כותרות TheMarker >
    ';

    רמיאב, סיפורים, שירים, חרוזים וגם דיווחים מצולמים.

    פרוזה, שירה וחריזה ודיווח. אשמח לתגובות.
    =============#==============
    מותר ורצוי להגיב גם לפוסטים ישנים :).
    =============#==============
    לרוב לא אשיב מתחת לתגובה
    אלא במסר אישי ועמכם התודה.

    0

    יום חג בכיתה... - מאת רמיאב -

    28 תגובות   יום שישי , 30/3/12, 23:49

    יום חג בכיתה...   

    –  בעקבות מעשה שהיה  -  מאת רמיאב   -  

    (עיבוד לסיפור ישן)   -   

     

    המקרה היה לפני עשרות שנים. בעוונותיי הרבים, הייתי גם מורה, סיימתי סמינר למורים ואחריו את השרות הצבאי.  בזמן שחיכיתי להתחלת הלימודים הגבוהים עבדתי במשך כשנה בבית ספר יסודי בצפון הישן של תל אביב.

     

    ביום אביבי אחד, בתום ההפסקה הגדולה, נכנסתי לכתה ח' שלישית. כמקובל באותם ימים, כל התלמידים עמדו במעברים שבין הטורים, כל אחד ליד מקומו, כדי לקבל בכבוד את פני המורה ולשבת לפי הוראתו. (כן, היו זמנים שהיה כבוד למורים...).

     

    לתימהוני,  כשנכנסתי לכיתה, עמדו כל התלמידים כמקובל, אלא שגבם פנה לכוון הלוח וכל השולחנות והכיסאות שלהם היו מופנים לאחורי הכיתה. שולחן המורה נשאר במקומו סמוך ללוח, כלומר כשפניו אל אחורי התלמידים.

     

    נשמעו גיחוכים... מדי פעם תלמיד או תלמידה הביטו בגניבה לאחור, לראות כיצד יגיב המורה הצעיר (זה אני) לסדר החדש.

     

    הבנתי מיד מה הסיבה ולכבוד מה ה"שיגוע", שהם מנסים עלי... חשבתי ותיכננתי מיד בראשי תגובה הולמת...

     

    ברכתי אותם, כרגיל, בשלום. הם ענו כמקובל. הוריתי להם לשבת. הם התיישבו מסתכלים זה בזה ומציצים אחורה, בי המורה האמור להגיב, לכעוס, לצעוק ולא עושה דבר, למרות שרואה חיוכים וצחוקים על שפתותיהם.

     

    ישבתי במקומי ליד שולחן המורה שהיה מאחוריהם. פתחתי את יומן הכיתה וכנהוג קראתי את השמות, כל אחד ואחת ענו בתורם, כאילו לא היה כל שינוי. ביצעתי את הנוהל הרגיל שעה שאני שומר על מבע פנים רציני וענייני. התלמידים הוציאו את ספרי הטבע והמחברות, חלקם מנסים לומר משהו ואחרים משתיקים אותם במין עצה מאיימת-מחויכת.

     

    ואז הגיע הזמן לביצוע רעיון התגובה. קמתי ואמרתי בקול רציני:

     

    "כמו שהודעתי לכם, בסוף השיעור הקודם, יתקיים עכשיו המיבחן על ארבעת השיעורים האחרונים."

     

    רחש של תימהון, כעס וצחוקים עצבניים נשמע בין התלמידים.

     

    "המורה! לא אמרת!!!..." קרא מיכאל. (באותם ימים לא קראו למורה בשמו הפרטי... אלא בתואר "המורה").

     

    "מה פתאום מיבחן?!" זעקה שרה ואחרים הזדעקו אחריה.

     

    "להפסיק מיד את הרעש!!!" רעמתי "להוריד את הספרים ולהוציא דפים למיבחן!!!"

     

    לחישות התמרמרות וקריאות המחאה נמשכו.

     

     "יהודה! אם אתה לא שותק אני רושם אותך!" המשכתי בנזיפה, כשאני מוציא את יומן הכיס השחור שלי (בו נהגתי לקשקש סתם תוך שאני מביט בתלמיד מפריע בלי לומר מילה וזה היה משתתק ברעד...).

     

    יהודה התלמיד הטוב ו"המקובל" נדהם, שתק וכל הכתה דממה במתח.

