יש לי ילדים,

נוטפים את מיץ התפוזים שהם אוכלים כרגע,

יש לי לב,

שיודע לנשום גם דרך מראות שעל הדרך.

הוא מפרפר לפעמים פעמיים

כשאני שוכבת על הצד במיטה.

אני מתהפכת.

אולי קשה לו.. צריך להרחיק קצת את הגוף ממנו.

ועד כמה שזה ישמע מלנכולי משהו, זה לא כזה, כזה..

כי בלילה,

מלאך השינה רוקם חוטים של זהב סביבי ומברך לשלום ולשלווה,

אותם, את התפוזים וגם אותי,

עבור יום חדש.