כותרות TheMarker >
    ';

    אוסטריאליה

    מחשבות, חוויות, נסיעות ורעיונות ממקום אחר לגמרי - ממש.

    ארכיון

    Attention, Attention, Attention

    37 תגובות   יום שבת, 31/3/12, 00:29

    ''

     

    בחודשים האחרונים אני משתתפת במחקר של שימוש בטכנולוגיות מתקדמות בגני ילדים, בעיקר לילדים עם מוגבלויות שונות. במסגרת הפרוייקט ראיינתי גננות והורים. כולם דיווחו על משיכה, עניין, ומוטיבציה גבוהים לשימוש בטכנולוגיות על ידי הילדים, בעיקר אלו עם המוגבלויות. כשניסיתי לעמוד על טיב המשיכה, רובם ציינו את הצבעים, המוסיקה, ובאופן כללי החגיגה הויזואלית על המסך (מחשב או אייפד) כאלמנטים מאוד אטרקטיבים (במיוחד לעומת אמצעים יותר מסורתיים כמו פוסטרים, כרטיסיות, משחקי קופסא). היו גם כאלו שהזכירו את האינטראקטיביות (להבדיל מטלויזיה למשל) כגורם משמעותי במשיכה לטכנולוגיה. אבל רק אמא אחת הצליחה לפרוט את אותה אינטראקטיביות בכזאת פשטות ובהירות. היא דיברה על הפידבק שנותנת תוכנת מחשב אחרי כל תשובה נכונה אחרי כל מטלה, והסבירה שעבור בנה, שסבל מהפרעות קשות בהתנהגות, תשומת לב (attention) היא עניין קריטי, וזה בדיוק מה שהמחשב נותן לו. כל פידבק כזה הוא בעצם תשומת לב ומהווה עבורו מאגר בלתי נדלה של פרסים (rewards) שנותן לו את המוטיבציה להמשיך לשבת מרוכז מול המחשב, למרות שבמצבים אחרים הוא יכול בדרך כלל לשבת מרוכז זמן קצר ביותר (short attention span) – ובמקרים כאלה מדובר על שניות מועטות.

     

    בעוד האמירה הזו מהדהדת בראשי, התחלתי לבחון את פעילות הרשתות החברתיות באותו אור. לא ראיתי הרבה הבדל ביננו לבין אותו ילד. כולנו בחיפוש תשומת לב בלתי נדלה. כשאנחנו (אנשים אינדיבידואלים ומזוהים), כותבים פוסט, אנחנו משגרים בקשה לתשומת לב, גם אם לכאורה הפוסט משרת הרבה מאוד מטרות אחרות. כן, אולי גם כל אותן מטרות אחרות, אבל בשורה התחתונה, ערוץ התקשורת שבחרנו (הרשת החברתית) הוא בורסה לסחר בתשומת לב – לתת, לקבל, או להגיש מועמדות. יכולנו לכתוב למגרה, יכולנו לספר בשיחת טלפון לבן משפחה, או בשיחת סלון עם חברים. העדפנו להפיץ את הבשורה לכל העולם ואחותו, או רק לחברים (שיכולים להיות מספר לא מבוטל מתוך כל העולם ואחותו). הבחירה הזו שלנו בהפצת המסר על גבי רשתות חברתיות שקול לשלט חוצות המכריז: "לפניכם אדם משווע לתשומת לב".

     

    כתבנו וקיבלנו כוכב/לייק/תגובה – אשרנו. קיבלנו הרבה - אשרנו עוד יותר (ואנחנו בתגובה מגבירים את קצב הפצת הפוסטים). לא קיבלנו תגובה – מבאס.זו בעצם שיטה שמשפיעה על הרגשותינו ומשליכה על הביטחון העצמי שלנו. הבשורה הטובה היא שישנו סיפוק מהיר שמשמח אותנו וטופח לנו על האגו. הבשורה הרעה היא שכמו שהסיפוק מגיע, הוא גם נעלם מהר, וחוזר חלילה. אך בעיקר - שיטת התגמולין הזו אינה בשליטתנו. וזו בשורה רעה מאוד, אנחנו מושפעים מגורם חיצוני, כמעט אקראי (אתם), שמכתיב את התנהגותינו, מצבי הרוח, והגדרת העצמי שלנו, בהתאם למידת ההתמכרות שלנו לרשתות החברתיות. וזו אחת הסיבות שגורמת לי לאחרונה למעט בפעילות ברשתות חברתיות ולחשוב מחדש האם כל הסיפוק המיידי הזה משתלם ולנסות להבין טוב יותר למי הוא באמת משתלם...

     

    בתמונה: פורים - אחד מסממני תשומת הלב המובהקים בעולם הפנים-מול-פנים

    דרג את התוכן:

      תגובות (37)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/10/12 22:34:

      צטט: הטרמילר 2012-10-06 10:21:52

      ... המחקר למרות חשיבותו, לדעתי מביא בפשטות את הגחמה הטבעית של כולנו ובוודאי של כל מערכת חינוך להיות עדכנית בכליה. ואולי לא יותר מכך.

      המחקר לא היה העניין כאן. הוא רק היווה טריגר למחשבות שלי בנושא - נואשותינו לתשומת לב - המשתקפת בפעילותינו ברשתות החברתיות...