     

    "המורה!  אבל לא אמרת שיהיה היום מיבחן..." התפרצה צבייה בקול חלוש וקצת בכייני.

     

    "את לא תדברי בלי להצביע!"!! שוב הרמתי קול. "אצלי ביומן רשום שהיום יש לכם מיבחן!"

     

    "המורה!!!  אבל לא אמרת לנו!" צעקה רפאלה, תוך נפנוף ביד מושטת ובאצבע מצביעה ואחרים חיזקו את דבריה בקריאות זעם...

     

    "אתם לא תגידו לי מה אמרתי ומה לא אמרתי!!!... תוציאו עכשיו דפי כתיבה!!! מייד !!!"

     

    באי רצון בולט הונחו על השולחנות הדפים, תוך משיכות כתפיים, מלמולי כעס ומחאה, כשגבם מופנה אלי, העומד ליד הלוח.

     

    "מצד ימין למעלה כל אחד כותב את שמו!"

     

    כולם כתבו, הם היו ממש נרגזים.

     

    "באמצע לכתוב "מיבחן בטבע"! "

     

    כולם כתבו.

     

    "מצד שמאל למעלה לכתוב את התאריך של היום!" 

     

    חלקם כתבו וחלקם שאלו זה את זה מה התאריך.

     

    "יהודית, מה התאריך היום?" שאלתי כאילו בתמימות.

     

    "אחד באפריל !?? המורה,  אחד באפריל !..." ענתה והוסיפה בחיוך עצבני "המורה, לא הבנת מהכיסאות והשולחנות ההפוכים שעשינו "תרגיל בלוף" לאחד באפריל?!"

     

    "המורה !  סידרנו אותך!!!" צעק-צחק רון כשכל הכתה מנסה לחייך בעצבנות.

     

    "אז מה עם השאלות של המבחן? " שאלה אביה החנוּנית, ברצינות מרירה.

     

    "לא הרגשת ששיגענו אותך לאחד באפריל?!" צרחה אורית.

     

    התעלמתי, כלא שומע, בהצגה של כעס והרמתי קול.

     

    "שקט!!! מי שידבר יירשם!!!" הוצאתי שוב את הפנקס השחור...

     

    השתררה דממה.

     

    "הנה אני מקריא את השאלות. שאלה ראשונה. אני מקריא ואתם כותבים !" אמרתי בטון של פקודה.

     

    1. מתי מתממש הכלל של פעולה ותגובה, האם יש סבירות כי לכל פעולה נוצרת תגובה? "

     

    אני מכתיב, הם רושמים, מנסים לחשוב איזו מין שאלה זאת, ואני ממשיך.

     

    "2. האם ייתכן שהמבחן הזה הוא רק "עבודה בעיניים" ? לכבוד האחד באפריל !!! ... חג השקרנים ?

     

    3. האם נכון שעכשיו התוצאה בינינו היא תיקו   1 : 1  !???"

     

     כל התלמידים פרצו בצחוק משוחרר והניחו את העטים.

     

    "המורה!!! כל הכבוד!" נשמעו קריאות צהלה, "איך האמנו לך?... עבדת עלינו!..."

     

     גם אני צחקתי יחד עם כולם, בפעם הראשונה באותו שיעור.

     

    אחרי שנרגעו והחזירו את הכיסאות והשולחנות למקומם הרגיל, סיפרתי להם כי בילדותי היו המורים בבית הספר נלחמים בחמת זעם, בנו התלמידים ובמעשי הקונדס שעשינו להם לציון החג הזה, "חגם של הגויים"...

     

    חזרנו לשיעור ה"טבע".

     *     *     *

     

     ואתם הקוראים, אם יש לכם זיכרונות מבית הספר, איך "שיגעתם" את המורים באחד באפריל, אתם מוזמנים לספר בתגובות.

     

     

     


    כל הזכויות שמורות ©


    דרג את התוכן:

      תגובות (28)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/4/19 20:30:

      *

       

      חמוד לאללה, אבל מסכנים, הוצאת להם את הנשמה....

        1/4/19 10:17:

      תוצאת תמונה עבור אחד באפריל

       

        5/4/12 01:11:
      אהבתי את הפוסט שלך..ו...אהבתי את תגובתה של חברתנו אלומה..אלומתי תאומתי , אהובתי. רמי..לך ולכל משפחתך אני מאחלת חג שמח. תמיד אוהבת לראות את יצירותייך ...אמן רב תכליתי אתה. גם הכתיבה יפה לך. נשיקות.
        3/4/12 16:13:

      רמי היקר!

