סבא שלי מאיר היה ילד קטן כשעלה עם הוריו ממרוקו.

תוך חמש שנים מאיר הקטן כבר היה תלמיד מצטיין

בבית הספר החקלאי כדורי, שעם חניכיו נמנים אנשי

שם רבים. את סבתא פורטונה פגש ליד קרית מלאכי,

כשהמתין לאוטובוס באחת מנסיעותיו לבקר את הוריו

בבאר שבע. סבא מאיר התאהב כמו שרק צעירים

חולמניים יכולים להתאהב, ומייד פצח במסכת חיזורים

נלהבת שנמשכה למעלה מחצי שנה. מה לא עשה סבא

כדי לכבוש את ליבה של פורטונה שלו. קטף לה חרדלים 

ועיריות בשדות ליד ניר בנים, גדש דפים על דפים בחרוזי

אהבה מופלאים בלילות, אפילו ניסה למצוא היכן גר אביה

ולעלות אליו לבקש את ידה. אולם סבתא פורטונה, שהייתה

גאוותנית לא קטנה ובגילה המופלג (היא הייתה מבוגרת

מסבא באחת עשרה שנים) עוד לא זכה גבר אחד אפילו

לטעום את טעם שפתייה האדומות, התנכרה.  עוד סבא מטקס

עצה ומבקש דרך אל ליבה של סבתא פורטונה, פרצה מלחמה,

וסבא, עם חבריו לשנת הלימודים האחרונה, מתנדב תוך זיוף

גילו ומצטרף לשיירות העולות לירושלים הנצורה.ביום השלישי

לגיוסו הוחש סבא לבית החולים בתל ליטוינסקי, וזאת מבלי

שזכה לחוות את אימת הקרב או לחולל מעשה גבורה. אחוז

חלומות אודות פורטונה שלו שוטט סבא באזור המשלט הקטן,

ראשו בעננים ורגליו כושלות אל תוך באר עתיקה. שתי רגליו

נשברו ומחצית הבוקר שכב שם מיוסר ומלא בושה עד שאחד

הפוליטרוקים חיפש מקום להתבודד ושמע את גניחותיו של סבא

עולות ממעמקים.

שבועות ארוכים היה סבא מוטל על מיטת חליו, וכל אותו זמן לא

משה ממנו דמותה של אהובתו הנשכחת.

ביום בו הגיעה אוניית הנשק אלטלנה לחוף כפר ויתקין, לא עמד

סבא עוד בגעגועים העזים, סחב ג'יפ ישן שחנה ליד חדר האוכל

ופתח בדהרה דרומה, לנגב, אל אהובתו. ליד גדרה הדלק אזל

וסבא המשיך ברגל, למרות חולשת גופו וייסורי המאמץ של האיברים

המחלימים.  גופו בגד בו וקרס תחתיו ליד הכפר הערבי מסמיה.

מזל גדול נפל בחלקו שמצאוהו בניו של השיח' עסקאר, אשר היה

ידוע במתינותו וקשריו הטובים עם היישוב העברי. בני השיח', אשר

מצאו את סבא מוטל בצד הדרך, קודח וממלמל "פורטונה פורטונה",

הביאוהו לבית אביהם. אותה שעה התארח אצל השיח ידידו אלברט

עזרן, איש קריית מלאכי שהיה מנהל קשרי מסחר ערים עם השיח'.

האורח כמו נפל מן השמיים על השיח', שפנה אל ידידו ואמר לו

"הבחור הזה הילד הזה חולה, יא אלברט. אני לא יכול לטפל בו כאן

בכפר. הימים ימים קשים ולא אוכל להגן עליו. בחייאת אבו פורטונה,

תיקח אותו איתך למקום של היהוד!"

אלברט עזרן מדד את הבחור המוטל לרגליהם בעינו היחידה, שריד

לפציעתו הקשה, ואמר כי אכן צודק השיח' ומוטב כי ייקח את הבחור

עמו לקרית מלאכי.

סבא היה מחוסר הכרה משך שלושה ימים, ומשהתעורר היה משוכנע

כי הוא בגן עדן. ליד מיטתו, יושבת זקופה ומביטה בו בדאגה, מי אם

לא אהובתו פורטונה? האושר היה למעלה מיכלתו של סבא לשאת, והוא

מת במקום.

וסבתא פוטונה? סבתא פורטונה נותרה בבתוליה עד גיל מאוחר ולא

בלי סיבה - סבתא פורטונה אהבה נשים. עד אותו יום לא ידעה מגע

גבר ולא מאותו יום ועד יום מותה.