        6/10/12 10:21:
      מה הסיכוי שמה שמעניין אותי ולדעתי גם יש לי מה לומר עליו יעניין מאין דאהו בקצה השני של העולם לא הטכנולוגיה ומצד שני , קצה של עולמי הוא יחסי. עובדה היא כי שני ילדים נהנים לדבר בין עולמותיהם הקרובים כאילו היו רחוקים ולמעשה רק להשתמש בגימיק הטכנולוגי ובמקום לחייך ולהקרין כימיה "לייק" או סמיילי עושים זאת לא רע. נכון, מנוכר ממגע אבל היתרון גובר על החסך שניתן להשלימו בחשיפתם של ילדים לכל מגוון האפשרויות לתיקשור מקרוב ומרחוק משהו. המחקר למרות חשיבותו, לדעתי מביא בפשטות את הגחמה הטבעית של כולנו ובוודאי של כל מערכת חינוך להיות עדכנית בכליה. ואולי לא יותר מכך.
        27/6/12 11:09:

      צטט: מוטיש_ 2012-06-26 13:26:08

      ההתמכרות לטכנולוגיה יוצרת לעתים מצבים מנוכרים. בעבודתי כמורה אני רואה לעתים, ילדים עומדים במסדרון במרחק מה בניהם ומחליפים מסרים בפייסבוק. כאשר שאלתי למה אתם לא מדברים בניכם. אמרו שזה יותר כיף ומהנה. בכל פיתוח טכנולוגי יש יתרונות וחסרות ותמיד יהיו ילדים ואנשים שילכו עד הקצה עם זה. רוב בני האדם יודעים לעבוד בצורה חכמה ומושכלת עם החידושים הללו. כן ירבו.

      תודה על התגובה (והכוכב, והתשומי :-)

      לעומתך, אני חושבת שרק לכאורה נראה שאנחנו יודעים לעבוד בצורה חכמה ומושכלת עם הטכנולוגיה. מנקודת מבטי, אנחנו יותר עובדים את הטכנולוגיה - ויקח הרבה זמן להפנים את ההשלכות הבעייתיות של ההרגלים התרבותיים האלה. גם אני הייתי בעבר מאוד חיובית כלפי טכנולוגיה, חדשנות ושינוי...רוב החיוביות כבר התמוססה לי :-(

        26/6/12 13:26:
      ההתמכרות לטכנולוגיה יוצרת לעתים מצבים מנוכרים. בעבודתי כמורה אני רואה לעתים, ילדים עומדים במסדרון במרחק מה בניהם ומחליפים מסרים בפייסבוק. כאשר שאלתי למה אתם לא מדברים בניכם. אמרו שזה יותר כיף ומהנה. בכל פיתוח טכנולוגי יש יתרונות וחסרות ותמיד יהיו ילדים ואנשים שילכו עד הקצה עם זה. רוב בני האדם יודעים לעבוד בצורה חכמה ומושכלת עם החידושים הללו. כן ירבו.
        16/6/12 12:57:

      צטט: חנה וייס 2012-06-16 10:29:15

      אני חושבת שהמסקנות שלך חשובות ביותר, בפרט כי את מגיעה מהכיוון הספציפי של חקר ממשק אדם וטכנולוגיה. אין לי ספק שטוב יהיה עם כולנו נצא למדוט יום יום על שפת הים. הנה תרופת נגד טובה להתמכרות לטכנולוגיה: בנקר רוי, אוניברסיטה ליחפנים; אולי גם תאהבי לראות קורס שהעברתי, להעצמת נוער (Low-tech :). אצל אורי זמיר, הוספתי תגובה לגבי אגו. תהני... בכל זאת, מוריי יקרי הערך תמיד מלמדים לראות את החצי המלא בכל מצב -- נדרש המון ביטחון עצמי כדי להשתחרר מאגו. אם הטכנולוגיה משרתת להעצמת ביטחון עצמי אמיתי (לא גאווה עצמית שנובעת מאגו) ומודעות לתלות ההדדית של כולנו (ראייה אחת לכך: ריבוי הקישורים), אז היא שירתה את האנושות, את הרוב, שסובל מועקה נוראית. 

      ,תודה על כל ההפניות. והאופטימיות שלך - בהחלט ראויה לחיזוק חיובי :-)

        16/6/12 10:29:

      צטט: oritb 2012-06-16 08:39:24

      צטט: חנה וייס 2012-06-14 04:09:24


      רק לך השם קורא "אני" - זאת השלכה שלך. את לא יכולה להסיק לגבי כוונת המפרסם. לכל המורים הרוחניים יש אתרים היום. תארי לך שהיו מפרסמים בעילום שם?! איזו תועלת זה היה מביא? השם מעיד על שקיפות ופתיחות ונגישות ואמינות. ... חשוב מאוד לדעת להבחין בין העדר אגו לאגו. זה לא פשוט. הנפוץ יותר הוא אגו. הנדיר והרצוי יותר הוא העדר אגו, כפי שגם הבעת בדרכך שלך. אם אמשיך את הרעיון שלך, מורה רוחני עשוי לרצות למשוך תשמות לב, כדי לסייע לאנשים להגיע להארה. על פניו הדבר דומה, אבל הכוונה למעשה הפוכה. 

       

      היי חנה, הבאת כאן דוגמא מצויינת אך יוצאת מהכלל.

      מתוך בחינת הכלל, הרגשתי האישית היא שהמצב הולך ומידרדר עבור רובינו - אלו שאינם מורים רוחניים - ונמשכים אחרי סיפוקי תשומת הלב שהטכנולוגיה מאפשרת. אלו בעלי האגו - מפרסמים את עצמם לדעת אך נראה שגם אלו שלא נטו לטפח אגו לתפארת מתמכרים בקלות לטכנולוגיה ולסיפוקיה.

      אני מתקשה להישאר אופטימית בהקשר הזה ובעיקר רואה השלכות בעייתיות לגבי תלותינו ההולכת וגוברת בטכנולוגיה ובפידבק מאחרים על חשבון היכולת ונתינת תשומת הלב לאמת הפנימית שלנו.

