מכל הפוסט הרחב והעמוק הזה.
      זה מה שמצאת לנכון לקחת ממנו ?

        10/4/12 22:08:
      למאיה, לחופר, לשרה ולכול מי שכיכב ולא כתב, ולכול מי שקרא... תודה רבה!
        10/4/12 19:05:
      ****תודה שהבאת מדהים
        2/4/12 01:37:
      הילדה מדהימה ודבריה עוד יותר, תודה עמוקה לך
        31/3/12 21:01:
      יופי של שיתוף, אהבתי את הפוסט :)
        31/3/12 18:23:
      שגיאות כתיב הסיטו, מסיטים, טינופת
        31/3/12 16:44:

      תודה לכן נשים יקרות. אקדיש כאן לבונבונייטה ולקופים הכלואים, לטיבטים ולכולנו. כולנו קשורים, מקשה אחת. כולנו משפחה אחת. מנהל בית ספר בישראל (גן חובה עד יב') אמר לי: "אנחנו לא נאצים, אנחנו לא הופכים אנשים לסבון". כאשר אנחנו מודדים את עצמנו ודורשים מעצמנו על פי הרף הנמוך ביותר למוסריות שקיים, התוצאה מתבקשת. לא נעים, אני מצטערת. לחרטה יש מקום מאד חשוב בתרגול התודעה ובהפיכתנו ההדרגתית לאנשים חומלים. הגרמנים כבר לא הופכים אף אחד לסבון... היום הם חברים טובים שלנו, ואנחנו בהחלט יכולים להפסיק לגרוס ילדים וקופים ושאר בני אדם ובעלי חיים (להפסיק ניסויי מעבדה על בע''ח בכלל, למשל). 

       

      לגבי סימום הנוער שהזכרת, ציפי, שמתי קישורים פה בהמשך.

       

      אני מגייסת כסף להצלת ילד כלוא. קצה הקרחון מופיע בניוז 1. מדובר בבן של בלוגרית שתורמת לחברה. אנחנו זקוקים ל-32 אלף ש''ח. אולי הרווחה או הסיוע המשפטי או הביטוח הלאומי או קרן כלשהי של הכנסת יהיו מוכנים לממן? אודה לכם פניה דרך הדואר בקפה. נראה לי סכום פעוט להצלת חיים של ילד. הוא בן 12, כלוא כבר מעל 3 שנים. גייסתי והוצאתי בסדר גדול של 300 אלף ש''ח (או יותר) כדי לעמוד במתקפה המשפטית שלי שנערכה שנתיים וחצי, ובזכות רבים שתמכו ועזרו, בני ניצל. תודה שלא הרגתם אותו - לא כול ההורים ברי מזל. המורים הטיבטים אומרים שבני יחלים לחלוטין. נקווה. אשמח לעזור להחלים את כול הפגועים, משני הצדדים. אתמול פגשתי אישה שמלמדת חוגי אמנות למשפחות עם אלימות במשפחה, כדי לשפר תקשורת בין בני המשפחה. אמרתי לה שזה אחד הרעיונית הנפלאים ביותר ששמעתי. הארכיבישוף דסמונד טוטו הוביל את הריפוי החברתי של דרום אפריקה. בהחלט אפשרי לעשות דבר דומה אצלנו. 

       

      בראייה רחבה יותר, טיבט היא גג העולם, ונקראת גם הקוטב השלישי. קרחוניה נמסים, והסינים מסיתים או שכבר הסיתו את מסלול נהר הברהמהפוטרה (בטיבטית: יארלונג זאנגפו), נהר שמספק מים למאות מיליוני הודים. כול מימי אסיה באים מהרי ההימאלייה הטיבטים המושלגים. אסיה מתייבשת - זה כולל גם את סין. 

       

      יש גם צורך להפסיק ייצור ושימוש בפלסטיק באופן מיידי וגורף ולהתחיל לנקות את כול התינופת והרעלים. מחלות סרטן ואוטיזם רק בסימן עלייה היום, כנראה בגלל חיסונים (רעלים שמוחדרים לגוף) ורעלים שנשפכים לסביבה, כולל תרופות המיוצרות על בסיס נפט שעוברות דרך השתן למחזור המים ולמקורות המים. נא לחדול מפעילות פוגענית בכלל. אם כולנו ניישם עקרונות ופיתרונות שמיושמים באוניברסיטה ליחפנים, נוכל לחיות חיים בריאים ומאושרים עם צריכת מוצרים מתכלים וממוחזרים, עם תוחלת חיים ארוכה ועם איכות חיים גבוהה. 

       

      בברכה לאושר למען כולם ללא יוצא מן הכלל

       

      ~  ~  ~

      תחליפי ריטלין: מדיטציה ואומגה 3 ממרווה מרושתת (שמן דגים כבר לא אקטואלי)

      הנה עדויות על האומגה 3, כולל טיפול בבעיית קשב וריכוז לאחר ריטלין

      (אני משווקת, ניתן לרכוש דרכי כאן)

      http://www.youtube.com/watch?v=I-GkjwFsSsk

      עוד 3 עדויות של מרוולס

      מדיטציה לילדים

      בבוהטן - חינוך לאושר לאומי גולמי

      לגבי חינוך - אני מפנה לשלש תגובות שלי כאן לספרים ולקישורים.

        30/3/12 15:15:
      מדהים! באמת הגיע הזמן להקשיב!!
        30/3/12 09:31:
      כוכב לך שהבאת ולילדה המדברת נחרצות ומשאירה את המבוגרים ...שותקים.
        29/3/12 10:23:
      חנה. אישה יקרה ומבורכת. תודה על המסרים. זה כל כך ברור שהילדים של היום הם המורים הרוחניים של ההווה והעתיד. מתנגדים לכל מסגרת מקובעת שנקבעה לפני עשרות שנים (ואז מתייגים אותם כבעלי בעיות קשב וריכוז..כי הם לא יכולים להיות בקשר לאטימות ולחוקים המקובעים של האנושות יותר!). יש להקשיב להם, לפנות להם את הבמה. הם מביאים איתם ערכים חדשים לחיזוק האידווידואל ולהנהגת האנושות. תודה על הפוסט. ההפצה שלך עושה את שלה. ברכות ואהבה
        29/3/12 09:54:
      יותר ויותר אנשים מבינים את האמיתות הבסיסיות האלה היום. נקווה רק שמספיק אנשים יבינו אותן לפני שיהיה מאוחר מדי.

      פרופיל

      חנה וייס
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      פיד RSS

      ארכיון