כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    תגובות (8)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      2/4/12 11:52:

    צטט: forte nina 2012-03-31 17:41:05

    דווקא אנושיותו כמו הגמגום או העילגות והצניעות בה הוא פקפק ביכולתו להנהיג הם סוד קסמו. בכלל כריזמה כתכונה בעלת הילה אניגמטית, אינה משוייכת באופן טבעי לזה שחושב שנולד מנהיג או לזה שמטיב להבליט את עצמו. אלא הרבה פעמים חינניות הנובעת מפשטות,  גורמת לערב רב של אנשים להיות מוקסמים מאנשים כאלה. פוסט מעולה בלי שום קשר אם משה היה או שהוא רק סמל למנהיג.

     

    תודה

      2/4/12 11:50:

    צטט: גלית א' 2012-03-31 16:36:48

    ירוחם משל???

    למה התנפלת דווקא לירוחם? הוא לא ערך את מלחמת האחים הראשונה בין ישראל ליהודה, הוא גם לא משך את העם למרד חסר סיכוי מול הרומים שבעקבותיו נהרגו יותר מחצי מיליון יהודים ונגזר דינו של הישוב בארץ, הוא גם לא מי שחיסל את האופציה הירדנית ממרום סרבנותו? (אבל תודי שהרמת לי להנחתה).

     

    פוסט מרתק ומאלף, כמו כל הסדרה. 

    תודה. צריך להגיד משהו לילד (מעבר למופע הנסים והקסמים) בהתקרב חג הפסח. יהיה עוד פרק אחד ונראה לי שאסיים את הסאגה.

      2/4/12 11:46:

    צטט: אלונ 2012-03-30 23:01:34

    יפה מאוד. אכן, "לא קם נביא בישראל כמשה"...


    שני ציטוטים צצו בזמן הקריאה. הראשון של טרי פראצ'ט שדן באלים של רועי-צאן:

    “The merest accident of microgeography had meant that the first man to hear the voice of Om, and who gave Om his view of humans, was a shepherd and not a goatherd. They have quite different ways of looking at the world, and the whole of history might have been different. For sheep are stupid, and have to be driven. But goats are intelligent, and need to be led.” 

     

    לא כל כך מבין בזואולוגיה כדי לרדת להבדל ברמת המשכל בין כבשים לעזים (בשל החום המדברי נדמה לי שאצלנו מדובר בעזים), אבל בהחלט אפשר להתייחס למנהיג כ"רועה" - כתואר פטרוני - כאילו אנו האנשים משולים לבהמות שצריכות פטרון חכם שיורה לה מה לעשות. נדמה לי שבאופן בו מוצג המושג בסיפורו של משה - מובלט הנושא של הדאגה לפרט מתוך העדר (הגדי שברח). חוצמזה שבהקשר האקטואלי יש לזה פירוש מודרני קרי האנשים (בעם) הם טיפשים כמו כבשים ולכן ניתן להונות אותם, ואם חלילה תתגלה ההונאה - להשתמש בטקטיקה הידועה של להסית אותם שכן בכבשים עסקינן.


    והציטוט השני, שדנת בו בפרק הקודם, מסביר אולי את הצד השני במשוואה בין מנהיג כמשה לאנשי ההון-שלטון-בטחון-עיתון של ימנו:


    יא וַיֹּאמֶר--זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם:  אֶת-בְּנֵיכֶם יִקָּח, וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, וְרָצוּ, לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ.   יב וְלָשׂוּם לוֹ, שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים; וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ, וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי-מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ.   יג וְאֶת-בְּנוֹתֵיכֶם, יִקָּח, לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת, וּלְאֹפוֹת.   ידוְאֶת-שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת-כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם, הַטּוֹבִים--יִקָּח; וְנָתַן, לַעֲבָדָיו.   טו וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם, יַעְשֹׂר; וְנָתַן לְסָרִיסָיו, וְלַעֲבָדָיו.   טז וְאֶת-עַבְדֵיכֶם וְאֶת-שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת-בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים, וְאֶת-חֲמוֹרֵיכֶם--יִקָּח; וְעָשָׂה, לִמְלַאכְתּוֹ.   יז צֹאנְכֶם, יַעְשֹׂר; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לוֹ לַעֲבָדִים.   יח וּזְעַקְתֶּם, בַּיּוֹם הַהוּא, מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם, אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם; וְלֹא-יַעֲנֶה יְהוָה אֶתְכֶם, בַּיּוֹם הַהוּא

     

    כן זו ההקדמה של תנ"כינו לספר מלכים, ועדיין שרים אצלנו "דוד מלך ישראל", ועדיין מצפים ומתפללים לבואו של המלך (המשיח) - האם אנחנו שיאני העולם בהתעלמות ממקורותינו?