       

      אני חושבת שהמסקנות שלך חשובות ביותר, בפרט כי את מגיעה מהכיוון הספציפי של חקר ממשק אדם וטכנולוגיה. אין לי ספק שטוב יהיה עם כולנו נצא למדוט יום יום על שפת הים. הנה תרופת נגד טובה להתמכרות לטכנולוגיה: בנקר רוי, אוניברסיטה ליחפנים; אולי גם תאהבי לראות קורס שהעברתי, להעצמת נוער (Low-tech :). אצל אורי זמיר, הוספתי תגובה לגבי אגו. תהני... בכל זאת, מוריי יקרי הערך תמיד מלמדים לראות את החצי המלא בכל מצב -- נדרש המון ביטחון עצמי כדי להשתחרר מאגו. אם הטכנולוגיה משרתת להעצמת ביטחון עצמי אמיתי (לא גאווה עצמית שנובעת מאגו) ומודעות לתלות ההדדית של כולנו (ראייה אחת לכך: ריבוי הקישורים), אז היא שירתה את האנושות, את הרוב, שסובל מועקה נוראית. 

        16/6/12 08:39:

      צטט: חנה וייס 2012-06-14 04:09:24


      רק לך השם קורא "אני" - זאת השלכה שלך. את לא יכולה להסיק לגבי כוונת המפרסם. לכל המורים הרוחניים יש אתרים היום. תארי לך שהיו מפרסמים בעילום שם?! איזו תועלת זה היה מביא? השם מעיד על שקיפות ופתיחות ונגישות ואמינות. ... חשוב מאוד לדעת להבחין בין העדר אגו לאגו. זה לא פשוט. הנפוץ יותר הוא אגו. הנדיר והרצוי יותר הוא העדר אגו, כפי שגם הבעת בדרכך שלך. אם אמשיך את הרעיון שלך, מורה רוחני עשוי לרצות למשוך תשמות לב, כדי לסייע לאנשים להגיע להארה. על פניו הדבר דומה, אבל הכוונה למעשה הפוכה. 

       

      היי חנה, הבאת כאן דוגמא מצויינת אך יוצאת מהכלל.

      מתוך בחינת הכלל, הרגשתי האישית היא שהמצב הולך ומידרדר עבור רובינו - אלו שאינם מורים רוחניים - ונמשכים אחרי סיפוקי תשומת הלב שהטכנולוגיה מאפשרת. אלו בעלי האגו - מפרסמים את עצמם לדעת אך נראה שגם אלו שלא נטו לטפח אגו לתפארת מתמכרים בקלות לטכנולוגיה ולסיפוקיה.

      אני מתקשה להישאר אופטימית בהקשר הזה ובעיקר רואה השלכות בעייתיות לגבי תלותינו ההולכת וגוברת בטכנולוגיה ובפידבק מאחרים על חשבון היכולת ונתינת תשומת הלב לאמת הפנימית שלנו.

        16/6/12 05:34:

      צטט: oritb 2012-06-15 11:25:09

      צטט: חנה וייס 2012-06-14 04:09:24

      באותה המידה, שימוש בטכנולוגיה וברשתות החברתיות יכול להיות לשם נתינה נטו, נטולת אגו...הכלי הוא אותו הכלי - השונה הוא הכוונה שבלב... עצם המודעות שאת מעלה, לגבי הכוונה שמאחורי הפעולה, מעין מדיטציה על המדיה, אם תרצי, מקרבת אותנו לעבודה פנימית, להתבוננות פנימה. גם בתגובות כאן, אותו סוג של מודעות עצמית ניכר. לכן, ברמות שונות של תרגול, הטכנולוגיה יכולה לשמש תפקיד מאוד חיובי דווקא. חשוב שנהיה קשובים ומודעים בכל מעשינו... כל דבר שמרכך את הלב... 

       

      תודה חנה, מחשבה מקורית ויפה שבהחלט מסייגת את הנאמר בפוסט הזה. אני עדיין נוטה לחשוב שגם כשאנחנו אלטרואיסטים עדיין חלק בלתי נפרד מפרסום בשם אמיתי (והרבה פחות במקרים של פרסום אנונימי) כרוך בקריאה לתשומת לב: אני תורמת את המידע הזה, אני עונה לשאלות של אחרים, אני ואני ואני...

       

      רק לך השם קורא "אני" - זאת השלכה שלך. את לא יכולה להסיק לגבי כוונת המפרסם. לכל המורים הרוחניים יש אתרים היום. תארי לך שהיו מפרסמים בעילום שם?! איזו תועלת זה היה מביא? השם מעיד על שקיפות ופתיחות ונגישות ואמינות. נביא כמה דוגמאות: האתר של "האדם המאושר ביותר בעולם" מתייר ריקאר, הדלאי לאמה, הקארמפה, טנזין פלמו... אני יכולה להמשיך כך עם עוד כמה עשרות... חשוב מאוד לדעת להבחין בין העדר אגו לאגו. זה לא פשוט. הנפוץ יותר הוא אגו. הנדיר והרצוי יותר הוא העדר אגו, כפי שגם הבעת בדרכך שלך. אם אמשיך את הרעיון שלך, מורה רוחני עשוי לרצות למשוך תשמות לב, כדי לסייע לאנשים להגיע להארה. על פניו הדבר דומה, אבל הכוונה למעשה הפוכה. 

       

       

        15/6/12 11:27:

      צטט: מרב 1956 2012-06-14 06:08:37

      ...תשומת לב אפשר לקבל גם ע"י שוטר תנועה, כך שלא הצורך בתשומת לב הוא המניע. הכתיבה (של אלה הכותבים), היא צורך כתיבה. 

