0

נטפי אהבה (סיפור קצר)

5 תגובות   יום ראשון, 1/4/12, 21:31

היא ניצבה מולו מביטה אל תוך עיניו,באחת קרבה אליו,ובקצות אצבעותיה ריפרפה וליטפה ברוך את פניו,שזהרו בשפע מטות הפיכחון המאוחר,חש שהליטוף הרך והענוג הומה בו צהלת אהבה עמוקה.

מהר מאד מצאו את עצמם מעורטלים,שוכבים זה לצד זו במיטתה.היא סחפה אותו לגן שפירותיו אלמוות,גן ששם הפרחים לבנים מאושרים,שם גפנים דורכים ענבי טהרה לרוב.

סחפה אותו לגן קסום,אחזה בידו משלחת אותה לענג את גופה היוקד אליו בתשוקה, כשהיא פשוקת רגליים ברגע הנוצץ כחרמש הירח הבוחן אותו מתוך הבורות העמוקה שבאצבעותיו הבתוליות שנאחזו בגופה המכרסמות פיו בנוזל החלב שזלג משדיה אל תוך ההנאה הטרופה.סומא זחל אל תוך מאורתה בדגדוג חודר המרטיט עגבותיה בהטמנת ידיו תחת חזה,מתחת לזרועותיה עד לתום ההנאה בטרם תתאדה לה באוויר החולף, בסומך דביק.

שכובה פשוקת רגליים,ודגדגה לעצמה את שפתיה,ושיחקה במשחק האהבה שפעה לתענוג המופלא.

חשה היא שעסיס פרי אהבתה ניגר לגרונה ונוגע לא נוגע ברגע היקיצה שחילחל דרך סדקי בינתה הטהורה,ומבלי שתחוש בכך,מבלי שתבין את הרגע המהורהר שעמד ברמז הדרשני שכובש מבטיה לנבכי מרבצי הזיות הנופלות לגלי גופו של אהובה בגלים המתנפצים אל פנים חללי גופו,בזרם החם של חשק ומין.

זרם סוחף שנטבל בנשיקות הלהט שטופפו בגופה הצחור שהצטמרר מעוצמת התענוג שבא מדקירות החן של עיניו,שהפליגו במעלה גופה שפעפעו אהבה אל מול פתחי מאורותיה בעת בה תווי פניה אבדו בגן פירות האלמוות,ברגע בו יסורי אהבה קרעו את נשמתה,תענוגות אהבה שחמקו  דרך החומה הצרה בדמות ענבים מאושרים שקראו לו לגזור מהם ולדרוך אותם לצוף של אושר,ואותם למזוג לגוף הנוצץ שמולו הפושק רגליו בתפיסת גופה המשתגע מאהבה.

היא קראה לו לנגב את מאורותיה מפרחי קדושתה שהייתה מוטלת היא בניהם בסומך דביק של מיצי גוף סמיכים.

היא אחזה בפרוות גופו באצבעותיה הצחורות שהטיפו אליו את התענוג המתוק מנוזל החלב שדבק בפיו הפעור לרווחה.

הוא קפץ וניתר עם גליה וספק כפיו בחיתוך צלעותיה שלו זבו הם את פרותיה שהביאו בו עלי חיים להיספן מאימת נשיכותיה בעצמותיו,והאדים הרותחים שבצבצו מגופה נספגו בינות גופו החם,המלקק את אצבעותיו ממנה ברגע המדגדג החודר אל גופה,וזעקתה לא נשמעה.

סדוק היה הלילה בינות הצללים שהגשימו עבור שניהם את להט התשוקה שכה ערגו וכמהו לה,תשוקה שהטיפה רחשי גופה לטפיפת נשיקות הדובדבן שדבקו בפיו של אהובה.

נשיקות הנוטפות בנשמתו ,ויזון אליו טיפה נשית מהתמימות שרבצה בין שפתיה,טיפה נשית בוגרת שניגרה אל תוך הרגע הנמוג המאציל אור יקרות במימוש הגופות האוהבים.

ובסוף ההנאה,נפלו הם כשני שחיטות לסדינים הרטובים.

מערטל גופה,

באצבעות רכות,

משייטות על ערוות

עורה החם

מרטיטות מלמוליה,

אהבה.

 

שפתיים עדינות

מפשקות תשוקתה

בעונג שדייה

מחפשות חיים

בצביטה רכה.

 

נשיקה חודרת ,

אל תהומות

גופך,

מלקקת מאורותיה

נוטפי עסיס

ניגר של אהבה

עד ימלאון גופי

טירוף של

תאווה.

 

ובה נתתי

אוצרות גני אהבתי,

הומים בכוויות

הלילה

המשלח לתוכה

זרעים של אהבה.

והלילה כבר נסוג וסגר בתפילתו החמה,מתוך הדממה שריחפה לחשיכה המתפזרת לאיטה בנגוהות השחר שנאספו אל הוילונות המתנפנפים בנשיבות הרוח של טרום הבוקר החדש.

והייתה היא לי לאור הדרך עמוד אש לבבי המאיר חיי  בלהבת קודש אהבה.

דרג את התוכן: