בימים האחרונים חגה ממשלת נתניהו סביב סוגיית זכויות האדם. זה החל לפני כשבועיים, כאשר ראש הממשלה, נתניהו, התייחס למועצת זכויות האדם של האו"ם בישיבה של סיעת הליכוד. ראש הממשלה הביע תדהמה נוכח העובדה שביום שבו נרצחו ילדים יהודים בטולוז רואה הוועדה לנכון לארח נציג של ארגון החמאס. נתניהו פנה ישירות לוועדה ושאל "מה לכם ולזכויות אדם? תתביישו לכם".
הסערה סביב פועלה של מועצת זכויות האדם של האו"ם הגיעה לשיאה בשבוע שעבר, כאשר ממשלת נתניהו החליטה לנתק את קשריה עם המועצה, לאור החלטתה למנות וועדת חקירה אשר תבחן את מפעל ההתנחלויות והשפעתו על הזכויות האזרחיות והפוליטיות של הפלשתינאים. משרד החוץ אף הנחה את השגריר למוסדות האו"ם בז'נווה "לא לענות אפילו לטלפון". כעת ניתן רק לקוות כ במשרדי השגריר יש "שיחה מזוהה", אחרת הוא עלול לפספס שיחת טלפון חשובה כמו זו של אראלה ממפעל הפיס.
נדמה כי מר נתניהו הכריז מלחמה על מועצת זכויות האדם של האו"ם. ראש הממשלה רואה במועצה גוף צבוע, שמקפיד לתקוף ולבקר את ישראל בזמן שהוא מניח לנשיא הסורי לטבוח בבני עמו. אולם, בעוד שנתניהו נלחם במועצה האנטישמית, התרחשו כאן בישראל שלושה אירועים הקשורים כולם לזכויות אדם. מכולם בחר ראש הממשלה להתעלם במפגין.
האירוע הראשון והאלים מכולם התרחש ב-19.3, עת החליטו אוהדי בית"ר ירושלים לחגוג את ניצחונם במשחק כדורגל ע"י התפרעות המונית בקניון מלחה בירושלים. למעלה מ-300 אוהדים של הקבוצה תקפו עובדים ערבים בקניון, תוך שהם שרים שירי שנאה כגון "מוות לערבים" ו-"מוחמד מת". האוהדים המסורים של בית"ר לא הסתפקו בלתקוף את העובדים. הם ניגשו אל עבר נשים ערביות שישבו במקום עם ילדיהם וירקו עליהם. משטרת ישראל החליטה שלא לעכב אף אדם לחקירה שכן "לא הוגשה תלונה".
בושה וחרפה.
ההתפרעות בקניון מלחה היא אירוע יוצא דופן בחומרתו. לא מדובר בחוליגנים שהתפרעו עקב תוצאת משחק כדורגל כפי שקרה לא פעם באירופה, אלא בפוגרום של ממש, אשר כוון נגד העובדים הערבים ולובה באש השנאה והבורות. בסרט "מלחמה ושלום" נאלץ וודי אלן להתנצל בפני מפקדו על שאחר למסדר משום ש "סבתו בדיוק נאנסה ע"י הקוזאקים". זה וודאי התירוץ שנעזרו בו עובדי קניון מלחה כאשר הסבירו לנשותיהם מדוע חזרו מיום העבודה עם חבורות ופציעות.
משהתבררו ממדי האירוע, נהרו המפכ"ל והשר לביטחון פנים לאולפני הטלוויזיה כדי למזער נזקים. "לא ידענו... לא ראינו... לא חשבנו... אירוע מצער... נטפל ביד קשה". מי שלא לקח חלק בחגיגה התקשורתית היה ראש הממשלה. תגובתו לאירוע כלל לא דווחה, שכן לא הייתה כזו. הוא לא גינה, לא התרעם ואפילו לא הבטיח לתקן את הליקויים. דממת אלחוט. מבחינתו זהו וודאי סתם אירוע אזוטרי באזור הדימומים שנקרא ירושלים. או שאולי הוא כל כך נדהם מהצביעות של מועצת זכויות האדם של האו"ם שלא יכול היה לפנות מזמנו לנעשה בביתו.
האירוע השני שנגע לזכויות אדם היה פרשת "מגרון". נתניהו תמך בהצעת הפשרה שבישל השר בני בגין, לפיה מדינת ישראל תבקש מבג"ץ דחייה של שלוש וחצי שנים לפינוי המאחז הבלתי חוקי מגרון. במקרה של מגרון, ממשלת נתניהו הייתה אמורה לתפקד כקבלן הביצוע של בג"ץ. בית הדין קבע כי המאחז נבנה שלא כחוק על קרקע פרטית של פלשתינאים ולכן יש לפנותו. אלא שכמו בכל שיפוץ, גם במקרה של מגרון הקבלן נקלע לקשיים ולכן ביקש דחייה במועד סיום העבודה. "יש בעיות... אין מספיק טיח... חסרים חומרים... הפועלים נתקעו במחסום".
הצעת הפשרה של בני בגין לא כללה את הבעלים החוקיים של הקרקע, מתוך ההנחה הסבירה שהם יסרבו לכל פשרה. עולה השאלה, מה היו אמורים לעשות בעלי הקרקעות במשך שלוש וחצי השנים בהן הייתה אמורה המדינה לבנות מגורים חדשים לאנשי מגרון? הרי גם להם יש זכויות בסיסיות, גם הם בני אדם. התשובה - למי איכפת? וודאי שלא לנתניהו. מדובר בפלשתינאים והם נמצאים בתחתית שרשרת המזון של ראש הממשלה, שלב אחד מתחת לערביי ישראל. אולי בעצם התכוון נתניהו לשגר את בעלי הקרקעות כעובדי קבלן לשגרירות בז'נווה, שם היו אמורים להתקין את השיחה המזוהה בטלפון של השגריר.
האירוע השלישי הוא החלטת הממשלה לסלק מהארץ 700 פליטים חזרה לדרום סודאן, ממנה ברחו בעקבות רצח העם שהתרחש במדינה. ההחלטה המבישה הזו התקבלה למרות דו"ח של האו"ם, אשר קובע כי דרום סודאן נמצאת על סף משבר הומניטארי חריף נוכח שטף הפליטים מן הצפון והמחסור במזון. נתניהו מן הסתם לא מאמין לדו"ח של האו"ם. הלא זה גוף צבוע, שכל עניינו בתקיפת ישראל. אך החלטת הממשלה נוגדת גם דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, המתאר מציאות עגומה של אלימות ורעב.
ראש הממשלה נתניהו אוהב לעשות שימוש בשואה ככלי הסברתי והוא אף נעזר בה כדי להצדיק את מדיניותו ופועלו. אלא שלנתניהו, כמו לבוחריו, זיכרון סלקטיבי. רק לפני שישים שנה מצאו עצמם יהודי אירופה מתדפקים על דלתות העולם בדרישה לקבל מקלט מרודפיהם, והנה כיום ראש ממשלת ישראל מאשר את סילוקם של 700 פליטים חזרה אל המוות, החולי והרעב.
הציניות הציונית במיטבה.
נוכח מאורעות השבועיים האחרונים, עולה השאלה: אדוני ראש הממשלה, מה לך ולזכויות אדם? תתבייש. |