      פרסום הכתוב, הוא צורך לשיוך חברתי ולהנצחת עצמי.

      התמכרות כל שהיא, לא חשוב למה, היא שלילית.

       

      כמובן שעדיף תשומת לב חיובית (להבדיל מתשומת לב של שוטר).

      מסכימה מאוד עם הנצחת האני ועניין ההתמכרות. תודה על התגובה :-)

        15/6/12 11:25:

      צטט: חנה וייס 2012-06-14 04:09:24

      באותה המידה, שימוש בטכנולוגיה וברשתות החברתיות יכול להיות לשם נתינה נטו, נטולת אגו...הכלי הוא אותו הכלי - השונה הוא הכוונה שבלב... עצם המודעות שאת מעלה, לגבי הכוונה שמאחורי הפעולה, מעין מדיטציה על המדיה, אם תרצי, מקרבת אותנו לעבודה פנימית, להתבוננות פנימה. גם בתגובות כאן, אותו סוג של מודעות עצמית ניכר. לכן, ברמות שונות של תרגול, הטכנולוגיה יכולה לשמש תפקיד מאוד חיובי דווקא. חשוב שנהיה קשובים ומודעים בכל מעשינו... כל דבר שמרכך את הלב... 

       

      תודה חנה, מחשבה מקורית ויפה שבהחלט מסייגת את הנאמר בפוסט הזה. אני עדיין נוטה לחשוב שגם כשאנחנו אלטרואיסטים עדיין חלק בלתי נפרד מפרסום בשם אמיתי (והרבה פחות במקרים של פרסום אנונימי) כרוך בקריאה לתשומת לב: אני תורמת את המידע הזה, אני עונה לשאלות של אחרים, אני ואני ואני...

       

        14/6/12 06:08:

      מעניין מאוד.

      במשחקי המחשב הפידבק הוא מהיר ונטול שיפוטיות.

      במבחנים שבאינטרנט, התשובה מיידית.

      לכן כל כך נוח.

      תשומת לב אפשר לקבל גם ע"י שוטר תנועה,

      כך שלא הצורך בתשומת לב הוא המניע.

      הכתיבה (של אלה הכותבים), היא צורך כתיבה.

      פרסום הכתוב, הוא צורך לשיוך חברתי ולהנצחת עצמי.

      התמכרות כל שהיא, לא חשוב למה, היא שלילית.

        14/6/12 04:09:

      באותה המידה, שימוש בטכנולוגיה וברשתות החברתיות יכול להיות לשם נתינה נטו, נטולת אגו. אני יכולה להפנות אותך לעשרות, אם לא למאות, אתרים של המוני מורים ושל ארגוניהם, שהם לשם נתינה נטו. הכלי הוא אותו הכלי - השונה הוא הכוונה שבלב. בדיוק כפי שיש חשיבות רבה לכתבי המורים, באותה מידה, הקריאה והכתיבה ברשתות יכולה לעורר בנו תובנות ולהביא לשינוי חיובי ברמה האישית והחברתית. עצם המודעות שאת מעלה, לגבי הכוונה שמאחורי הפעולה, מעין מדיטציה על המדיה, אם תרצי, מקרבת אותנו לעבודה פנימית, להתבוננות פנימה. גם בתגובות כאן, אותו סוג של מודעות עצמית ניכר. לכן, ברמות שונות של תרגול, הטכנולוגיה יכולה לשמש תפקיד מאוד חיובי דווקא. חשוב שנהיה קשובים ומודעים בכל מעשינו. בהחלט אפשרי לתרגל את התודעה גם באמצעות המפגש הזה ובזמן השימוש המכשיר הזה. הדרך הכי טובה לסייע לילדים עם בעיות קשב היא לתרגל קשב: מדיטציה לילדים (אם תקלידי את שתי המילים האלו, תמצאי עוד הרבה קישורים), גם: עסקים, חינוך ובריאות עם הכוונה האלטרואיסטית. הפוסט הזה של ארז, הוא דוגמה יפה לשימוש אלטרואיסטי ברשת החברתית. יש דווקא הרבה דוגמאות בקפה לכוונה האלטרואיסטית בכתיבה, לרצון לחלוק כאקט של נדיבות, לאו דווקא לשם קבלה. במובן האלטרואיסטי, הרבה כוכבים אומרים שהצלחנו לגעת בהרבה לבבות. מורה טיבטי פעם אמר לי: כל דבר שמרכך את הלב... (גם לקחת חופש מהמכשיר, כדי להשקיע יותר בהתבוננות פנימה, זה כמובן מבורך.)

        7/6/12 10:25:

      צטט: אופק_כהן 2012-06-07 03:19:15

      נתתי לך כוכב - "תשומת לב :-),

      ...

      אז הטכנולוגיה כבר פתרה את מגבלות החושים של - הראיה (צבעים וססגוניות), השמיעה

      אבל מה עם המגע? הריח? טעם?

      האם ההורים של היום הם הדור הטכנולוגי שנולד לתוך ה- "לייק" , "כוכבים" ועדכונים רציפים מה אני עושה, תמונות עדכניות, איפה אני, העברת מידע שרכשתי, בקשות למידע

      אולי הם אלה

      שישלכו גם  "לייק" לילד שלהם שפרסם הודעה ברשת? ...

      אופססס,

      לאן נעלם החיבוק?

      הנשיקה?

      הליטוף וחום הגוף?

      הריח?

      הדופק והרעד של ההתרגשות?

      ...

