"העזים האדומות כובשות את אמריקה" - הכותרת בעתון הארץ, שצטט את הניו יורק טיימס, שחור על גבי לבן, צדה את עיני מיד, אף שהעזים, קראתי, מצוירות דווקא אדום על לבן.
ובכן, על מה מדובר. על גרפיטי של עז אדומה, שהופיע לראשונה על עציצים בעיר קינסטון, מצפון לניו יורק ומתפשט כארבה בתחנות הרכבת התחתית במנהטן, ממשיך למיזורי, למישיגן ואף הגיע לחופה המערבי של ארה"ב ולקנדה.
לעזים האדומות נפתח דף פייסבוק, נערכים משאלים וסקרים בעד ונגד העזים ואיש אינו יודע מי בדיוק אחראי על הפצתן ומה הן צריכות להביע. כך בכתבה.
פרשנות אינה חסרה, בשבועון מקומי בקינסטון, נכתב: "העז האדומה היא סמל נפלא - פשוט, מדהים, מלא חיים, נחרת בזכרון ומתקשר בקלות לתחושה של התרסה עיקשת". אמן בקליפורניה, צוטט כאומר, שהעזים מבטאות עבורו חופש ומישהו אחר הציע לכבוש אתן את וול סטריט.
מה אומר ומה אדבר, בענין תכונותיה של העז, יש דברים בגו וכבר נאמר עליה, ואם לא נאמר, אני אומרת: ידעה עז קוניה.
אינני יודעת למה, העיזים בטח כן יודעות, אבל איכשהו תמיד הרגשתי אליהן קרבה וחיבה. כל פעם כשנפלתי, אמא שלי היתה מדקלמת לי בערך כך: "אלו העִזונת לא קִפצה, את רגליה לא שברה, אבל אלו לא קִפצה, כמה היתה עצובה". הנה, בבקשה, אפילו אמא שלי ידעה, שהעז שובבה ומלאת חיים.
ובעברית, חשבו על עֵז שנכתבת כמו עֹז משרש עזז, שפירושו 'התכעס' באכדית, ו'היה חזק' בארמית ובערבית ובעברית, ומשם כמה גדולה הקרבה לעָזַז, ו-הֵעֵז ו-עַזִּיז ועזות והרהיב עֹז והֵעֵז פנים, ועוד מילות גבורה ועז, עוזי וזמרת יה - אז אל תלעיזו על העזים, והעֵז הזאת בודאי איננה שה תמים כמו שהיא נראית, אלא היא גבורה גדולה, בעלת עבר מפואר.
במיתוסים עתיקים אפילו נחשבה לאלה והקריבו לה קורבנות. אנחנו כדי להבדל מעובדי האלילים, דווקא הקרבנו אותה או את בן זוגה, שהוא השעיר לעזאזל שלנו.
אבל לא יום כפורים קרב ובא אלא פסח וגם כאן לא נפקד מקומה. היא הקורבן."שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם מן הכבשים ומן העזים תקחו" שמות יב, ה. ושוב העברית, העברית הזותי, כמה קרוב אלינו הקורבן, מאותו שרש לוקחוִ.
גם אם ננסה להתכחש, יש משהו שאיננו יודעים מהו אבל הוא נוגע איכשהו בתת המודע הקולקטיבי שלנו, בשכבות שמתחת, ברבדי החלום.
לא סתם התאהב בה מיודעינו הרוקי מורקמי עד שהפכה לו לאובססיה, ואולי אפילו אוסמה או עוזמה בין לאדן למד ממנה הלכות גבורה, כי על שמה נקרא, ואולי לא סתם קראנו כך לתת המקלע המפורסם שלנו עוזי, כן כן, אני יודעת שזה על שם הממציא, אבל הוא הלו היה גבור, לא. ואם לא די בגבורתה, גם חוצפה לא חסרה לה, ראו את עזות-מצח ועזות-פנים ועזות-אף.
אבל מה, מסתבר שהעז הזאת, שנהייתה גבורה בזכות העברית ובזכותי, ובזכות חלב העיזים שגילינו מחדש והגדרנו כאוכל בריאות, ובזכות עובדי האלילים, ובזכות מנשה קדישמן, שפִּתח גם הוא איזו אובססיה אליה ובזכות מצייריה בקינסטון שציירוה אדום, ובזכות מפיציה באמריקה כי רבים, ראויה היא גם ראויה למעמדה כי רם: למרות עוזה ועזוזה, בראבה שכמותה, היא גם יודעת לָעוֹז בְּמָעוֹז - לברוח כשצריך ולמצוא מחסה!