      האחד באפריל כבר שנים נופל על חופשת הפסח,לצערי...לצערי, כי כשזה היה בזמן לימודים, הייתי מותחת את התלמידים שלי עד שהמיץ היה יוצא מהם...

      הם אף פעם לא מתחו אותי, כי תלמידים זה עם של מרובעים..רק רוצים להוציא ציונים..חחחח

      יום אחד הגעתי לכיתה באחד באפריל עם בוחן מוכן ומשוכפל ביד. אני מורה לאנגלית,אז ברור שכשתלמיד ישראלי מקבל דף כתוב באנגלית הוא לא יכול לדעת מה כתוב בו, כי הוא קורא לאט,מילה אחר מילה.

      ובכן, הבוחן שאל שאלות טיפשיות כגון - מה תעשה אם ייפול עליך עכשיו זבוב לתוך הפה בכיתה...וכו...

      עוד התלמידים רכונים ועונים בשקידה,וכלל לא תופסים שמדובר בבוחן אחד באפריל, הרימו ראשיהם מדי פעם כשהם מתלוננים -המורה,יש פה המון מילים קשות...על כך ננזפו מיידית -"הלא אמרתי לכם תמיד להביא מילון,כי אף פעם אתם לא יודעים מתי יהיה בוחן...". השאלה האחרונה,בדיוק כמו אצלך,רמי,וזה אומר שמוחות גדולים חושבים אותו דבר...הייתה -מה התאריך היום...ואז -

      זהו סוף הבוחן של אחד באפריל.מקווה שנהניתם...אל תצפו לציונים...

      *

      אלומה

        3/4/12 15:28:

      נפלא,
      חשיבה יצירתית מביאה תמיד פתרונות מפתיעים,
      חג שמח
      אסתי

        3/4/12 03:34:

      יופי של סיפור רמי היקר
      מעניין שאיני זוכרת שום סיפורים מעניינים כלל
      חג שמח
      שרה קונפורטי

        1/4/12 22:01:
      כל הכבוד למורה הצעיר על תושייתו. לא פשוט לצאת מנצח עם מתבגרים שובבים... האמת, לא זכורים לי תעלולים כלשהם הקשורים בתאריך המאתגר הזה... כל טוב רמי וחג שמח לך וליקיריך ♣
        1/4/12 21:06:
      יפה להזכר באחד באפריל של ימי בית הספר... תודה, וחג שמח שיהיה לכולנו!
        1/4/12 11:19:
      החזרת אותי לימים אחרים, הייתי מורה בעצמי, אך גם כתלמידה הייתי ממושמעת, לא זכור לי השתובבויות מכל סוג שהוא מצידי אך זכורים לי היטב השתובבויותיהם החינניות של תלמידיי הרכים בשנים.
        1/4/12 10:44:

      רמי, מותק של סיפור, ואיזו תושייה מהירה היתה לך כמורה.
      אני הייתי ילדה טוב ירושלים ואכלתי את כל מה שהאכילו אותי המורים...
      גם אנחנו קמנו למורים וגם אנחנו קראנו להם "המורה" וכיבדנו אותם ויראנו מהם , אבל תמיד היו כאלה שהתמרדו ושיגעו את המורים.
      כיום אני אפילו נזכרת בהם בהערצה על התעוזה שלהם, וחושבת שחבל שלא היתה גם בי תכונה כזאת.

        1/4/12 08:53:

      ''
       חביב מאוד
      פעם היו מורים בישראל

        1/4/12 00:24:

      ''

        31/3/12 19:18:

      יופי של סיפור!!
      איני חושבת ששגענו את המורים במיוחד רק בראשון באפרילצוחק

        31/3/12 18:13:

      רמי, אם יש כיסוי לשם "מורה לחיים"

      אין ספק שהרווחת אותו ביושר.

      ואני שתמיד הייתי הו"ילדה חייה".

      מוטב שלא אכתוב ואתן לדור הצעיר

      רעיונות מטורפים. במבט לאחור,

      ממש לא מקנאה באלה שהיו מוריי

      אבל הם אהבו את השובבה שהייתי.

      ואפילו שנ ים רבות לאחר שבגרתי

      דווקא את שמי הם זכרו.. מסכנים!!!!

        31/3/12 17:31:
      סיפור טוב. אחד באפריל.... :)
        31/3/12 13:59:
      היית ונשארת שובב רמיאב....(-:!
        31/3/12 13:32:

      נהגתה כשורה אבל זה לא מפתיע במבט לאחור

      כי כפי שאתה היום ....אחלה אופי קליל...

      ''

        31/3/12 12:54:
      מבדר....מי שניסה לשגע אותי במשך שנותיי כמורה בבית הספר היה חושב פעמיים האם כדאי לו העניין.... גם כיום אף אחד לא מנסה. מספיק מבט אחד והסכנה בדרך.... הם רק לא יודעים שאין סכנה.
        31/3/12 11:47:
      חג שמח
        31/3/12 09:12:
      רמי, בעקבות ספורך החביב ניסיתי להיזכר ולא עלה כל זכרון, חושבת שמאז אותם ימים טובים התנהגות "משוגעת" הפכה להרגל יומיומי.
        31/3/12 09:05:

      רמי הב הב הב

       

      מה שנקרא ישראבלוף?:)

      איזה יופי של סיפור -

      האחד באפריל.....

       

      אבל רק שאלה לי נותרה

      "אז מה עם השאלות של המבחן? " שאלה אביה החנוּנית, ברצינות מרירה.

       

       

      אביה חנונית?קריצההסננילשון בחוץצוחקרגל בפהמגניב

       

      שבת טובה ופסח שמח וכשר

        31/3/12 08:56:
      צריך לחזור. לחזור לשפיות. לקרוא למורה "המורה". לעמוד בדממה כשנכנס. ולהרבות במורים זכרים לפחות כמספר הנשים. מורים יקבלו שכר עבודה ראוי ומכובד ויבחנו על פי יעדים. יעדים יהיו מורכבים כפי הדרוש בחברה מתקדמת... וכך הלאה. טאז יהיה מקום, הרבה מקום להומור. עד אז, רק עצוב לדעת מה קורה היום בבתי הספר ואני מדבר על חטיבות ביינים... אסון.
        31/3/12 07:50:
      יפה, רמי. לא אבדת את העשתונות וזה העיקר. שיחקת היטב במגרש שלהם... תלמידים מזהים בקלות מורה הססני. שבת שלום !
        31/3/12 07:07:

      ממש ספור חמוד, בתור מורה (להתעמלות) לשעבר
      ממש לא אהבתי את זה במציאות, אבל אצלי הם ידעו
      שכל בלוף יהיה על חשבון משחקים......

        31/3/12 06:46:
      חביב מאד. חג שמח !!
        31/3/12 06:19:
      הייתי זוכר אם הייתי משגע את המורים רק פעם בשנה . אני יכול לספר על מקרה שלאו דווקא קרה בתאריך הנדון . היה לי מורה שהיה כבר בשנות השישים שלו שנהג למשוך באוזננו או להכות בסרגלו את כפות ידינו . וכך יום אחד הוא מושיט את ידו לעבר אוזני ואני תופש את ידו ואומר " לא מקובל" ואז ניסה להכות אם סרגלו בכף ידי גם שם עצרתי אותו ואז לקח את ילקוטי ואמר "אם כך לא תקבל את ילקוטך בלי אמא שלך" אז בצאתי מהכיתה לקחתי את תיקו ואמרתי לו גם אתה לא תקבל את תיקך בלי אמא . למחרת כבר התחלתי ללמוד בבית ספר אחר . חג שמח לך ולבני ביתך איש יקר
        31/3/12 04:02:
      איזה יופי רמי !...נהניתי ממש מהסיפור המשעשע...הלואי והיה לי מורה כמוך ...אולי בגלגול הבא תהיה מוכן להיות המורה שלי !?..חחחחח....חג שמח רמי יקר לך ולבני ביתך !...סאלינה
        31/3/12 01:18:
      רמיאב, אני הייתי ילדה חננה, אז אין מצב שאני מביאה לך סיפור משלי, אז רק קבל את תודתי על הסיפור המחויך הזה שהייתה בו מן התבונה שלצערי חסרה למורים רבים....:-) חג (שקרנים) שמח!

      ארכיון

      פרופיל

      רמיאב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין