חלפו מספר ימים מאז הפוסט האחרון שכתבתי...

המסתורי שלי כתב לי הודעה...הודעת געגועים קצרה...אחרי שלא תיקשרנו במשך שבועיים...

כמה תמוה בעיניי, אך המסתוריות רוקמת  לעתים עור וגידים. האם לבסוף נפגש במימד מציאותי ? אין לדעת,

בינתיים שם המשחק הוא: מאהבים וירטואלים של מילים ומטאפורות...

כשאני מאמצת את מחשבתי, אני נזכרת שפעם, לפני מספר חודשים, ביקשתי מהיקום לגרום לי להכיר גבר שיתאהב בי דרך מילותיי לפני הכל...משום שהמילים הן המשקפות את פנימיותי...אני נוגעת דרכן בנפש האחר. מתקלפת דרכן כלפי העולם. אנשים שאינם מכירים אותי יגיבו אלי דרך מראי החיצוני. המשיכה המינית תהיה תחילה משום נשיותי והכריזמה שבה ניחנתי. זו  הדרך הקלה לגרום לתגובה גברית. אולם תגובה ורבלית למחשבותיי הן המסוגלות להפשיט אותי פנימית, להפשיט את זה שמולי פנימית, כך נוצר חיבור רוחני, שהוא מתעצם לפני החיבור הפיזי...במידה וניתנת ההזדמנות...וזו אולי הבשורה המשמחת של עולם המדיה המאפשרת לאנשים וורבלים להתקרב לאחרים באמצעות כתיבה...עוד בטרם נפגשו...

במקרה של המסתורי שלי, נפגשנו ,אך פגישתנו לא היתה מעולם לבד . קשיי המרחק הגאוגרפי מהווה מכשול בשלב זה, אך באמונה רבה, אני מניחה שאם נועדנו להפגש ולהעמיק את קשרנו למציאות , גם זאת יקרה בהמשך...

שוב קלחנו בשיחת פייסבוק, צאט של שעתיים.

אני יודעת שאני מעוררת בו מחשבות רבות על החיים, רבדי שיחה שלא שוחח עם אף אחת מלבדי, לאורך חייו.

ניתן בנקל להבחין בכך. ללא ספק רבדי השיחה שלנו מקרבים אותנו כבני אנוש, עד כי קיימת הציפיה מפעם לפעם להגיע לשיחות ברומו של עולם המשלבות את האנרגיה הנשית שלי והגברית שלו.

נסתרות דרכי האל, אני משתדלת לא לנתב את האנרגיה שלי רק כלפיו, משום שיתכן שכל מה שנועדנו הוא להסתפק בסופו של דבר בשיחות עמוקות...אולם מנגד, ללא ספק, הוא הגבר שסקרנותי כלפיו גוברת מפעם לפעם...

וכאחת הנוטה לא לגלות עניין בכל עובר אורח, יש משהו בתקשורת בינינו שכך או אחרת כובשת אותי, ואני בטוחה שגם אותו, בדרכו שלו...

המקום הקטן בו אני מתגוררת כעת...המקום המרגיש לי כמחנק לעתים, לעתים אני חשה כמו אחת שנמצאת  כ"ראש לשועלים". מה החוכמה להצליח במקום כה קטן כשאין לי באמת מתחרים בתחומיי השונים...מנגד, לעתים לא החוכמה מנצחת, כי אם הצדק...הצדק שהניח אותי בפריפריה בשלב זה של חיי כדי להטיב עמי במציאות כלכלית המאפשרת לי שלא לטבוע במצולות הים. דברים חיוניים מתרחשים כאן לטובתי. אין לזלזל בכך. האפשרות לצמוח כלכלית, האפשרות להתעסק באהבת הבמה שלי דווקא במקום הקטן הזה...וכעת גם הצעה לכתוב בעיתון המקומי. לא משהו שאפשר להתעשר ממנו, אך להתעשר נפשית זו מטרתי בגלגול הזה...

בפגישה עם העורך הוא שמח להעניק לי טור של ביקורת ספרותית על ספרים שבחרתי לכתוב אודותם...אולם, לטענתו, קהל הקוראים של טורים ספרותיים אינו גבוה...

והרי הכתיבה כשלעצמה ללא קהל לא בהכרח תניב את המטרה שלשמה כותבים ביקורת ספרותית.

כמו כן, הציע לי העורך לקחת חלק נכבד יותר בעיתון. עריכת תוכן או כל דבר אחר שימצא חן בעיניי...

בשלב זה, אני מנסה לאמץ את מוחי, להעלות רעיונות לכתיבה, על מה היה מעניין אותי לכתוב. ואם אענה להצעת העריכה- במה הדבר כרוך ? אינני עורכת מקצועית, למרות שהייתי מעונינת להתעסק בעריכה לשונית בעתיד. אך קיימת בי האבחנה לברור חומרי כתיבה, להעלות אותם על הכתוב, לארגן את התכנים בסדר הגיוני...לשם כך קיימת הכותרת עורכת תוכן...

הייתי שמחה לשמוע את הצעותכם...נושאי כתבה שיכולים לעניין קוראים...