      היי אופק, תודה על הצומי. חשוב! :-)

      טכנולוגיה לא פותרת ומחליפה הכל - עניין של מינון, אחריות הורית וגו'

      לא הייתי מספידה כל כך מהר את החיבוק והנשיקה, להם אין תחליף, בעיניי לפחות.

      וכן, כוכבים לייקים וסמסים לילדים לרוב - גם זו דרך לתשומת לב, וילדים ותשומת לב הן מלים נרדפות כמעט. רק לא במקום, ולא רק. גם וגם וגם. ילדינו מוקפים בגירויים אבל לא בהכרח בתשומת לב, ובטח לא בהכרח מהוריהם - את זה אפשר עדיין לשנות, וזה תלוי רק בנו, בהורים.

        7/6/12 03:19:

      נתתי לך כוכב - "תשומת לב :-),

      ילדים עם מוגבלויות מול האינטראקציות האלקטרוניות ובמיוחד החברתיות נשמע מאוד מעניין ומרתק למחקר.

      אולי יש צורך להשוות זאת לילדים ללא מוגבליות (כפי שאבא כמוני מנסה כל פעם להתקרב לילדיו בדרכים מוזרות).

      החשש שלי הפוך, שהטכנולוגיה לא תהפוך את הילדים הנורמטיבים למוגבלים.

      האם אנחנו לא מרמים את עצמנו בתחליפים אלקטרונים למערכות יחסים?

      אז הטכנולוגיה כבר פתרה את מגבלות החושים של - הראיה (צבעים וססגוניות), השמיעה

      אבל מה עם המגע? הריח? טעם?

      האם ההורים של היום הם הדור הטכנולוגי שנולד לתוך ה- "לייק" , "כוכבים" ועדכונים רציפים מה אני עושה, תמונות עדכניות, איפה אני, העברת מידע שרכשתי, בקשות למידע

      אולי הם אלה

      שישלכו גם  "לייק" לילד שלהם שפרסם הודעה ברשת? ...

      אופססס,

      לאן נעלם החיבוק?

      הנשיקה?

      הליטוף וחום הגוף?

      הריח?

      הדופק והרעד של ההתרגשות?

      ...

        16/5/12 02:08:

      צטט: forte nina 2012-05-14 20:56:52

      נושא מרתק למחקר. אני בוחרת לכנות אותו נרקיסזם וכמובן ההתייחסות של פרוייד ולאקן שונה אבל מרתק להבין עד כמה אנחנו נולדים עם תכונה זאת כחלק אינטגרלי מהאגו.

      מרתק ומתסכל משהו כאחד :-)

        16/5/12 02:07:

      צטט: ורד אוריאל 2012-05-15 12:44:33

      כולנו צרכני של תשומת לב- כל אחד במידה שונה. אבל הצורך בכך קיים. תשומת לב ופרגון יכולים לדרבן, לקדם ולהניע רבות. כולנו רוצים לחוש נאהבים ורצויים והצורך בתשומת לב הוא חלק מכך.

      תודה ורד :-)

      עם השנים, אני מרגישה שתשומת לב היא תרוץ מצויין, אבל ההשלכות שלו (להיות תלויים בפידבק מאחרים, ובכלל כל הזמן לשווע ליחס מאחרים, במקום לרכז אנרגיה, שימת לב ואחריות באינדיבידואל) מאוד בעייתיות ומסיטות את העניין (תשומת הלב) מהעיקר...

        15/5/12 12:44:
      כולנו צרכני של תשומת לב- כל אחד במידה שונה. אבל הצורך בכך קיים. תשומת לב ופרגון יכולים לדרבן, לקדם ולהניע רבות. כולנו רוצים לחוש נאהבים ורצויים והצורך בתשומת לב הוא חלק מכך.
        14/5/12 20:56:

      נושא מרתק למחקר. אני בוחרת לכנות אותו נרקיסזם וכמובן ההתייחסות של פרוייד ולאקן שונה אבל מרתק להבין עד כמה אנחנו נולדים עם תכונה זאת כחלק אינטגרלי מהאגו.

      כולנו חיות של תשומת לב.
        18/4/12 01:28:

      צטט: רונית אברהם 2012-04-14 22:15:34

      הצורך בתשומת לב, בודאי נכון אבל לא רק. אחיניתי שלמדה בקלות מפתיעה את הא-ב וכן לקרוא ולכתוב ( PDD) נהנית מעצם היכולת שלה להביע את עצמה בכתב, זאת כשהדיבור קשה לה מאוד. היא לא כותבת טקסטים בעלי משמעות לנו - אלא רק לעצמה, בעיקר מילות של שירים, לפעמים בקונטקסט רלונטי, לפעמים לא. אשמח לעקוב אחר המחקר שלך, אין לי ספק שהטכנולוגיה לכולנ ובמיוחד לבעלי מוגבלויות ילדים ומבוגרים, מהווה קפיצת דרך במובני זמן ומרחק, בקיצור מרתק.

      תודה על הפידבק :-) גם אני הופתעתי לגלות את התרומה של הטכנולוגיה בתיווך צרכים ויכולות של אנשים עם מוגבלויות. הפוסט הספציפי הזה מתמקד בקונטקסט של האנשים הרגילים, מה שמחדד תופעה מטרידה בעיני - הרעב הבלתי נגמר לתשומת לב.  