      1/4/12 08:20:

    השאלה היא אם היום מנהיג כמשה היה מנסה להיבחר - מי היה תומך בו? יכול להיות שהבעיה היא לא בנבחרים אלא בנו ציבור הבוחרים?

     

    צטט: shabat shalom 2012-03-30 19:47:26

    סיפור מנהיגותו של משה בתנך הוא אחד הסיפורים הכי ריאליסטים והחכמים שקימים בו 0מבלי להיכנס בכלל לויכוח אם משה היה כזה או אם בכלל היה מנהיג ששמו משה). המנהיג אינו מנהיג רק בגלל שמונה להיות מנהיג. המנהיג הוא בעל תכונות המשכנעות את צאן מרעיתו בכוחו להנהיג. עכשיו, שים לב שמשה הי כבד פה: דהינו לא יכול לשווק את עצמו, ולפתות את עמו. ומשה לא רוצה את המנהיגות. הוא צנוע. הוא לא אוצר "אני אנווט, אני אנהיג". הוא נוקט שני מכשירים הכי יעילים למנהיג: 1. הוא מציג שליחות 2. הוא מהוה דוגמא אישית בהתנהגותו. 3. מסרב לקבל פרסים על תפקידו. היותו ,כבד פה" היא התכונה החשובה ביותר לאיכותו כמנהיג. הוא לא יכול ולא צריך ולא רוצה לעבוד בעיניים של העם שלו. הוא מתבסס על אמינות. עכשיו תשוה אותו עם ההיפוך שמנהיג אותנו כעת...

     

      31/3/12 17:41:

    דווקא אנושיותו כמו הגמגום או העילגות והצניעות בה הוא פקפק ביכולתו להנהיג הם סוד קסמו. בכלל כריזמה כתכונה בעלת הילה אניגמטית, אינה משוייכת באופן טבעי לזה שחושב שנולד מנהיג או לזה שמטיב להבליט את עצמו. אלא הרבה פעמים חינניות הנובעת מפשטות,  גורמת לערב רב של אנשים להיות מוקסמים מאנשים כאלה. פוסט מעולה בלי שום קשר אם משה היה או שהוא רק סמל למנהיג.

      31/3/12 16:36:

    ירוחם משל???

    פוסט מרתק ומאלף, כמו כל הסדרה. 

      30/3/12 23:01:

    יפה מאוד. אכן, "לא קם נביא בישראל כמשה"...


    שני ציטוטים צצו בזמן הקריאה. הראשון של טרי פראצ'ט שדן באלים של רועי-צאן:

    “The merest accident of microgeography had meant that the first man to hear the voice of Om, and who gave Om his view of humans, was a shepherd and not a goatherd. They have quite different ways of looking at the world, and the whole of history might have been different. For sheep are stupid, and have to be driven. But goats are intelligent, and need to be led.” 


    והציטוט השני, שדנת בו בפרק הקודם, מסביר אולי את הצד השני במשוואה בין מנהיג כמשה לאנשי ההון-שלטון-בטחון-עיתון של ימנו:


    יא וַיֹּאמֶר--זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם:  אֶת-בְּנֵיכֶם יִקָּח, וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, וְרָצוּ, לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ.   יב וְלָשׂוּם לוֹ, שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים; וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ, וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי-מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ.   יג וְאֶת-בְּנוֹתֵיכֶם, יִקָּח, לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת, וּלְאֹפוֹת.   ידוְאֶת-שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת-כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם, הַטּוֹבִים--יִקָּח; וְנָתַן, לַעֲבָדָיו.  טו וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם, יַעְשֹׂר; וְנָתַן לְסָרִיסָיו, וְלַעֲבָדָיו.  טז וְאֶת-עַבְדֵיכֶם וְאֶת-שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת-בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים, וְאֶת-חֲמוֹרֵיכֶם--יִקָּח; וְעָשָׂה, לִמְלַאכְתּוֹ.  יז צֹאנְכֶם, יַעְשֹׂר; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לוֹ לַעֲבָדִים.  יח וּזְעַקְתֶּם, בַּיּוֹם הַהוּא, מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם, אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם; וְלֹא-יַעֲנֶה יְהוָה אֶתְכֶם, בַּיּוֹם הַהוּא

