שני צעדים קדימה, אחד אחורה /דודי רצם.

את צעדיי הראשונים זוכרים הורי ומכרי.

חששות ואי יציבות ליוו את צמיחתי...

גדלתי... ולבגרות הגעתי.

לצבא גויסתי, בגאווה תרמתי,סיימתי.

שם למדתי לשקול את צעדיי.

בצעד ימין נכנסתי לחופה עם חברה,אישה, רעיה- שמה טליה.

בצעדים בטוחים התקדמנו ואת קיננו בנינו.

לצעוד קדימה זאת מטרתנו מימים ימימה.

בעליה... פסענו בצעדים קטנים והראש תמיד קדימה

במדרון...פסענו בצעדים גדולים הראש נטה אחורה.

כך שמרנו איש את רעהו .

לעתים, צעדנו חרישי על בהונות רגליים...

לעתים רקענו ברגלינו כ"שעטת הסוסים".

לעתים פסענו  " -שני צעדים קדימה, אחד אחורה".

צעד, שעל והנה אנו בעשור השלישי.

משלושת העשורים שעברנו,חלקם נשמח לזכור...אותם ננחיל לילדינו.

נלווה את צעדיהם כפי שהורינו עשו מדור לדור.

את דרכם של ילדינו בעתיד בל נחסום, רק במורשת העבר נצעידם.

שנאמר במקורות-"תחת אבותיך יהיו בניך".

"בואי רעייתי, חמדתי, נצעד יד ביד לחוף הכיסופים.

נצפה בשקיעה ונביט באדווה, עד בואה של רוח חזקה ועימה גל גדול

שיציף את רגלנו וימחק את צעדינו.

עוד יום מבורך חולף על פנינו".

מצורף איור: "שני צעדים קדימה אחד אחורה".