ואיפה המחסה, אם לא בין חברותיה, בעדר, כי הֵעִיז בנגוד להֵעֵז זה להתכנס, להאסף, להתקהל.
אז מה לא מגיע לה לעזה המעמד שזכתה לו סוף סוף. ואם לא תאשימו אותי בחוסר יציבות, אף שכבר שלחתי אתכם לכוכבים ולשרשים, הפעם אשלח אתכם אל העזים. ראו דרכיהן, העזו, אבל גם העיזו.
וכדי שתאמינו שלא רק מורקמי וקדישמן מפלרטטים עם העזים, אלא גם את מנוחתי הן טורדות, הנה קטע שכתבתי לפני שנים:
"אף על פי שיונתן היה אז רך בשנים, הופתע מן הקלות שבה נטשה אותו אמו. היא הסתכלה בו מבעד לשמשת החשמלית כאילו הוא שקוף, ועל פניה לא נכרה כל חרטה, אף לא מצמוץ עפעף, ניע שריר, ריס. את ידה לא הניפה לפרֵדה. מבטה המזוגג בהה למרחקים, למסתורי היער, לאגדות הנרקמות שם בלילות. ופניה הלכו והלבינו, הלכו והלבינו מבעד לשמשה, כעוטים אט-אט מסכה של מוות ונמוגו - פני עֵז בחלון חשמלית - שלו ולא שלו, והוא לבדו בכיכר." מתוך: "בכיכר (או פרדה מאמא)", "שאון מותו של שימק", אסתר ויז'בצקי זיו, פרוזה אחרת, עם עובד, 1989
והנה הן במרוקו, תפסתי אותן, בדרך לאסווירה, מטפסות על עץ אראגאן.
(C ) כל הזכויות שורות לבאבא יאגה
|
תגובות (36)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מעניין מה שאת אומרת, פרודת רשתית, אין לי מושג מה ההסברים, אצלי זה צץ מהתת מודע. חג שמח
איה היאחג שמח
האם מישהו באמת ראה מקרוב
עז לבנה עיניים כחולות ריסים ארוכים,
יפהפיה אמיתית בחיי!!!!
לא תאומן כמה יפה וכובשת היתה
העז המהממת ההיא...
טוב שהוצאתם את העז, כי בטח הכנסתם אותה על לא עוול בכפה. חג שמח!
אתה בצד הנכון, שמעון, אכסהה תי הזה, תאר לך איך הוא מדבר עם הקובית האלה על שיניו. חג שמח
בין עז לכבש אבחר גם אני בעז
אולי כי ב-1991, כשברחנו בעוז מתל אביב והסקאדים ונחתנו בקיבוץ קליה התאהב בי שם תיש. והיה פועה ובוכה כל אימת שנטשתיו. פרודת רשתית תעיד...
אכן זה נאה לתת בה, בעז, סימנים וסמלים. למה לא. אבל האם למיתוס שמתרקם לו בעזרתך, יש גם כיסוי. כי הנה נחשבת העז לטפשה. והתיש? סמל לשטן.
אבל על חלב העזים ומוצריו אין ויכוח. הוכחה כי מעז יצא מתוק.
אכן שובבות, חיים. חג שמח
כן, צודקת. חג שמח
אכן, ידידי, חג שמח
כן האמהות החכמות שלנו. תודה רבה וחג שמח
פוסט מקסים.
[ כשהייתי קטנה ולא עשיתי מה שאמא שלי רצתה. וכן. זה קרה מעת לעת. היא הייתה אומרת שאני מתנהגת עמו עיזה פזיזה. לא יודעת אם היא כן ו//או לא. ממש צדקה
]
אמן כן יהי! תודה
האם בעצם בעת העקדה הייתה זו עז ולא אייל בסבך הרגשי ההוא של אברהם ואלוהים?- על זה לא חשבתי, תודה על התוספת. ואלה שלמעלה שהבאת, היו חלק מהרשימה ב"הארץ" שבה השתמשתי. תודה ושבוע טוב
עיזה פוסט נהדר, נהניתי. עיזות פזיזות חינניות הבאת לנו כאן.
ואם לא נאמר, אני אומרת: ידעה עז קוניה.
אליאונורה יקירתי, לאורך כל הפוסט שלך חשבתי רק על קדישמן ובסוף, האם בדרך המשאלה, מצאתי אותו אצלך. פוסט מדהים, חכם ושובב כאחת ואם נרצה או לא נרצה, כמובן שמגיעים גם לקרבן. אז מה? האם בעצם בעת העקדה הייתה זו עז ולא אייל בסבך הרגשי ההוא של אברהם ואלוהים?
רוצה עוד כמה אדומות? בבקשה
חג אדום ושמח יקירתי