לו,
אולי כי מי שאני כן מקשיבה לו. ביטל במחי מילה. את ההוא שהומלץ. הרגשתי צורך בלתי נשלט להתקשר. דווקא היום. לשמוע עוד דעה. כי מה כבר יכול להיות. ו//או לקרות.
חיפה אמנם עיר עם עתיד. ובנות שוות. ודרך עם-ים. אבל. תמיד יש אבל,
בעיקר כשהחלטתי להעיף מכאן את כל הדברים שקיבלתי בהשאלה.
ברגע אחד. אין לי מקום אחסון. לא לתואמים. שהיו ועזרו. לא לשקיות עם ממתקים. רק לספרים. ואותם אני אצוד חזרה.
בלי קשר לדוד-פסח. ולמצות השמורות.
* * *
אז יש משו בגנים. כמו שהאמא שלי הייתה תמיד אומרת. שאבא שלי. טרם ימי הטבעת שהוא לא ענד מימיו, היה מעדיף להעיף גרביים לפח ולקנות חדשות. את זה קצת ירשתי ממנו.
מעניין ממי קיבלתי את חוסר האהבה לנישוקים עם לשון. ואני דפקא חובבת צרפתים ידועה, בעיקר תיק אחד. שיושב שתוק וממתין לי בחנות אחת. לא ממש פינתית. אי-שם בככר של עיר-הבירה הראשונה,
♬♪ ♩ |