        14/4/12 22:15:
      הצורך בתשומת לב, בודאי נכון אבל לא רק. אחיניתי שלמדה בקלות מפתיעה את הא-ב וכן לקרוא ולכתוב ( PDD) נהנית מעצם היכולת שלה להביע את עצמה בכתב, זאת כשהדיבור קשה לה מאוד. היא לא כותבת טקסטים בעלי משמעות לנו - אלא רק לעצמה, בעיקר מילות של שירים, לפעמים בקונטקסט רלונטי, לפעמים לא. אשמח לעקוב אחר המחקר שלך, אין לי ספק שהטכנולוגיה לכולנ ובמיוחד לבעלי מוגבלויות ילדים ומבוגרים, מהווה קפיצת דרך במובני זמן ומרחק, בקיצור מרתק.
        13/4/12 00:51:

      ובדיוק חברה העבירה אלי קישור למחקר שמצא כי אנשים חווים אושר בכל פעם שהם מקבלים SMS מחברים או בני משפחה

        6/4/12 09:31:

      צטט: זאב ערבות.... עאדל 2012-04-06 05:23:37

      תובנה ראשונה למעשה היא שהטכנולוגיה לא דורשת מאיתנו ויתור כולשהוא על איגו כדי להגיד לה תודה על מחמאה...כך שאנחנו לא נדרשים לשלם למחשב בתמורה לפידבק שלו,ובמלים אחרות אנחנו מקבלים את הטובה שלו בחושך לבד ,וזה לא מראה את חולשתינו ברבים !

      נייס! 

      הייתי אומרת מחמאה וקוץ בה - אמנם אנחנו לא משלמים למחשב, אבל המחיר שאנחנו משלמים (התלות/התמכרות לפידבק שזורם אלינו באמצעות ההטכנולוגיה) יקר מאוד.

      תובנה ראשונה למעשה היא שהטכנולוגיה לא דורשת מאיתנו ויתור כולשהוא על איגו כדי להגיד לה תודה על מחמאה...כך שאנחנו לא נדרשים לשלם למחשב בתמורה לפידבק שלו,ובמלים אחרות אנחנו מקבלים את הטובה שלו בחושך לבד ,וזה לא מראה את חולשתינו ברבים !
      נתת לי פנס עם הצעות כיוון רבות...מבטיח לשתף אותך ברווחים ...
        2/4/12 07:04:

      צטט: ד"ר ברי כנורי 2012-04-02 06:14:31

      בחרת לך ללא ספק נושא מעניין למחקר....

      לגבי  העניין עצמו נראה לי שאכן חלק גדול מהעניין הוא באמת החיפוש אחר תשומת לב.

      האם את בודקת גם איזה סוג של תשומת לב מחפשים?

      ובמחשבה שנייה גם באיזה סוג של רשת חברתית מדובר.

      אני מסכים איתך שלפחות בשלב הזה יש בעיה עם חלק מהתקשורת ברשת.

      תודה על התגובה.

      הנושא הנ"ל עדיין אינו מחקר, אם כי אני פתוחה להצעות :-) בינתיים אלו הגיגים ותובנות מהרבה שנים של פעילות, שיטוטים ומחשבות על רשתות חברתיות. מנסה כל פעם לחפור קצת יותר עמוק כדי להוציא תובנות יותר פשוטות וברורות. מקווה שמצליח לי...

        2/4/12 06:14:

      בחרת לך ללא ספק נושא מעניין למחקר....

      לגבי  העניין עצמו נראה לי שאכן חלק גדול מהעניין הוא באמת החיפוש אחר תשומת לב.

      האם את בודקת גם איזה סוג של תשומת לב מחפשים?

      ובמחשבה שנייה גם באיזה סוג של רשת חברתית מדובר.

      אני מסכים איתך שלפחות בשלב הזה יש בעיה עם חלק מהתקשורת ברשת.

        1/4/12 14:41:

      צטט: that's me 2012-04-01 14:08:36

      צטט: oritb 2012-04-01 02:44:08

      צטט: that's me 2012-04-01 01:02:02

      מעניין. מה צר שילד קטן נזקק לאפליקציה כדי לקבל את ההערכה וההכרה לה הוא זקוק כל כך. וגם אני לאחרונה סובל מחוסר חשק לרשתות. בודק הרבה פחות ובורח הרבה יותר מהר. תודה.

       

      בבקשה ותודה על תשומת הלב :-)

      אין זה צר כלל - טכנולוגיה עבור ילדים עם מוגבלויות היא אויר לנשימה - באמת. הרבה יותר משאנו זקוקים לה. קל להצר על ילד עם מוגבלויות - ומה איתנו? למה אנחנו זקוקים לזה? לטכנולוגיה תפקידים רבים נוספים בתיווך הדרך בה ילדים עם מוגבלויות מתקשרים עם העולם - במיוחד ועל אף המוגבלויות - ועל כך אפשר לכתוב הרבה פוסטים - אבל בשורה התחתונה - הטכנולוגיה יכולה לספק לילדים עם מוגבלויות צרכים שאנחנו כבני אדם לא יכולים לספק - בינהם גם תשומת לב אין סופית. וזה בדיוק מהות הטכנולוגיה - לעזור. ובסך הכל - אם זה משמח אותם - אז למי ולמה זה עצוב?

       ..

      פספסתי את העניין של ילדים עם מוגבלויות. לעצם העניין, הצורך להראות הוא באמת עניין אננושי כל כך. בשיטה מסוימת שלמדתי הוא קשור גם לראויות. שהראויות היא בסיס להמון חוסן ועוצמה.

      מה שמפריע לי בטכנולוגיה (שאני לא שולל כמובן ההפך היא מדהימה בעיני ומביאה הרבה מזור וכיף) הוא שבסופו של דבר לא רק שהסיפוקים באים והולכים. אלא גם שהם קרים, טכנולוגים, נעדרי חום ואנרגיה של קול אנושי חמים ואוהב. ואולי בגלל זה הם מייצרים בור ללא תחתית שגורם להרבה ילדים (ומבוגרים) לדבוק בהם עוד ועוד. כי הצורך לא באמת מסופק.

