את בניית מנגנוני ההגנה הייתי מדמה לטירה, הטירה הזו מורכבת מהמון לבנים כאשר כל לבנה מייצגת פגיעה כזאת או אחרת שחווינו וכך, לאט לאט אנו בונים סביבינו טירת לבנים אשר תגונן עלינו מפני פגיעות, שוב, פגיעות מוכרות....אגב, הלבנים הללו נבנות מעצמן כאשר תהליך השיקום הינו אמיתי כנה ויסודי. אותם חללים שנשארים בחומה הם אלה המקומות בהם לא נפגענו הם בעצם בסיסי אמון נקיים וטהורים שיצאנו איתם באותו שק, החללים הללו הם היסוד לקיומינו וכאן בעצם מקיימת החלוקה בין אלה המנהלים את הניסיון לבין אלה אשר מנוהלים על ידו. אלה אשר הניסיון מנהל אותם אוטמים את אותם חללים בלבנה ווירטואלית, ומכאן שלא את החלל הם אוטמים אלא את עצמם.....זו הדרך הקלה, אטימה טוטאלית ומכאן שאיש לא יוכל להתקרב, אצל אלה, הנסיון בעוכריהם. אלה אשר מנהלים את הניסיון שומרים על החללים הללו פתוחים ומחכים לאותו אחד אשר יצליח לחדור דרכם, אותו אחד שיכול לחדור דרך אותו חלל, מתוך ההגדרה שהוא הצליח זה אומר בעצם שאין סיכוי שהוא יפגע בנו בצורה דומה כפי שכבר נפגענו בעבר שהרי לשם כך יש לבנים! ואם הוא הצליח לחדור זה מכיוון שאותו חלל נוצר עבורו ולכן אל לנו להדוף אותו כי אז נפסיד, נפסיד בענק....