      30/3/12 19:47:
    סיפור מנהיגותו של משה בתנך הוא אחד הסיפורים הכי ריאליסטים והחכמים שקימים בו 0מבלי להיכנס בכלל לויכוח אם משה היה כזה או אם בכלל היה מנהיג ששמו משה). המנהיג אינו מנהיג רק בגלל שמונה להיות מנהיג. המנהיג הוא בעל תכונות המשכנעות את צאן מרעיתו בכוחו להנהיג. עכשיו, שים לב שמשה הי כבד פה: דהינו לא יכול לשווק את עצמו, ולפתות את עמו. ומשה לא רוצה את המנהיגות. הוא צנוע. הוא לא אוצר "אני אנווט, אני אנהיג". הוא נוקט שני מכשירים הכי יעילים למנהיג: 1. הוא מציג שליחות 2. הוא מהוה דוגמא אישית בהתנהגותו. 3. מסרב לקבל פרסים על תפקידו. היותו ,כבד פה" היא התכונה החשובה ביותר לאיכותו כמנהיג. הוא לא יכול ולא צריך ולא רוצה לעבוד בעיניים של העם שלו. הוא מתבסס על אמינות. עכשיו תשוה אותו עם ההיפוך שמנהיג אותנו כעת...

    והגדת לבנך פרק ג' – להכות בסלע

    8 תגובות   יום חמישי, 29/3/12, 21:27

    עם ישראל זכה לשורה ארוכה של מנהיגים – דוד המלך, בר כוכבא, יצחק שמיר, ירוחם משל, ואפילו בנימין נתניהו – אך עם כל הכבוד למנהיגינו לכל אורך הדורות – מי שנחשב למנהיג המנהיגים בפער עצום אחרי כל הבאים אחריו הוא משה רבינו. לא סתם זוכה משה בתואר, שכן עם כל הכבוד לנסים ולמעשי הקסמים בסיפור יציאת מצריים, נראה ש"המכה המשמעותית ביותר בסלע" היא להפוך מאות אלפי אנשים לעם, לקחת אנשים שבמשך ארבע מאות שנה התבססו בארץ זרה ולשכנעם ללכת אל הלא נודע, לקחת אנשים דור שני של עבדות ולשכנע אותם להאמין שהם אינם תלויים רק ברצונו הטוב (או הלא טוב) של מנהיג זר, ומה שקשה מכל לשכנע אותם להאמין בעצמם.

     

             

    ''

     

    סוד מנהיגותו של משה מתועד היטב במסורת היהודית. נהוג לציין את הכשרתו בתקופת שהותו במדבר, כרעה צאנו של יתרו. מכאן הפכה רעיית צאן כשם נרדף למנהיגות ולא סתם, כיוון שלרועה הצאן יש אחריות כלפי כל גדי בעדר. בעצם היהדות מניחה כאן את האבן הראשונה של הפירמידה ההפוכה. במקום המבנה המוכר בו העם קיים בשביל המנהיג, המנהיג קיים בשביל העם.

     

    מלבד ההכשרה, המסורת מציידת את משה בשתי מידות חשובות. הראשונה היא כבדות פה. אילו ניסה משה להשתתף כיום בתחרות "פוליטיקאי נולד" הוא לא היה עובר את דרישות הסף המינימליות, ובמילים אחרות הוא לא היה עובר מסך. גמגומו של משה היה כל כך בעייתי עד שהשם הצמיד לו את אחיו אהרון בתור עוזר על מנת שישמיע את נאומיו. בעצם סיפורו של משה מציע לנו מודל מאוד ברור בין הנהגה (משה) לכהונה (אהרון). המנהיג מציע את החזון, בעוד הכהן משמש שופר לאותו חזון (אולי כדאי לחכמי הדת להציץ שוב בסיפור היציאה, כדי להיזכר בסידור העבודה מי מביא בשורה ומי מפיץ אותה). היום קשה לחשוב על מנהיג שאינו מעסיק ספר, וסטייליסט צמוד. אבל הניגודית הרבה בין משה רבינו למנהיגינו, מוזכרת במדרש על כבדות הפה. משה "רכש" את הגמגום שלו בזכות בחירה בגחלים לוחשות במקום זהב. במילים אחרות המסורת מרמזת לנו שמנהיג אמיתי לא ינהה אחר כסף וטובות הנאה אישיות, לא בית בקיסריה ולא דירת יוקרה במגדלי אקירוב.

     

    המידה השנייה שהמסורת מציידת את משה הוא סירובו להיכנס לנעלי המנהיג. משה חש שהוא אינו הדמות המתאימה לגודל המשימה או בלשונו הוא: "מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם.” להבדיל ממנהיגינו אנו שחומדים את השררה, שעושים מה שמותר וגם מה שאסור כדי לזכות בה, שבטוחים שהשררה מגיע להם מתוקף היותם הם, משה מנסה לחמוק מהשררה. משה אינו מאמין שהוא האיש המתאים למשימה. בכך מניח משה אבן נוספת בפירמידה ההפוכה. המנהיג אינו זכאי לתפקיד מתוקף היותו הוא, ההפך הוא הנכון. בהקשר זה אולי שווה להתעכב גם על הכינוי שהוצמד לשמו של משה – "רבינו" – מורינו. לא "המושיע", לא "הגדול", לא "החכם" אפילו לא “הצדיק” ... פשוט מורה. ועתה אולי הגיע הזמן להשוואה לרבנים של היום, על תואריהם: "גדול הדור", “הרב הגאון", “מאור הגולה", “הרב הקדוש" ועוד ועוד. האם מדובר כאן על משוואה הפוכה – שככל שתוארו של רב מנופח יותר כך הוא רחוק יותר ממשה "רבינו"?

