ובכן, ישבתי בבית המשפט לחכות לתורי להעיד..לפני, ראיתי אותם.  הם ישבו רחוקים זה מזה, כמו שני אויבים,ש  רוצים לאכל האחד את השני, לרצוח, להרוג בלי מחשבה שניה. עוצמת השנאה בין שני בני הזוג הללו,  חתכה את  האויר   באלם המשפטים כבסכין חדה.הם היו שניהם די צעירים ותהיתי מה מביא שני אנשים כאלה  לאולם המשפטים מה עוד שכל אחד מהם היה מלווה בעורך דין   מהמעלה הראשונה.  השופט תפס  את מקומו מכריז כי התיק הראשון שישמע בפניו, יהיה הזוג  הנשוי הזה, ו, המשפט החל. האשה היתה זו שהעידה ראשונה. סיפורה היה מדהים ומיוחד במינו.כמה זמן אתם נשואים"? שאל השופט?   "חצי חודש" ענתה בעינים רושפות.  אבל", הוסיפה לספר," כבר מהיום  הראשון שלאחר החתונה, שעות אחריה, רציתי להיפרד."כל האולם השמיע ןגם השופט,  ,  קריאת הפתעה".כי איך שהגענו הביתה   לאחר החתונה, זה נודע לי  ממש ראיתי בעינים ולא האמנתי  "פרצה בבכי נירגשת בעליל. "מה נודע לך?,"  שאל השופט, האיש לא היה כלל הבחור שבו התאהבתי   ואתו  התחתנתי, כיון וקשה להאמין, רק כאן בבית, ראיתי זאת לראשונה אמרה   נחנקת מהתרגשות. ואז הוסיפה לספר בהרחבה, כי רק בבית לראשונה ראתה את בעלה הטרי, יחף,  ושמה לב כי הוא מוציא מהנעל, עקב מתברג. "עכשיו כשהחל ללכת יחף, ראיתי כי הוא פיסח.  "ואת זה לא ידעתי בכלל עד אז.  היא התישבה במקומה ופניה סמקו לימשמע בעלה הטרי שעכשיו הגיע תורו לדבר.  "היא חושבת שהיא כלילת השלמות, אבל היא הונתה אותי   ושיקרה  כהוגן.האשה שחשבתי שהכרתי ונשאתי לאשה, לתדהמתי ראיתי, כי באותו רגע שהגענו הביתה, לאחר החתונה, רק אז זה נודע לי,   הוציאה מגרביה הארוכות, חתיכות בד, שדחפה לשם, וכך למרבה הזועה, ראיתי שרגליה די עקומות. וכדי להוסיף חטא על פשע, מצידי אוזניה, פשוט לא ידעת זאת עד אז שכן השיער שלה כיסה את זה,   היא משכה והורידה, פלסטר שהדביק את אוזניה   לצידי הראש ובלי הפלסטר ניראתה עכשיו כקופיף עם אזנים בולטות לצדדים.האנשים באולם המשפטים, גאו  בצחוק, כש הוסיף בהתרגשות וגרף את אפו. היתי המום, שכן גם הריסים אינם מה שנראו ובקיצור, זיוף אחד גדול.  האנשים    המשיכו ל בצחוק והשופט  שיחרר את השנים שנישאו זה לזו במשפט אזרחי, ופסק בענין הפיצוי  שתבעו זה מזו בענין עוגמת נפש, אך  הענין היה הזוי ומביך והשנים  קמו  פורצים בריצה החוצה מהאולם מתרחקים כמו מאש זה מזו, משאירים לעורכי דינם    להמשיך ולנסות להתמקח ולסכם  ולבקש. זהו, עוד סיפור מתקופת עבודתי במשטרה, משהו  שקשה להאמין שיתכן אבל עובדה. זה קרה והיה, ותודה לקוראי הסיפורים שלי. כל טוב לכם מקרב לב.