      בשונה מתגובות כאן ובמקומות אחרים, כשהם לא באים סתם כדי להראות נוכחות ולמשוך אנשים לפוסט שלי שיגיבו גם לי, מאפשרים להגיע לאנרגיה האנושית החמה הנמצאת מאחוריהם. ובכך ליצירת קשר אמיתי. גם  אם הוא עובר באפיקים וירטואליים.

      הגיגים:))

      יופי של הגיגים :-)

      אני לא בטוחה שיש הבדל בין סיפוקים טכנולוגיים/מתווכי טכנולוגיה/אנושיים. אם נרד ממש לעומקו של עניין - כולם נתפסים אצלנו במוח ומתורגמים על ידו - כך שבעצם התרגום הוא שעושה את ההבדל, או שלא, לא?

        1/4/12 14:36:

      צטט: ארזעמירן 2012-04-01 12:38:19

      ... ככל שהטכנולוגיה מתקדמת אנחנו נזקקים ליותר ויותר אישורים חיצוניים להסמיך עליהם את זהותנו.

      ונשאלת השאלה: למה? מה בטכנולוגיה מקצין את הצורך באישורים חיצוניים...אולי דווקא הקלות והלגיטימציה בלבקש את האישורים שמתאפשרת באמצעות הטכנולוגיה...

        1/4/12 14:08:

      צטט: oritb 2012-04-01 02:44:08

      צטט: that's me 2012-04-01 01:02:02

      מעניין. מה צר שילד קטן נזקק לאפליקציה כדי לקבל את ההערכה וההכרה לה הוא זקוק כל כך. וגם אני לאחרונה סובל מחוסר חשק לרשתות. בודק הרבה פחות ובורח הרבה יותר מהר. תודה.

       

      בבקשה ותודה על תשומת הלב :-)

      אין זה צר כלל - טכנולוגיה עבור ילדים עם מוגבלויות היא אויר לנשימה - באמת. הרבה יותר משאנו זקוקים לה. קל להצר על ילד עם מוגבלויות - ומה איתנו? למה אנחנו זקוקים לזה? לטכנולוגיה תפקידים רבים נוספים בתיווך הדרך בה ילדים עם מוגבלויות מתקשרים עם העולם - במיוחד ועל אף המוגבלויות - ועל כך אפשר לכתוב הרבה פוסטים - אבל בשורה התחתונה - הטכנולוגיה יכולה לספק לילדים עם מוגבלויות צרכים שאנחנו כבני אדם לא יכולים לספק - בינהם גם תשומת לב אין סופית. וזה בדיוק מהות הטכנולוגיה - לעזור. ובסך הכל - אם זה משמח אותם - אז למי ולמה זה עצוב?

       ..

      פספסתי את העניין של ילדים עם מוגבלויות. לעצם העניין, הצורך להראות הוא באמת עניין אננושי כל כך. בשיטה מסוימת שלמדתי הוא קשור גם לראויות. שהראויות היא בסיס להמון חוסן ועוצמה.

      מה שמפריע לי בטכנולוגיה (שאני לא שולל כמובן ההפך היא מדהימה בעיני ומביאה הרבה מזור וכיף) הוא שבסופו של דבר לא רק שהסיפוקים באים והולכים. אלא גם שהם קרים, טכנולוגים, נעדרי חום ואנרגיה של קול אנושי חמים ואוהב. ואולי בגלל זה הם מייצרים בור ללא תחתית שגורם להרבה ילדים (ומבוגרים) לדבוק בהם עוד ועוד. כי הצורך לא באמת מסופק.

      בשונה מתגובות כאן ובמקומות אחרים, כשהם לא באים סתם כדי להראות נוכחות ולמשוך אנשים לפוסט שלי שיגיבו גם לי, מאפשרים להגיע לאנרגיה האנושית החמה הנמצאת מאחוריהם. ובכך ליצירת קשר אמיתי. גם  אם הוא עובר באפיקים וירטואליים.

      הגיגים:))

        1/4/12 12:38:
      פורים, מעבר לכל, זה אירוע שנותן לגיטימציה לכו-לם (גברים, נשים וטף) להתלבש כמו זונות. זו כנראה התשוקה הסמוייה של רוב האוכלוסייה. וכן - רעב לתשומת לב ואשרור לקיום הערכי שלנו. ככל שהטכנולוגיה מתקדמת אנחנו נזקקים ליותר ויותר אישורים חיצוניים להסמיך עליהם את זהותנו.
        1/4/12 12:00:

      צטט: alxm 2012-04-01 08:42:48

      גם במבוגר נקוננת נפש של ילד , ואמי לימדה אותי עוד בילדותי שגם סוס זקוק מידי פעם ללטיפה . פגשתי פה באתר אנשים שהמקום עבורם כמו חמצן לנשימה וכל תגובה , כוכב או ביקור משפיעים על מצב רוחם ונכון הדבר חלילה גם אם יעדרו אלו .

      אכן. אך האם לא הגזמנו בכמיהה ליחס? האם ניתן לשים גבול? או שזו כמיהה שלעולם לא תבוא על סיפוקה?