     

    והנה עוד תכונה ידועה של משה שמשום מה מקומה כמעט ונפקד מהמסורת שלנו. ביהדות נהוג להניח שדברים שאדם למד בילדותו נטמעים בו היטב, מה שמכונה גרסה דינקותא. הגרסה דינקותא של משה הייתה בארמונו של פרעה. אלו תובנות נוצקו בו באותה תקופה (ומה השפעתם על החוקה החדשה שהוא בישר לעם ישראל) אנו יכולים רק לנחש, כי הן אינן מוזכרות במקרא. אך מאוד קשה שלא לעשות אנלוגיה ליהודי אחר - הרצל. יהודי שגם כן היה מאוד מעורה בתרבות נכר, וגם הוא עודד את היהודים להפסיק להיות תלויים באחרים ולהקים מדינה משל עצמם. נכון התנאים היו קצת שונים. במקרה של הרצל היהודים חיו בניכר 2000 שנה (ולא 400), במקרה של הרצל היה צורך להוציא מיליונים ולא מאות אלפים, במקרה של הרצל היהודים היו מפוזרים על פני מספר רב של ארצות ולא מאוגדים במקום אחד, ובכל זאת למרות השוני, דבר אחד נשאר מאוד דומה. האופן שבו התייחסו היהודים השמרנים אל המושיע בעל ההשכלה הנכרית. הנה האופן בו הם התייחסו למשה: " וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם (אל משה ואהרן) יֵרֶא יְהוָה עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו”. והנה מילים דומות (ובוטות הרבה יותר) מימי ראשית הציונות: “אם ניקח כל פריצות הדור… וישימו אותם בכף מאזניים אחת, ומדינה ציונית בכף מאזניים השני; תכריע המדינה את הכל - שהיא השורש של אבי אבות הטומאה שבכל העולם כולו.” (האדמור הראשון מסאטמר – יואל טייטלבוים). מלבד היות הציונות אסכולה חדשנית (מה שגרם לתחושת איום על האורתודוקסיה), המתנגדים טענו שהציונות עשויה להכעיס את הגויים ולהביא לפגיעה ביהודים, ממש כאילו לקחו את דברי המתנגדים למשה מהמקרא.

     

    המלאכה לא תהיה שלמה בלי לנסות לבדוק כיצד הוציא משה "מים מהסלע", כיצד הוא יצק אמונה עצמית בקרב עם של עבדים. הביטוי האייקוני של משה "שלח את עמי" נחשב כאם הדרישות ליציאה מעבדות לחירות. אלא שזהו ביטוי מקוצר – שכן ברוב המקרים מופיע במקרא הפסוק "שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי. (את השם)”. האם הרעיון שעבד יכול להיות לגמרי חופשי ללא שום אדון לעבוד אותו היה מעל ומעבר בשביל עם של עבדים? האם יכול להיות שזו הסיבה שאחד מכינוייו של השם הוא "אדוני"? האם אפשר היה להוציא את בני ישראל מהעבדות אך לא ניתן להוציא את העבדות מבני ישראל?

     

    ויש עוד עניין שקשור בחירות - "אחריות”. בזמן בני ישראל היו עבדים במצריים הם היו פטורים מלהתמודד בבעיות שאומות מתמודדות עמן, כמו הצורך להלחם על מנת לשמור על החיים והטריטוריה בה אתה חי. בהקשר זה היה חשש, שכשאר בני ישראל יראו את המחיר של החופש הם יעשו פניית פרסה ויחזרו להיות עבדים במצריים. כדי שזה לא יקרה נבחר נתיב מיוחד להגיע לארץ: "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה. וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף”. ובאמת חציית ים סוף וסגירת הים מאחור, מסמלת יותר מכל את הקו שבני ישראל שמו על פרק העבדות – קו שאי אפשר לחוצות אותו בחזרה. עתה נותר להם רק 40 שנה במדבר”.

     

    דרג את התוכן:

      בניחותא

      בעיקר על המובן מאליו - כל כך מובן עד שכמעט שוכחים שהוא קיים.

      פרופיל

      עצבן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין