"אני חושב שיש לה חום.." הוא יוצא מהחדר (הבעל שלי) בעודו מתנשף, חרד משהו למשמע/ להרגשת התגובה שלי.

 טוב, אני נושמת לאיטי, "עכשיו לחשוב...היום יום שני, מחר יש לי פגישה חשובה בעבודה, טוב אז אני אצא אחריה הביתה. לא ! זה לא טוב! מחרתיים יותר טוב לי להיות בבית כי יש לי יום יותר פנוי אבל אויייש שכחתי, הוא (הבעל) לא יכול מחר להשאר בבית..ישיבה, הוא כבר הזהיר אותי מראש שהוא חייב להגיע לעבודה, רגע מה יש לי מחר ?

טוב, אני אזעיק את אמא שלי, זה רעיון ! לא! אמא שלי לא יכולה מחר, יש לה משכורות להכין...גם כן היא עם כל המחוייבויות האלה שלה בגיל 50+,  לא יכולה קצת להתחשב בי ?

אז יש את אמא שלו. נו...סוף סוף היא תבלה זמן איכות עם הנכדה שלה ואני אוכל ללכת לעבודה בראש שקט. שיט!! היא מחר בכנס מטעם העבודה !

די! אני ממש חייבת לעשות שיחה עם כל המשפחה הזאת. זה לא ייתכן שהכל יפול עליי. אם יש לה חום היא בטח תצטרך לראות רופא, מתי אני אדחוס את ז-ה ? הוא מקבל רק בבקרים השבוע.

טוב, שוב אליי, מחר אני אוכל לדבר עם "נ" שתחליף אותי בראיונות ובפגישה ואז אולי אני אקבע עם אבא שלי שיבוא להחליף אותי, טוב אז יש לי תוכנית, אפשר לנשום.

ואז אני תופסת את עצמי...עומדת בדלת, טרם סגרתי אותה אחרי, טרם הנחתי את מפתחות המכונית, עוד לא ראיתי את הילדה בכלל! אני לא באמת יכולה לדעת אם יש לה חום או שהבעל מעט היסטרי/פרנואיד!!

אני ניגשת לחבילה המתוקה והקטנה שלי, מנשקת אותה במצח הקטן והלבנבן שלה מוכנה לרע מכול...מה שיהיה יהיה - אם אני צריכה להשאר מחר בבית אז אני אשאר ואקדיש לה את כול כולי. אני אשב ואקריא לה סיפורים, אצפה איתה בקלטות של "המבולבל", אשיר לה את כל שירי החג שאני מכירה ושלמדתי במסיבות של הילדים השנה....

יו!!!!!!!!!!!!!!!!! איזה מזל!!!!!!!!!!!!!!!!!! אין לה חום!!!!!!!!!!

לפעמים אני חושבת שהעולם שלנו ההורים הוא פשוט עולם מטורף!!