נדיר היום למצוא אנשים המספרים כי האהבה הולכת וגוברת לבן/בת הזוג מזה שנים. רבות נכתב על האהבה ועל התחושות המובילות אליה. כאשר הכימיה מפסיקה להשתולל והשגרה נכנסת אליה מתחילים לתהות האם הוא/היא עדיין אוהב/ת אותי. בזוגיות מצוייה, הנתקלת במציאות, יום אחד מתעוררים שני אנשים ומגלים כי הפכו להיות זרים אחד לשני. מציאות כזו של זוגיות אמורה לחלחל לאני הבסיסי של כל אחד מבני הזוג ולטלטל אותו. מי שאינו שלם עם עצמו זקוק כל הזמן לאישורים לחיזוקים. זוגות רבים אינם שורדים את המציאות ואינם מוכנים להשלים איתה ומתגרשים (כן...גם אני הייתי במקום הזה) ולאחר הגרושין כל אחד מבני הזוג מגשים את עצמו...האם ניתן לעשות זאת מבלי לפרק את הנישואין? כלומר שבתוך הזוגיות תתרחש צמיחה ויינתן מרחב לכל אחד מבני הזוג לעמוד ברשות עצמו..מעין הפירדות ריגשית לא במובן של גרושין אלא בכיוון של התפתחות עצמית קבלה ואהבה עצמית. בתהליך בו אדם מתחיל להרגיש אהבה וקבלה כלפי עצמו, משתחררות אנרגיות חיוביות שלפני כן היו שקועות בכל מיני בהתחשבנויות. מי שנפתח לאהבה, בעיקר אהבה עצמית מתחיל להרגיש את האהבה בחייו. אהבה עצמית היא הבסיס לצמיחה מחודשת בבני זוגנו: משיכה להיות בחברת אנשים הרוצים את קרבתנו ונותנים הרגשה שמקבלים אותנו כמו שאנחנו. הקבלה עצמית זהו אדם ששלם עם עצמו ואין שום איום על תחושה זו והערך העצמי עולה. לכן, אם בני זוגנו שלמים עם עצמם, תינתן תחושה שהם מקבלים אותנו עם כל מה שיש בי ובנוסף האהבה העצמית תגדל וככל שהיא תגדל תגדל גם האהבה מהבן זוג ומהסביבה. |