היום היה לי בוקר מקסים באמת, אחד הבקרים האלה שיוצאים מושלמים דווקא בגלל שלא מתכננים אותם ולא מצפים להם... התעוררתי יחסית מאוחר, כי אני לא לומדת בימי שני, הלכתי להכין לי כוס קפה ועל השולחן במטבח פתאום מצאתי את זה:

אני והמתנה הסתכלנו אחת על השנייה בסקרנות. לא ידעתי מה לחשוב. אולי גיא (החבר שלי) קנה מתנה לאמא שלו והשאיר אותה כאן? או אולי אחד החברים שלו שהיו כאן אתמול קנה את המארז לחברה שלו והשאיר את זה פה במטבח? החלטתי לשלוח SMS לגיא: מה זאת המתנה הזאת שיושבת אצלנו במטבח? כמה שמחתי שהוא ענה לי: זה בשבילך, יפה שלי, חג שמח!

התגובה הראשונה שלי הייתה: יש! איזה כיף! והתגובה השנייה שלי הייתה: מה? מי? איזה חג?? באמת, שבין כל המועדי ב' והתרגילים להגשה שכחתי שפסח מתקרב... איזה כיף שגיא פה בשביל להזכיר לי שפעם בשנה מצווה עלינו לחגוג את החירות שלנו.

אז פתחתי את המתנה שלי (עם הדברים האלה אני לא יכולה להתאפק אפילו שנייה) וגיליתי בפנים אוצר של סבונים וקרמים בריח פטשולי לוונדר ווניל, שזה הריח שאני הכי אוהבת בעולם... והדבר הכי מדהים בגיא – זה שהוא יודע את זה! תראו לי עוד גבר שיודע באיזה ניחוח החברה שלו אוהבת את קרם הידיים שלה... הוצאתי את הקרמים והתחלתי להתמרח סתם, בשביל הריח.

ואז, בזמן שחיטטתי שם בין הדברים, ראיתי שגיא לא הצליח להתאפק והוסיף למארז המדהים הזה גם טבעת (לא נישואין, תירגעו). ככה שכל הסיפור נראה בערך ככה:

אחר כך עשיתי לעצמי אמבטיה חמה ומרגיעה וחנכתי את שמן הרחצה החדש שלי. באמת, חבל שלא כל הבקרים נראים ככה. עכשיו אני יושבת פה מול המחשב, ואיך שאני מסיימת לכתוב את הפוסט הזה אני צריכה להתחיל  לעבוד על תרגיל שאני צריכה להגיש ברביעי הקרוב... כנראה שלאוניברסיטה פחות אכפת שפסח מתקרב, זה רק תירוץ לתת עוד עבודות. לא נורא, לפחות אני כל כולי בריח של פטשולי לוונדר ווניל.

מה שבטוח, המתנה הראשונה של החג הזה בהחלט עשתה לי חשק לעוד...