        1/4/12 08:42:
      גם במבוגר נקוננת נפש של ילד , ואמי לימדה אותי עוד בילדותי שגם סוס זקוק מידי פעם ללטיפה . פגשתי פה באתר אנשים שהמקום עבורם כמו חמצן לנשימה וכל תגובה , כוכב או ביקור משפיעים על מצב רוחם ונכון הדבר חלילה גם אם יעדרו אלו .
        1/4/12 03:01:

      צטט: אתי פתי 2012-04-01 02:10:46

      אני חושבת שכל אינטרקציה שאנחנו יוזמים בחיי היום יום מקבילה ליוזמה הטכנולוגית למשל בלכתוב פוסט, לשים על זה תג 'בקשה לתשומת לב' זה לא נכון, זה להתייחס רק לאספקט אחד של זה. כמו שאנחנו מושפעים מכל תגובה ליוזמה שלנו בחיים הלא טכנולוגים שלנו (נגיד אמרנו לקופאית בסופר איזה יום יפה היום ובחזרה קיבלנו מבט מזלזל) ככה אנחנו מיני מושפעים מהיוזמות והקשרים ברשתות החברתיות, זה לא שונה בהרבה. אני חושבת שאפשר להכליל את האינטראקציות האלה הרבה מעבר לתשומת לב, זה אשרור של זהותינו, אשרור של יכולותינו ושל היותנו רצויים ואהובים, בקשה לקשר, הפגנת רגשות, מחשבות, הפגת בדידות, וכל זה בעצם הוא מה שאנחנו מבקשים בכל אינטראקציה לא טכנולוגית עם עוברי אורח ועם חברים קרובים כאחת.

      היי אתי, תודה על התגובה :-)

      מסכימה לגמרי עם רוב מה שכתבת - תשומת לב מובילה לאשרור זהותינו והאגו שלנו, כך שמדובר בעצם במכלול של עניין אחד - האדרת/הגדרת העצמי. הכמיהה ליחס היא הסימפטום. המחלה היא האגו. הכמיהה הזו תמיד קיימת בכולנו ובכל סיטואציה בחיים, אבל הטכנולוגיה מקצינה או אולי מזקקת את הדחף הזה. מה שהופך את העניין להרבה יותר מובחן וגרוטסקי. וזה דווקא טוב - כי אולי דרך הגרוטסקיות הזאת, נוכל להפנים שזה לא חייב להיות ככה. שאפשר להתעדן ולהצטנע, וזה אולי יתרום יותר לאושרנו ולצחושת השלמות של מי שאנחנו - כי אם אנחנו שלמים עם עצמנו - למה אנחנו זקוקים כל הזמן לאישורים על כך מהסביבה?

      בכוונה אני מתייחסת רק לאספקט הזה של כתיבת פוסטים. בעיני זו הליבה, המהות. אם נהיה מספיק כנים עם עצמנו, נראה שכל שאר המניעים (הפצת מידע, עזרה לזולת? פירגון לאחרים) הם עלה תאנה שנותן לנו את העילה להמשיך לתדלק את אותו דחף קמאי בתשומת לב.

        1/4/12 02:44:

      צטט: that's me 2012-04-01 01:02:02

      מעניין. מה צר שילד קטן נזקק לאפליקציה כדי לקבל את ההערכה וההכרה לה הוא זקוק כל כך. וגם אני לאחרונה סובל מחוסר חשק לרשתות. בודק הרבה פחות ובורח הרבה יותר מהר. תודה.

       

      בבקשה ותודה על תשומת הלב :-)

      אין זה צר כלל - טכנולוגיה עבור ילדים עם מוגבלויות היא אויר לנשימה - באמת. הרבה יותר משאנו זקוקים לה. קל להצר על ילד עם מוגבלויות - ומה איתנו? למה אנחנו זקוקים לזה? לטכנולוגיה תפקידים רבים נוספים בתיווך הדרך בה ילדים עם מוגבלויות מתקשרים עם העולם - במיוחד ועל אף המוגבלויות - ועל כך אפשר לכתוב הרבה פוסטים - אבל בשורה התחתונה - הטכנולוגיה יכולה לספק לילדים עם מוגבלויות צרכים שאנחנו כבני אדם לא יכולים לספק - בינהם גם תשומת לב אין סופית. וזה בדיוק מהות הטכנולוגיה - לעזור. ובסך הכל - אם זה משמח אותם - אז למי ולמה זה עצוב?

        1/4/12 02:10:
      אני חושבת שכל אינטרקציה שאנחנו יוזמים בחיי היום יום מקבילה ליוזמה הטכנולוגית למשל בלכתוב פוסט, לשים על זה תג 'בקשה לתשומת לב' זה לא נכון, זה להתייחס רק לאספקט אחד של זה. כמו שאנחנו מושפעים מכל תגובה ליוזמה שלנו בחיים הלא טכנולוגים שלנו (נגיד אמרנו לקופאית בסופר איזה יום יפה היום ובחזרה קיבלנו מבט מזלזל) ככה אנחנו מיני מושפעים מהיוזמות והקשרים ברשתות החברתיות, זה לא שונה בהרבה. אני חושבת שאפשר להכליל את האינטראקציות האלה הרבה מעבר לתשומת לב, זה אשרור של זהותינו, אשרור של יכולותינו ושל היותנו רצויים ואהובים, בקשה לקשר, הפגנת רגשות, מחשבות, הפגת בדידות, וכל זה בעצם הוא מה שאנחנו מבקשים בכל אינטראקציה לא טכנולוגית עם עוברי אורח ועם חברים קרובים כאחת.
        1/4/12 01:02:
      מעניין. מה צר שילד קטן נזקק לאפליקציה כדי לקבל את ההערכה וההכרה לה הוא זקוק כל כך. וגם אני לאחרונה סובל מחוסר חשק לרשתות. בודק הרבה פחות ובורח הרבה יותר מהר. תודה.

      פרופיל

      oritb
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      על רשתות חברתיות